 |
/images/archive/gallery/196/691.jpg מילות חיפוש, מילות מפתח.
צילום: קרול נ  |
|
|
|
|
| אמש באינטרנט: איתי נאור התמכר ל-Del.icio.us ובא לספר לכם על הדבר הגדול הבא ברשת |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
איתי נאור
28/11/2004 9:52 |
|
|
|
|
|
|
|
בהתחלה היה אינטרנט, אחר כך בא גוגל. וקצת אחרי שהגיעו הבלוגים, שבשלב ההקמה התודעתי שלהם בעיקר תפסו גלים באמבטיה החמה של מנוע החיפוש, נדרשו כלים יותר נגיסיים להתבחבשות בתוך המלאי העצום של חלצי המהפכה.
גוגל לא הספיק כבר. הוא הביא את הסחורה בכל מה שנוגע לחיפוש של בלוגים ספציפיים, אבל לא יכול היה לתת מענה בנוגע למה שקורה ומתעדכן כל רגע במאגר המידע הזה, הבלוגיאדה. הכלים המרכזיים שהגיעו לגמר הם, למעשה, שניים:
ה-RSS והבלוגדקסים למינהם.
פרוטוקול ה-RSS, בשתי שניות למי שלא יודע, מאפשר לתרגם אתרי אינטרנט (כלומר, בלוגים ואתרי חדשות, אבל זה לא נעצר שם) עבור תוכנות או שירותי ווב, שידועים כ"קוראי-RSS", ומלקטים את ההיצע הזה באופן קבוע. מה הכוונה? אני פותח את קורא ה-RSS שלי, מסמן לו את הבלוגים שאני אוהב ואת אתרי החדשות שחשובים לי (וזה לא נעצר שם), והוא בתמורה דואג להודיע לי בכל פעם שאחד מהחבר'ה האלה מתעדכן.
בלוגדקס וחבריו הם אתרי אינטרנט שמספקים את המבט העדכני ביותר בנוגע למה שקורה כרגע בבלוגים, כלומר, באינטרנט (כלומר, בעולם). את זה הם עושים ע"י מיפוי ודירוג של המקומות המלונקקים ביותר ברשת. 15 בלוגרים קישרו למאמר מסוים באקונומיסט? כנראה שהוא אומר משהו מעניין במיוחד (ואפשר גם לקרוא מה היה להם להגיד עליו). אתרים כמו דייפופ אף מפלחים את האירועים הפופולריים בצורה יותר קולית, ואפשר לבדוק אם הדבר הכי חם ברשת כרגע צבר תאוצה כפוסט בבלוגיאדה, ידיעת ניוז שכולם תופסים עליה טרמפ או סתם לינק שמח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גוגל כבר לא מספיק. עיבוד מחשב: דיויד רפפורט
|
|
|
 |
|
 |
|
***
|
|
|
 |
|
|
|
אבל עכשיו, אם להיות ספציפיים, הדבר הכי חם ברשת הוא תיוג. אולי זה לא ניצב במקום הראשון ברשימת הלינקים האחרונה, ובהחלט יכול להיות שמדובר בתפוח אדמה שקבור מתחת לאדמה, אולם לא עמוק מדי. הרבה מאוד אנשים כבר משתעשעים בטאגינג (tagging), והאמת היא שכשמתחילים להתעסק בקדחת הזאת, די קשה להפסיק.
למה לדבר כשאפשר ללנקק. הנה האתר הכי מרשים ברשת כרגע. הוא אמנם לא נראה כמו פאר היצירה, אבל אנחנו הרי יותר רציניים מזה. Del.icio.us לוקח את כל מה שידעתם על ה"מועדפים" המעפנים של האקספלורר, זורק את זה לפח ומוריד את הזבל. האתר הזה, בסופו של דבר, שומר את הסימניות שלכם, ומאפשר לכם לתייג אותן.
אם אתם בקטע של סרטונים מצחיקים, בפעם הבאה שתגיעו לאחד כזה, תוכלו לשמור את הלינק שלו שם ולתייג אותו כ"סרט מצחיק", או כ"לשלוח לגבּי" או כ"לפתוח רמקולים", או גם וגם. אם הכתבה הזאת מעניינת אתכם, אתם יכולים לתייג אותה כ"חומר קריאה", או כ"אמש באינטרנט", או כ"עוד סיבה לשנוא את איתי נאור", או כשלושתם.
סקציית המועדפים שלי, שמובנית באקספלורר, נראית הרי יותר רע מארון הבגדים שלי. כדי להסתדר בתוך מה שהולך שם ולהגיע ללינק מסוים אני חייב לחוות איזה פלאשבק, או הארה. התיוג של דלישס פותר את העניין הזה, כי הוא מאפשר לי לחפש בצורה מובחנת על פי תחומי קצה שאני הגדרתי בקלילות (וכשירות-ווב, הוא מאפשר לי גם לסחוב את הרשימה הזאת לכל מקום), אבל הוא רחוק מלעשות רק את זה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טאגים נבחרים בדלישס
|
|
|
|
|
|
|
***
|
|
|
|
|
|
|
כי דלישס אינו מציע רק סימניות, אלא מדבר על "סימניות קהילתיות". כל תיוג שאתם מבצעים בו מצטרף מיד לרשימה הבלתי פוסקת של התיוגים שמתרחשים בכל שניה. הכתבה שתייגנו כ"חומר קריאה" מתווספת לרשימה של עשרות לינקים אחרים שהוגדרו באותו אופן על ידי המשתמשים האחרים באתר. כשאני אלחץ על הטאג שנקרא "חתולים" (אם להיות אינטרנטי במיוחד) אני אקבל רשימה מתעדכנת של כל הלינקים שאותם אנשים שייכו ל"חתולים". אוכל להגיע לכל המקומות החתוליים שכבר תויגו ברשת, אבל גם לדעת כמה ומתי אנשים תייגו את כל אחד מהלינקים ולהיכנס לפרופילים של המשתמשים האלה, לבדוק מה עוד יש להם להציע. כשאתייג את הכתבה הזאת כ"אמש באינטרנט", אראה מי עוד הספיק לעשות את זה, אבל גם מי כבר תייג אותה כ"עוד סיבה לשנוא את איתי נאור".
מדובר בדרך מלכותית למדי לניווט, והיא גם תיקרע את הצורה של הבלוגדקסים, כי מהירות התגובה שלה הרבה יותר מרשימה. הרבה יותר קל לזהות בה את משחק הפלאש החדש שצף למעלה בקטגוריית ה"fun", או את האתר שמפנה לטורנטים הכי עמוסים תחת הטאג "torrent".
אורי ברוכין, שמתעסק בנושא הזה בשני הגליונות האחרונים של ניוזלטר הקולקטיב, כתב כי השירותים האלה "נותנים מבט לקראת הווב הסמנטי – העתיד בו כל אובייקט מידע על הווב יאופיין בתכונות שיאפשרו לאפליקציות ומנועי חיפוש לגשת אליו ולעבד אותו במבחר דרכים מתוחכמות".
והמבט הזה הופך למרגש במיוחד במקומות כמו הסינרגיה של דלישס עם ה-RSS. לכל עמוד בדלישס יש תצורת RSS, שאפשר להתעדכן דרכה באופן קבוע. גם להומפייג' (שמרכז את כל הלינקים שעוברים, ומשתנה בכל ריפרוש), גם לעמודי המשתמשים וגם לתתי-התיוגים השונים, כמו "חתולים" או "דוגמאות שכבר הבנו".
בכך מצטרף האתר הזה לתנועה די מגניבה של אפליקציות שהן ממש לא בלוגים או אתרי חדשות, ובכל זאת מציעות להאכיל ב-RSS. אחד הבולטים והרלוונטיים לנושא (וגם אותו מאזכר ברוכין) הוא פליקר, שהוא אתר שמציע העלאה של אלבומי תמונות מקוונים, אבל עם אופציות עמוקות למדי. בפליקר אני יכול להחליט שאני רוצה להתעדכן ב-RSS בכל פעם שמשתמש ספציפי שאהבתי או שאני מכיר מעלה תמונה חדשה. אבל זה לא נעצר ברמת היוזרים - אני יכול להגדיר גם שאני רוצה לדעת בכל פעם כשצץ צילום של ענבים, לדוגמא. ואיך אני יכול לעשות את הקטע עם הענבים? אז זהו, שתיוג.
יש אם כן טאגינג בדלישס, טאגינג בפליקר, אפילו טאגינג בג'ימייל, שירות הדואר של גוגל (שקורא לזה "לייבלים" ומציע, אגב, אופציה להאכלת קוראי RSS). זה גורם לך לרצות לתייג את כל המסמכים שלך, את ספריית המוזיקה שלך, את כל העולם. וזה גורם להבין שכל הקטע של כריית מידע באינטרנט תופס חזק לכיוון מסוים מאוד.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ראה תיוג: חתולים
|
|
|
|
|
|
|
***
|
|
|
|
|
|
|
אופציית התיוג והאריזה ב-RSS משנה בטיגון-עמוק את אפשרויות המעורבות שמחכות בבית החרושת למידע של הרשת. עד עכשיו החלוקה היתה לאלה שמייצרים – כלומר, יש להם בלוג – ולכן הם גם הצרכנים הבולטים ביותר; ולאלה שהם רק צורכים וזורקים. שירות כמו דלישס מאפשר לאותם הצרכנים, סוכני החרש של המהפכה, להצטרף ולהשמיע קול שווה. כל תיוג שלהם נחשב, כל לינק נספר. בדיוק כמו בלוג.
כשדלישס מציע להוסיף שורה עם כמה מילים מעל כל לינק שתוייג, הוא בעצם מפתה אותך להיות בלוגרלייט. אתה לא חייב להגג, להצחיק, להתעצבן או להביע דעה (למרות שאפשר) – אבל הלינקים שבחרת נכנסים ללופ שמעצב את הרשת, וחוץ מזה, הם גם מגדירים אותך.
מדובר בהגדרה עצמית שמבוססת כולה על צריכה, העיר בפני בשיחה סגורה אחד מהאנשים שמנהלים בעצם את האינטרנט, והוא צודק, אבל לא מדובר במטען קפיטליסטי במקרה הזה. מה שכן, אני יכול להעיד שלפעמים הגדרת-יתר-צריכת-היתר בהחלט יכולה להיות דבר מעייף.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הדלישס הוא חלק ממבנה העל!
|
|
|
|
|
|
|
***
|
|
|
|
|
|
|
כרגע אני לא מכיר אף בנאדם ביקום שהוא לא חנון וכן משתמש ב-RSS, למרות שהשימוש בפרוטוקול הזה הגיע לרמת יצירתיות שלא תיאמן (אינטגרציה קבועה עם תוכנות להורדת קבצים שיודעות לזהות בכל פעם שעלה טורנט לפרק החדש של "House", חיווי קבוע על מחרוזות חיפוש מוגדרות בגוגל, אלוהים). מהצד שני, רוב האנשים הלא-חנונים שאני מכיר בהחלט יודעים להשתמש בגוגל.
כנראה ששום דבר מהרעיונות הללו לא עוברים בינתיים את מבחן הלא-חנוניות. גם דלישס לא. דרוש משהו מאוד גוגלי, איזו אפליקציית שהיא גם יפה וגם אופה, כדי לשנע את קפיצת הדרך של הרשת הסמנטית. בסוף זה תמיד מוגש מחומם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
|
|
|
|
מדי ראשון, שלישי וחמישי נבקר כאן אתרים ונפרק אותם משל היו תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
