 |
/images/archive/gallery/105/558.jpg פינוי מתנחלים ממאחז חוות גלעד.
צילום: פלאש 90  |
|
|
| ארץ ציון ירושלא-א-אים...יאללה, למשאית |
|
| אמש באינטרנט: צביקה בשור נכנס לאתר מנהלת ההתנתקות, ומצא שם (הפתעה!) רק שררה אטומה וזקפה לאומית צינית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש משהו
באתר החדש של מנהלת ההתנתקות, או בשמה הרשמי "מנהלת סיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון", שמזכיר לי את אזעקות הלילה של מלחמת המפרץ הראשונה. גם אז, כמו עכשיו, באו האזעקות, ותוכנית הטלוויזיה החירומית שהגיעה מיד עם שוך הצופרים, להציע הוראות ברורות במקום מידע. אזרחים-חיילים יקרים, לממשלת ישראל אין מושג מה קרה, איפה קרה ומאיזה סוג היה מה שאולי קרה, אבל הנה מה שאתם צריכים לעשות.
לכן אין פלא שהדימוי המיידי שמספק אתר המנהלת הוא דגל ישראל. פעם אחת הוא מופיע בכותרת האתר, כחלק מהמראה הכללי של אתרי משרד ראש הממשלה, ופעמיים נוספות בתמונה המרכזית שלו, המציעה שני דגלים מתנוססים על ראש תורן. מפונים יקרים, מדינת ישראל מדברת עליכם.
גם הטקסט המקבל את פני אלה שיונתן בשיא, ראש המנהלת, טוען כי יש לחבק אותם, עוסק בהבהרה של מקור הסמכות. "מנהלת סל"ע הינה מנהלת ביצוע במשרד ראש הממשלה והוקמה מכח החלטת הממשלה מס' 1996 מיום 6.6.2004. המנהלה כפופה לועדת ההיגוי, אשר קמה אף היא מכח החלטת הממשלה הנ"ל, בראשה עומד ראש המועצה לביטחון לאומי וחברים בה נציגי צה"ל, משטרת ישראל ומנכ"לים של משרדי הממשלה הרלוונטיים". הטקסט המכונן הנוסף הממתין למועמדי הפינוי אפופי החשש הוא ה"איגרת למתיישב", המכילה גם היא בעיקר ציטוטי החלטות ממשלה.
ובכן הועבר למתיישב/מתפנה/מפונה כל המידע שיש להעביר לו – הממשלה החליטה, היא תמשיך להחליט, ואתם תבצעו. יש דגל, יש נציגי צה"ל, משטרת ישראל ומשרדי ממשלה רלוונטיים, לכם נותר עתה רק לרדת בשקט למקלטים, להניח מסיכה על הפנים ולחכות להמשך הוראות מדובר צה"ל, או במקרה שלנו, להכניס מספרים למחשבון הפיצוי, ולנסות לבחור מקום חדש להתיישב בו.
ואגב מקומות חדשים להתיישב בהם, אתר מנהלת ההתנתקות מספק למפוניו העתידיים רשימה של ישובים ב"אזורי עדיפות לאומית א'", שם קוד לאזורים שהמדינה אינה משקיעה בהם ובתמורה מעניקה להם הטבות מס מפוקפקות. מי שיתיישב ביישובים האלה, מוסרת המדינה, יזכה לפיצויים מוגדלים. יש כאן משום לעג לרש. מדובר הרי באנשים שטובת המדינה, כפי שהיא נתפסת כרגע, מביאה לעקירתם מביתם. מדובר במי שהקולקטיב של אזרחי ישראל, שבחר ממשלה כזו וכזו ושתומך כעת בהתפנות מעזה וצפון השומרון, בגד בהם. ואפילו ברגע הבגידה עצמו, כשהוא מונע מהם את האפשרות להמשיך ולהתגורר בביתם, יש לקולקטיב את החוצפה לגייס אותם לאזורי עדיפות לאומית א'. מהפקרה להפקרות.
הלב מתכווץ כאן ומבקש חרך דרכה תיכנס קרן התקווה. הרי בוודאי מדובר כאן באתר כללי, שאינו מסוגל לתת מענה אישי לכל מתיישב. בוודאי גולת כותרתו של האתר היא הדרך ליצור קשר ישיר עם המנהלת, להביע דרכו את מצוקתה בפני אנשים בשר, דם ונפש יהודי. אלא שגם כאן מצליח האתר להיות אטום וקמוץ יד. בעמוד המאפשר לשלוח הודעה למנהלת, ניתן מקום גדול לפרטיו האישיים של השולח, אבל המקום הניתן להודעה קטנטן, וכמו אומר לפונה כי עליו לרשום בקיצור נמרץ את בעייתו, הטכנית בוודאי. אין כאן מקום לתחושותיו ורגשותיו.
אם לשפוט על פי אתר מנהלת ההתנתקות, מדינת ישראל על מוסדותיה אינה מחבקת את מי שהיא מאיימת לעקור מביתו. אין בה חמלה או הבנה כלפי המתיישבים, אין לה רצון להקשיב להם, לשמוע את מצוקתם. היא רוצה לפנות אותם ביעילות שרירותית, לתת להם את כספם ולרתום את הציונות החבולה שלהם למפעלים הגזעניים של ייהוד הנגב והגליל. הם היו ונותרו חיילים במלחמתה של ישראל בערבים, אין הם צריכים לדעת דבר מעבר לפקודות הניתנות להם, אין הפוקדים עליהם צריכים לדעת עליהם דבר מעבר לנכונותם לצאת שוב אל הקרב, בשמו של הדגל הקדוש, בשם החלטת הממשלה מספר 1996, מיום 6.6.2004.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
 |
|
|
|
מדי ראשון, שלישי וחמישי נבקר כאן אתרים ונפרק אותם משל היו תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
