 |
/images/archive/gallery/201/000.jpg צלוליטיס - לפני ואחרי
אתר מרפאות אריאל  |
|
|
|
|
| הילה שרון נכנסה לריאליטי הניתוחים הפלסטיים האינטרנטי של מרפאות אריאל ונענע ולא הבינה איפה המצלמה |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
10/11/2004 16:04 |
|
|
|
|
|
|
|
הלם קל מצפה לגולש
בכניסה ל"חלומות - הריאליטי הכי יפה שיש". פיזית, מדובר בנספחון לאתר מרפאות "אריאל", המתארח על שרתיה של "נענע", ובימים כתיקונם מציע עדכונים קוסמטיים-פלסטיים ופורום לדיון בהם. התוכנית, "חלומות" היא תחרות בין 12 מועמדים, המתמודדים על האפשרות לשפץ את גופם ("בלי סכינים!") באמצעות טיפול "בשווי 20 אלף שקל". כמקובל בז'אנר, הגולשים הם קהל ושופט, ולצורך כך הועמדו לרשותם שניים: 1. מאגר תמונות, תחינות ורשימות אברים (אותם מכנה בחיבה אחת מהמתמודדות "החבילה") המזכיר מאוד מחנה שבויים עיראקיים 2. שני סרטוני וידיאו חביבים ("אודישנים" ו"וידיאו-צ'ט" עם שלושה מהמועמדים) המתבררים כחיוניים להסדרת הנשימה.
נשמע מוכר? רגע... האם זה? לא... אבל הנה, פליטת-הפה של המועמדת ש' מאשרת: "אני לא יודעת למה מגיע לי לזכות, אבל אשמח מאוד להשתתף ב'ברבור''".
ובכן, "הברבור" כאן. שנהרוג אותו כשהוא קטן?
המדיום: אין דין אינטרנט כדין טלוויזיה. הכל צנוע בהרבה, כולל ,כך נראה, האינטרסים של הנוגעים בדבר: יש קצת פרסומת (לאריאל), קצת רייטינג (לנענע) ומניע: "להיראות טוב יותר". בהעדר מצלמת-טלוויזיה, אין גם הבטחה ל"חיים טלוויזיוניים" – על ה"כוכבים", "תקציבי הענק" ופרסי "זכיינית השנה" (או משהו כזה) שלהם – המזרימה לתהליך המון אוויר חם, והופכת אותו למשהו אחר. זה לא ריאליטי, זה ריאליזם או שמא ריאליטי-דלה-שמאטע. מצד אחד, שחרור מהמצלמה, מצד שני – הטמעה כל-כך אדירה שלה (כי בעיני מי נראים המועמדים "לא טוב"? ואיפה יש חשיבות לתהליך שכל עניינו "נראות"?) עד שאין בה צורך, היא קיימת גם כשהאור-האדום כבוי. כרגע, נראה שיש ב"חלומות" התלבטות בעניין המצלמה. מה היא עושה פה? מתעדת או מביימת? נותנת למועמדים "לשחק לפניה" (את עצמם, כמובן) או מלמדת אותם "משחק מול מצלמה"? אם החלופה הראשונה תנצח, אנחנו עלולים להיות בבעיה: ייתכן שבאמת יצמח פה הריאליטי הכי יפה שיש.
חשיפה: ללא "כלכלת הכוכבות", כאמור, יש צורך באחרת. בכל זאת, מדובר בתהליך שאמור להתרחש לעיני אנשים, וליצור עניין ותחושת התפתחות – כך שיש צורך ב"נושא-על". זה שנבחר, כך נראה, הוא "חשיפה". השאלון למועמדים – ובו הגדרות מפורטות על אילו "מרכיבים בפרטיותם" יידרשו לוותר, ועל איזה "קניין רוחני" אל-להם-לוותר-בשום-אופן – מופיע באתר בהבלטה; המנחה מתעכב לא מעט על השאלות "איך הגיבו בסביבה הקרובה", או "אתם לא מפחדים להיזכר כ'הוא שעשה הצרת היקפים ומחיקת קמטי הבעה'?; ואחת המתמודדות, כשנשאלה "מה היה הכי מפחיד?" (לאחר שהמנחה הזכיר ש"הפעם אין סכינים!"), ענתה: "הו, לחשוף... לחשוף את הבטן... מול המצלמה, זה היה, הו". כל אלה, על "אי-הנעימות" ו"המבוכה" ומנחי-הצללים של נענע (בתחפושת, כאמור) נועדו כנראה לחסוך מהגולש את אי-הנעימות שלו עצמו.
אבל למה: אם את ההישאבות אל כלכלת-הכוכבות אפשר לנסות להסביר במונחים של פסיכולוגיית-המונים, הפנייה ל"חשיפה" מצריכה לחדור אל טריטוריות יותר כמוסות ופרטיות – אצל המועמד ואצל הגולש. רוב המועמדים מסבירים את שאיפתם ל"טיפול" ברצון "לעשות משהו בשביל עצמי" או "עכשיו תורי, לכל אחד מגיע". רובם (רובן) נשואים, עובדים קשה, הקדישו שנים ל"בעל/ילדים/טיפולי הפריה/מדינה", והיחיד שאפשר "להאשים" אותו (או אפשר היה, אלמלא היה חמוד) בהדוניזם הוא גם הגבר היחיד בתחרות; הוא פשוט "אוהב לאכול", ו"הגיע הזמן לעשות עם זה משהו". כל המועמדים, אם כן (ואולי גם הגולשים) באים אל הריאליטי כדי "לפוש מהמציאות". "להקדיש לעצמם", באמצעות התרחקות מכל מה שמוכר להם (או לאחרים) כעצמם: שגרת חייהם, הרגליהם, גופם. אין תכלית לתהליך הזה זולת "עצמי", עינוג ה"עצמי" וההתענגות על הגוף; ומבחינת הגולש: זולת ההתענגות על (ובאמצעות) ההתענגות של המועמדים. ככזה, הוא הרבה יותר חתרני מ"פרויקט Y" המסדר-בזוגות והעוטף את ההתענגות ב"דינמיקה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
---
|
|
|
 |
|
|
|
אבל יש גם קוץ: נראה שלמועמדים אסור לקחת את עצמם (ואת התהליך) ברצינות רבה מדי. מי שיגזים – וזה הימור שלי – ינופה. ההתענגות לא יכולה להיות לגמרי מפורשת. זה דבר אחד לראות לעצמך (ולאחרים) את הקמטים. העניינים שבנפש הם כבר דבר אחר.
סכינים: אין, לא הפעם. אולי כי "חלומות" עובדת יותר על תהליך מאשר על מטמורפוזה – בסופה לא "ייוולד כוכב" ואין צורך בחיתוכים. צריך רק לקוות שהמתמודדים יפיקו ממנה יותר מכפי שהיא תפיק מהם. ולא, בינתיים לא מוכרחים לשחוט אותה. אבל זה עשוי להשתנות אם היא תשלוף סכין.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
|
|
|
|
מדי שבוע נבקר כאן אתרים ונפרק אותם משל היו תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. המדור מתפרסם מדי יום רביעי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
