 |
/images/archive/gallery/207/683.jpg מנער הקולות של טום ג'נקינס בפעולה.
צילומים מאתרו של ג'נקינס  |
|
|
|
|
| ביקור ב"קצה", הבלוג של עמי בן בסט, עם הגאדג'ט הכי מיותר ושווה בעולם: מערבל מילים |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
עמי בן בסט
22/11/2004 14:23 |
|
|
|
|
|
|
|
פעם הכרתי מישהו שהיה מסווג את האנשים לפי האופן שבו נהגו לאכול את הביצה בארוחת הבוקר. לא יודע מה זה אומר, אבל אני אוהב אותן מקושקשות. מנפץ בעדינות את קליפת הביצה, ואת תוכנה אני מערבב וכותש בצלחת עמוקה בעזרת מזלג פשוט. החלבון שבביצה, בדיוק כמו החלמון שבה, מאבדים את הייחודיות שלהם (או אם תרצו את העצמאות שלהם) מתערבבים ונמהלים זה בזה והופכים לעיסה אחת מקושקשת המיטגנת על המחבת.
האמת ניתנת להיאמר, ערבוב של חומרים
ונוזלים על מנת לקבל תערובת, כזאת או אחרת, הוא פעולה די שגרתית בחיי היום יום שלנו ואין בכך כל חדש. אבל מה היה קורה, למשל, לו יכולנו לערבב בצורה כלשהי עצמים מופשטים? למשל, משפטים ומילים? תארו לכם שהיינו יכולים לקחת מילה שמורכבת מכמה וכמה הברות, ולהכניס אותה לתוך בקבוק מיוחד. כעת אנחנו לוקחים את הבקבוק המילולי הזה, אוטמים אותו בפקק ומטלטלים ומנערים אותו אנה ואנה. מה היה קורה למילה? הנה, בואו וניקח לדוגמה את המילה פַּרְפַּרִים. נכניס אותה לתוך בקבוק המילים הדמיוני שלנו וננער...אחר כך נחלץ את הפקק ונראה מה יוצא. האם זה יראה אולי כך? רִימְמְמְ...פר..אים...פַּרְרְ...פַּ... רִרִרִים...אִיםםם...פַּה...
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
---
|
|
|
 |
|
|
|
ומה יקרה אם ניקח, נניח, בית שלם מתוך שיר מנוקד, וננער אותו כהוגן? אני רואה בעיני רוחי כיצד חלקי מילים, משפטים וסימני ניקוד, נתלשים אחד מהשני, נדבקים לאחרים, נפרדים, מתעופפים ומתאחים במקומות לא הגיוניים כדי ליצור בוקה ומבולקה (זאת, להבדיל משיטות הצפנה בהן נעשה הערבוב ע"פ שיטה מסוימת). נשמע לכם דמיוני? בצדק, מאחר ומנער מילים מן הסוג הזה, כנראה, עדיין לא קיים. לעומת זאת, מה שכן קיים, עד כמה שזה נשמע מוזר, זה מנער קולות!
הסיפור הזה שייך לצמד מעצבים ואנשי מחשב בריטיים שפיתח מוצר חדש שקרא לו "אודיו שייקר" (Audio Shaker). כאשר צפיתי בסרט הוידאו, לא האמנתי למראה עיניי. בסרט נראה טום ג'נקינס, אחד המפתחים, משמיע בקול רם מילים ומשפטים קצרים לתוך גליל קטן. אחר כך הוא אוטם בפקק את הגליל ומנער. לאחר מכן הוא שולף את הפקק ומהפתח "נשפכות" להן בקול, הברות ומילים מקושקשות.
הרעיון על פי ג'נקינס נועד להציג את הצלילים כעצמים פיסיים שניתן לכלוא אותם בקופסה, לטלטל אותם ולשפוך אותם החוצה. מנער הקולות, מסביר ג'נקינס באתר האינטרנט שלו, ממחיש את מושג הקול. הצלילים כאילו מקבלים ממשות פיזית, ומשתנים, תלוי בעצמה ובקצב ההרעדות, לצלילים אחרים. אבל למה להכביר מילים? רוצו לראות את הסרט, כאן (אני מציע לבחור בסרט הוידאו הכבד בין השניים. הוא הרבה יותר מרשים).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על הכותב
|
|
|
|
|
|
|
עמי בן בסט הוא עיתונאי ב"מסע אחר", מטייל וחוקר עולמות. על כל נושאים אלה ואחרים אפשר לקרוא בבלוגו המנוער, לא בחוש, "קצה"
|
|
|
|
|
|
|  | | בן בסט. צילום פרטי | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
