ראשי > הרשת > חדשות > כתבה





איזי ריידר
עמי בן בסט קיבל בהשאלה את קורקינט הפלאים. הסיכויים להשבתו לבעליו: קלושים
  עמי בן בסט
6/11/2004  12:07
בימים האחרונים, נסוך, כמעט דרך קבע, חיוך טיפשי של אושר על לחיי. סגוויי (Segway) שהשאיל לי חבר, הפך לזמן מה לטרנספורטר האישי שלי. הספקנו כבר להכיר מקרוב. אני מדבר אליו, הוא מדבר אלי, והאינטראקציה מושלמת. די לי בתנועה קלילה, לא מורגשת של הגוף, והמכשיר המופלא הזה, שמגיב כמו היה חלק גופי, נושא אותי מיד למחוזות אחרים.
בן בסט, דיוקן עצמי על סגוויי
---
הקטע הזה מחייב וידוי אישי קטן. אני נושא עמי אוסף בלתי נשלט של גחמות וחשקים, שההסבר להם רחוק מלהיות רציונאלי. מקורו, אולי, בחסר מסוים בילדות, אבל נעזוב את זה. כך או כך, הסביבה הטבעית שלי הינה, בדרך כלל, החנויות במוזיאונים של המדע והטכנולוגיה בעולם, שם אני מבלה שעות ארוכות בחיפוש אחר שטויות ססגוניות במיוחד. במשרד שלי ניתן למצוא אוסף של חפצים לא שימושיים, החל מקורקינט קטן, מגלה מתכות אלקטרוני ושעון חול, וכלה בטלסקופ זעיר, קלידוסקופ עתיק ושפופרת המכילה חומר ליצור בלוני ענק. 

כעת, קל אולי יותר להבין מדוע התרגשתי כל כך, לפני כארבע שנים, כאשר הופיעה לראשונה אותה שמועה אודות המצאה חדשה שתשנה את פני העולם. כל מה שכלי התקשורת בעולם ידעו לספר אז היה אודות ממציא אמריקאי מסתורי שפיתח המצאה מתחום ה"מדע הבדיוני", שאמורה לשנות את החיים שלנו. היה משהו חגיגי בידיעה הזאת, שכל כך הרבה עיתונים ורשתות שדור טרחו לפרסם אותה. זאת, למרות שבידיעות עצמן לא היה כל מידע ממשי, למעט ההנחה שמדובר כנראה במשהו מהפכני בתחום התחבורה. אישית, אני זוכר את עצמי משוטט שעות רבות ברשת על מנת לחפש רמז כלשהו, לשווא.

זמן מה אחר כך החלו להיחשף בהדרגה הפרטים. הממציא, הסתבר, הוא דין קיימן, אדם יצירתי במיוחד, שעשה הון כסף מהמצאות שונות, לרבות מכונת דיאליזה מפלסטיק וכסא גלגלים שמטפס על מדרגות, או עומד על שני גלגליו. ההמצאה שכונתה אז "ג'ינג'ר", תוארה כמערכת תחבורה אישית, מעין קורקינט משוכלל שנוסע על שני גלגלים גדולים ומונע על ידי מנוע חשמלי חזק. עד כאן ההיסטוריה.
 
הוראות שימוש בסגוויי. שרטוט מהאתר הרשמי
---
"תיקח את החוברת על הסגוויי ותקרא, הכל פשוט", אומר לי החבר, "ייקח לך בדיוק 30 שניות להשתלט על כל העסק!". חייכתי לעצמי. אני מודע היטב לעילגות הטכנית שלי. הפעם האחרונה שניסיתי לגלוש במדרון סקי ידוע, אי שם באלפים באיטליה (כתוצאה מלחץ חברתי מסיבי), נסתיימה במהירות שיא, שלאחריה הפכתי להיות אולי הגולש הראשון בעולם שירד מפסגת ההר עם הרכבל ו..המגלשיים.
אלא מה, הבחור צדק. לאחר שטרחתי לקרוא את ההוראות, הפעלתי את הסגוויי בסלון הבית. דקה, שתיים, של ניסיונות, והייתי מוכן לכבוש את העולם. וכך אכן עשיתי.
 
קודם לכן, משהו על הטכנולוגיה. בבסיס המערכת נמצאת מה שמכונה: מערכת ייצוב דינאמית. המערכת הזאת עובדת, פחות או יותר, כמו הגוף האנושי, לפחות במה שנוגע לחושי האיזון ושיווי המשקל. יש בסגוויי סדרה של ג'יירוסקופים, חיישנים, מיקרו-מעבדים ומנועים חשמליים, העובדים כולם בהרמונה אחת. הם יודעים "לחוש" את מרכז הגרביטציה של המשתמש, לעבד את המידע ולתרגם אותו מיידית להתאמות זעירות, כמעט ספונטאניות. התוצאה היא מערכת אחת מסונכרנת. כל שינוי, זעיר ככל שיהיה, מתורגם לתנועה. אם גופך נע מעט קדימה, "המערכת העצבית" של הסגוויי תניע אותו באיטית קדימה. תטה את גופך קדימה יותר, למשל כמו במצב ריצה, הסגוויי יחל לרוץ גם הוא... תזדקף, הוא יעמוד. תיטה מעט אחורה, הוא יתחיל לנסוע אחורנית. 

לא אלאה אתכם בהתרגשות שבאה אחר כך. ההנעה של הסגוויי היא בנגיעה קצרה באמצעות מפתח קטן. המפתח בצבע הכהה שמור למתחילים ומפעיל את הסגוויי במהירות מוגבלת. המפתח הצהוב מניע אותו מהר קצת יותר. האדום הוא המהיר מכולם. אין צורך לומר שאחרי נסיעה של כמה דקות, כבר מצאתי עצמי שועט בשכונה – על אדום  – במהירות של 20 קמ"ש! זוכרים שאין מעצורים ואין דוושת גז? ועוד לא דברתי על יכולת התמרון הפנטסטית שלו. הידית השמאלית של הכידון מאפשרת, בסיבוב קצר, לפנות שמאלה, או ימינה, וגם על המקום (360 מעלות), מה שנותן לך תחושה שהפכת לרובוט מכאני. כאשר אתה בנסיעה מהירה יותר והרוח מכה בחזך, התחושה משתנית. הסגוויי הופך לפתע למעין יצור אגדתי. אם, אי פעם, ייכתבו ספורי מיתולוגיה על הטכנולוגיה של המאה ה-21, הסגוויי, אני מהמר, יהפוך לאיש-גלגל.
---
תוספת מאוחרת: תושבי רחובות-נס ציונה! יש להתייחס בזהירות אל הדמות הבוגרת שדוהרת על המדרכות שלכם בימים האחרונים. זה איננו עב"מ, וגם לא מישהו שחמק מהמוסד שלו מוקדם מידי. מדובר, כנראה, בגילוי מוקדם של קדחת הסגוויי שפוגעת, בעיקר, בזכרים בכל הגילים. סביר להניח שבמהלך השנה הקרובה, כאשר יגיע הסגוויי לישראל בצורה רשמית, יתגלו מקרים נוספים.
גלריית צילומים
התמונות צולמו בצורה לא אחראית ממרומי הסגוויי בזמן נסיעה. שלא תנסו את זה בבית.

 
על הכותב
עמי בן בסט הוא עיתונאי ב"מסע אחר", מטייל וחוקר עולמות. על כל נושאים אלה ואחרים אפשר לקרוא בבלוגו הג'יירוסקופי "קצה"
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
כאשר אתה בנסיעה מהירה יותר והרוח מכה בחזך, התחושה משתנית. הסגוויי הופך לפתע למעין יצור אגדתי. אם, אי פעם, ייכתבו ספורי מיתולוגיה על הטכנולוגיה של המאה ה-21, הסגוויי, אני מהמר, יהפוך לאיש-גלגל