 |
/images/archive/gallery/207/929.jpg מתוך אתר ''ישראלה'' זכרו לברכה- האמא הרוחנית של הפורנו הצה''לי
 |
|
|
| דינה ברזילי, 015-402-1302-3370 |
|
| אמש באינטרנט: יואש פלדש צפה בפורנו הצה"לי "מרותקות לבסיס 1" וזכה למנת סקס עייפה באווירת מש"קי משמעת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איני יודע איך קוראים לה, רק שיש לה שיער חום, פה רחב, אף גבשושי מעט, שפתיים עבות ואיבר מין חצי-מגולח. את אוזניה
ראיתי רק לרגעים אחדים, בחטף, כשהסיטה לצד את רעמתה. שדיה צעירים וקטנים, סנטרה רך. בעמוד הכניסה של האתר "כחולים במדים" אפשר לראות אותה שומטת את ראשה לאחור, חולצתה פתוחה. היא צעירה, ללא ספק, אבל צווארה אינו צח וענוג. יש בו קמט עמוק, ומטפס עליו וריד עצבני, המוליך את המבט לעיניה המאופרות, שהיא עוצמת בעייפות כמו קופאית בסוף יום עבודה.
תעשיית הפורנו בארץ עדיין נמצאת בחיתוליה, ולכן כל סרט שמופק במסגרתה הוא חגיגת עצמאות שלמה, שמטרתה להוכיח לצופים את זקיפות קומתם הלאומית. גם בסרט "מרותקות לבסיס 1" בכיכובה של הצעירה האלמונית, שמשודר באיכות מזעזעת באתר של חברת RedPoint, האטרקציה המרכזית היא העובדה שכל המשתתפים הם יהודים כשרים. לא רק שחלק ניכר מהאקטים המיניים מתרחשים על רקע של שני דגלי ישראל, כל העלילה כולה מתרחשת בבסיס צבאי. כור היתוך קוראים לזה.
גיבור הסרט הוא קצין חתיך בחיל הקשר, שעם משקפי רייבאן ותלתלי זהב מזכיר מאוד את אלחנן טננבאום הצעיר. טננבאום הוא מפקד רגזן מאוד שנוהג לצעוק על שלושת פקודיו: חייל לא מגולח ולא מצודד, ושתי פקידות בחצאיות – האחת במדי חיל אוויר והשנייה, זאת מהלוגו של החברה, במדי חיל יבשה. בתחילת הסרט שתי הפקידות מתקנות את אחת האנטנות בבסיס עם פטיש – רמז למשקעים בלבו של התסריטאי – כאשר לפתע מצלצל הטלפון בלשכה. זה הרמטכ"ל מעבר לקו. הוא שואל בזעם מי שולח לו תמונות עירום ממחשבו של מפקד היחידה.
אז מתחילה העלילה: טננבאום, אוחז בידו סיגריה כבויה, מזמן את פקודיו למשרדו וצועק עליהם "אני רוצה שתבררו מי המנייאק שעושה את זה". כעבור רגע, לאחר שכולם הולכים, הפקידה בעלת שיער החציל כבר נמצאת מתחת לשולחן, והם מתחילים ברוטינה עייפה: היא מוצצת ומלקקת את איבר מינו; הוא מרים אותה על השולחן ומלקק את איבר מינה; הוא חודר אליה, בתנוחות שונות; הוא גומר על ישבנה. סדר האירועים הזה יחזור בכל האקטים המיניים בסרט ללא שינוי, כמו מסדר צבאי – גם כאשר הפקיד המגעיל והפקידה בעלת שיער הדבש יופיעו יחד, וגם בסצינת הזיון הקבוצתי שחותמת את הסרט, לאחר שטננבאום מודה שהוא עצמו שלח את התמונות לרמטכ"ל בניסיון להשתחרר מהצבא על סעיף נפשי. העובדה שיש לו פירסינג בגבה, קעקוע קטן של כנפיים על החזה, וקעקוע של להבות העולות מישבנו רק מחזקת את אמינות המהפך העלילתי.
יחסית לסרטי פורנו זרים, השחקנים ב"מרותקות לבסיס 1" מפגינים הזדהות עמוקה יחסית עם הדמויות. על הסרט כולו שורה אווירה צה"לית טיפוסית: מעין עצלות מדכדכת, רגע לפני שהעניינים גולשים לאנרכיה מוחלטת. אלא שדווקא בתוך החגיגה הישראלית הזאת בולט למרחוק חסרונה הגדול של היצירה: הפסקול האותנטי נעלם בזמן האקטים המיניים, ומוחלף במוזיקה קצבית עם אנחות מוקלטות של נשים. למרות התפאורה הצבאית והפטריוטית לא שומעים כלל את הזכרים, אפילו כאשר הם גומרים. האם הסיבה היא טכנית? איני יודע, אך לרגעים מתעורר בי החשש שאפילו אנשי תעשיית הפורנו המתהווה אינם יודעים כיצד להיאנח בעברית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
יוצאת דופן היא הסצינה שבה שתי הפקידות נדרשות לענג זו את זו. כאשר הצעירה בעלת שיער הדבש החדירה לתוך הנרתיק של שותפתה ויברטור גדול, זה מה שיצא לה מהפה: "כן, תהני, כן, תהני, יופי", אמרה בטון אפאתי בעודה מסובבת את המכשיר בידיים לא מיומנות, כאילו היא מערבבת חומוס, "כן, זה יפה, זה יפה מאוד. חזק, חזק, אוי. חזק, חזק, ממממ… כן, כן, את רטובה כבר? מרגישה רטיבות? מממ… ממממ… אוי, אוי, אוי, איך את רטובה, וואו. כן, כן. אוי, זה משהו מדהים. כן כן, וואי וואי. כן, תהני, תהני".
די בשורות הנפלאות האלה, שנוצרו כמעט מאליהן, מבלי שהשקיעו בהן מחשבה מיותרת, כדי להבהיר את אופיו של הסרט. קודם כל, מבחינים בפיסוק הייחודי של המונולוג. כל מילה נאמרה לאחר הפוגה קצרה והקצב התגבר והלך, כמו קצב של זיון סטנדרטי. אבל בניגוד לסרטי פורנו זרים מהמיינסטרים, שבהם הטקסטים השגורים הם קריאות עונג, קריאות עידוד ("Fuck me hard") או התגלויות אלוהיות ("Oh, my god"), כאן הטקסט היה שונה: כאן חולקו פקודות. אולי בגלל היעדרו של זין אמיתי, בשר ודם, הצעירה האלמונית לא הסתפקה בוויברטור שבכף ידה - גם המילים שהשתמשה בהן היו חודרניות. היא פקדה על שותפתה שוב ושוב, כמו זין שחודר לראש: תהני, תהני.
ואולם, דווקא הטון קצר הרוח הזה – יותר מאשר המדים והתפאורה הצבאית - הוא שהעניק לסרט את הנופך הישראלי שלו. לא היתה בו האופטימיות של אולפני הפורנו האמריקאיים הגדולים, שמנסים להמחיז פנטזיות זהירות של בורגנים, וגם לא העליצות השוודית או הרצינות הגרמנית. אנחותיה המונוטוניות של הצעירה הישראלית לא נשמעו כמו מלמולו מלא התקווה של איכר שמצפה שיבוליו יצליחו. היה ברור שהיא עצמה אינה מאמינה בהן – בדיוק כמו הצופים העגומים בבית, שבוהים בחלון הווידיאו המיניאטורי במסך המחשב והשפופרת המורמת של הטלפון מזכירה להם שכל העונג הזה עולה "כמו שיחה רגילה לרומניה" (ככה לפחות מבטיחים בעלי האתר).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
|
|
|
|
מדי ראשון, שלישי וחמישי נבקר כאן אתרים ונפרק אותם משל היו תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
