 |
 |
|
|
|
|
| עידו קינן יצא למסע בלשי בנבכי יומנה האישי של ילדה שרצחה את אמא, בניסיון למצוא מניע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אתם לא שונאים את זה שחתיכות החרא הקטנות מצטברות עד לנקודת השבירה, ואתם רוצים לצעוק ולבכות בו זמנית. אני לא יודעת אם להרוג מישהו, את עצמי, או סתם להצטנף לתנוחה עוברית מתחת לסדינים ולשכב שם כמה ימים. בכל מקרה....לא טוב לי"
(מתוך
פוסט נטול כותרת בבלוגה של ראשל אן מוניקה ווטרמן, 24.2.2004)
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
---
|
|
|
 |
|
|
|
שבעה אתרים בלבד באינדקס יאהו משוייכים לעיר קרייג (Craig) שבאלסקה, ארה"ב, שנכון לתחילת העשור התגוררו בה 1284 אנשים, 66.2% מהם לבנים, עם הכנסה ממוצעת לנפש של קצת יותר מ-20 אלף דולר לשנה. בדיוק חור-התחת הפרברי הסטריאוטיפי שמאכלס סיפורים כמו זה של ראשל אן מוניקה ווטרמן (16).
"רק כדי שכולם ידעו, אמי נרצחה", כתבה ווטרמן בנונשלנטיות בפוסט האחרון בבלוגה, "החיים המחורבנים שלי" שמו, ב-18 בנובמבר. "לא תהיה לי גישה למחשב עד הסופשבוע ככה, כי המשטרה לקחה את המחשב שלי כדי לעבור על הכונן הקשיח. אני רוצה להודות לכולם על המחשבות והאימיילים שלכם, אני מקווה לדבר איתכם כשהמחשב יחזור". ווטרמן, דיווחה סוכנות AP, עצורה בחשד לקשירת קשר לרצח אמהּ בסיוע שני אקס-בויפרנדז שלה, בני 24. השניים חטפו את האם, לורי (48), היכו אותה למוות בחפץ קהה, ושרפו את גופתה במכונית, שנמצאה ב-14 בנובמבר. התביעה טוענת שווטרמן הבת סיפקה לשניים את כל המידע הנחוץ לשם החטיפה, וסיפרה להם שהיא ואביה לא יהיו בבית באותו סופשבוע.
ב-11 בחודש דיווחה בבלוגה שהיא עומדת לצאת למחרת לעיר אנקורג'. ב-14 בחודש, ב-18:10, העלתה פוסט, אחד לפני האחרון בבלוגה, וסיפרה על חזרתה: "ובכן חזרה מאנקורג' וזה היה טיול בסדר. קיבלתי קצת בחילה אבל נו מילא".
"עשיתי שופינג, שיחקתי כדורשת (הגעתי למקום חמישי, בעע), וזה בערך הכל. אין הרבה לספר, ובכן קיבלתי את המגפיים המגניבים האלה שמגיעים לי עד הברכיים, אני לגמרי אוהבת אותם. אפרסם צילום מאוחר יותר". באותה שעה, גופתה של האם כבר נמצאה על ידי המשטרה, אחרי שהאב דיווח על היעדרותה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
---
|
|
|
|
|
|
|
"היה לי לילה רע ויום רע, זו אזהרתי לכולכם: אם תעצבנו אותי, תמותו"
(מתוך פוסט נטול כותרת בבלוגה של ראשל אן מוניקה ווטרמן, 6.4.2004)
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ראשל בשלל תמונות בית ספריות. מתוך אתר ביה"ס התיכון קרייג
|
|
|
|
|
|
|
---
|
|
|
|
|
|
|
"אני גרה במקום הכי דפוק בעולם, חור-חרא באלסקה", כתבה ווטרמן בפרופיל האישי בבלוג שלה, שנפתח בספטמבר 2003 בקהילת LiveJournal, וששמו המלא הוא "החיים המחורבנים שלי, המבט מבפנים של אדם לא שפוי". מקום המגורים שלה, לפי הפרופיל, הוא "גיהנום, אלסקה, ארה"ב". יש לה גם "מגוון רחב של תחומי עניין וכשרונות".
פוסט מתחילת פברואר השנה נפתח בציטוט משיר של אנריקה איגלסיאס, ואחריו קשקושי יומני היקר רגילים של בת 16: קיבלתי 92 במבחן בספרדית, מישהו עבר לידי באוטו וצפר לי ונופף בידו אבל אני לא יודעת מי זה, הייתי במקהלה, התאבקתי עם אדריאן והוא הצמיד אותי לרצפה ומעך לי את הציצים, עשיתי את הניסוי בביולוגיה וגיליתי שכמו שחשבתי, מושבים של שירותים ציבוריים נקיים יותר ממושבים של שירותים פרטיים.
ועוד משהו, חסר חשיבות לכאורה, על כך ש"אני קצת נרגזת כי אמא שלי מכריחה אותי לעשות דיאטה...", דבר שבעולמה של מתבגרת עשוי להיתפס כמפלצת אוכלת דימוי גוף ובטחון עצמי, כזו שעלולה להשליכה אל תהומות ההתאבדות והאנורקסיה; אמירה שמטילה צל ענק על כל מה שהיא חושבת שהיא עכשיו ושהיא רוצה להיות בעתיד, על איך היא נתפסת בעיני הסובבים אותה – "אני הולכת לפרסם צילום שלי בקרוב כך שתוכלו לשפוט אם אני צריכה אחת או לא, אני לא חושבת שאני צריכה. *מראה חיצוני* אה *מושכת בכתפיים* וואטאבר" – אבל בהסתכלות לאחור היא עוד פצע בגרות מטאפורי, שאולי משאיר חטט קטן בנפש, ואולי בכלל לא, שאפשר להסתכל עליו בחיוך שנים אחרי, בתמונות הילדות עם שומן התינוקות, שאולי נעלם עם השנים ואולי הפך לחלק בלתי נפרד ממה שאת; דבר שאפשר לייחס לו את המשמעויות העמוקות והנסתרות והאפלות והרצחניות רק ברטרוספקטיבה של מי שקוראים את היומן כרשומון של רצח, מנסים לפענח ולתעד את השינאה הנאגרת, מקבלים אפשרות להציץ אחורה אל תוך מוחה של ילדה מוצלחת, שבכתבתשער על הרצח בעיתון Anchorage Daily News מכונה "הילדה האידאלית של כל הורה: תלמידה מצטיינת, אתלטית, זמרת מוכשרת", אבל מצד שני מכנה את עצמה "אדם לא שפוי". ומי בכלל רוצה לחשוב על עצמו כשפוי בגיל 16?
מישהו שאל אותה אם אמה באמת מכריחה אותה לעשות דיאטה, והיא השיבה: "ובכן היא צופה על המטבח כמו נץ אז אני לא ממש יכולה לקחת אוכל, אבל כשאני בבתים של אנשים אני אוכלת. כן, זה לאכול פחות ומה שאני כן אוכלת זה יוגורט, קורנפלקס ספשל K (קרטון זה מאוד בריא), ירקות, ופירות". כשהוא אומר לה שזה מגעיל, היא עונה: "וואלה, ז'תומרת לעזאזל, אני יודעת שאני יכולה להיות קצת יותר רזה אבל אני לא חושבת שאני בהכרח שמנה".
שלושה חודשים אחרי, במאי 2004, פרסמה ווטרמן פוסט בשם "משהו מצחיק", שדווקא הצליח לצמרר: "אמא שלי סוף סוף החזירה לי את הזכות לאכול אבל רוצה לשלוח אותי למחנה שמנים הקיץ. אני חושבת שזה די מצחיק. זאת אומרת, אני מסכימה שאני שמנמנה אבל אם היא תשלח אותי לשם אני אהיה הילדה הרזה ויישבו עלי. החלק הזה לא יהיה מצחיק, אבל בסך הכל זה די משעשע. אמא טיפשונת". בדיון שהתפתח שם כתבה: "אני יודעת שאני לא צריכה ללכת למחנה שמנים, אני חושבת שאין שום דבר רע בלהיות שמנמנה, אני בסדר עם זה. אבל נו מילא, לפחות אני אהיה בכושר באמת טוב כשאחזור, למרות שסביר להניח שאני אסרב ללכת ואהיה עקשנית נורא ואאיים לדווח למשטרה על התעללות בילדים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
---
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת יוני דיווחה בהפתעה: "צמרמורת בל-תיאמן=אמא שלי מתנהגת ממש...בחביבות. [...] היא ממש הכינה לי פנקייקס משאריות העיסה של אבי ואחי. אני חושבת שאנשי-תרמילים לקחו את אמא שלי והחליפו אותה באיש-תרמיל. אבל אני לא מתלוננת, אני מקווה שאיש-התרמיל יישאר. או זה, או שהיא שוב התחילה לבלוע את הוייקדין [משכך כאבים]".
בהמשך החודש, חזרה האמא הישנה והרעה: "ובכן אני מקורקעת, אתמול בלילה אמא התחרפנה עלי ונידתה אותי. אז הלכתי לישון אצל מישהו, אז היא השתגעה, רצתה שאחזור הביתה במקרה שאספר למישהו. [...] אפילו זכיתי לעוף...במורד המדרגות...." איש לא הגיב לפוסט הזה בזמן אמיתי, אבל אחרי הרצח התפתח בו דיון על אלימות והגנה עצמית בין תומכי הרצח ומתנגדיו. יומיים אחרי הפוסט, שבה ווטרמן לבלוג וסיפרה: "היום זה היום האחרון שאני מקורקעת, החל ממחר לא אצטרך להגניב אוכל ולחיות מחטיפי גרנולה שמוסלקים בחדר שלי!" עוד יום עבר, ו-ווטרמן מספרת: "אני באופן רשמי לא מקורקעת יותר, אז הבוקר קיבלתי צנים לארוחת בוקר ולקחתי ממנו ביס ענק מול אמא שלי ועשיתי 'מממממ....זה טוב'. אז עכשיו שאני לא חייבת להיות נעולה בבית שלי, אני אבלה כמה שיותר זמן לא בבית שלי. אם זה יהיה עם או בלי רשות. כך או כך אני יוצא מהבית".
מבט לאחור, מרץ 2003: "יש לי שמלה מגניבה, לבד שחור יפאני [לנשף], אם כי יחידת הורות נשית [הכינוי של ראשל לאמה – ע"ק] השקיעה זמן מה בכמה אני מכוערת ושמנה והמשיכה עם איך לא אוכל להצליח בזה. אני מניחה שהיא לא מבינה שלא אכפת לי אם אני נראית בה טוב או יכולה 'להצליח בזה', אז היא יכולה לקפוץ לי".
פוסט הדיאטה הכפויה, כמו הרצח, הוא נקודת מפתח בעלילה. אחרי שקוראים אותו ממהרים לדפדף קדימה ואחורה, לחפש עוד התייחסויות של ווטרמן למשקלה ולמראה החיצוני שלה. כמו, למשל, אחת בספטמבר 2003: "אני מסכימה שאף אחד לא רוצה לראות אותי בביקיני, אבל אני לא שמה קצוץ כי אני אקח את הכדורים שלי מראש ולא אזכור את העלבונות!" או אחרת באוקטובר 2003: "למה תמיד כשמקבלים את צילומי הבי"ס הם נראים כמו חרא? ובכן אני לא מחבבת אף צילום שלי אבל במיוחד את אלה של בית הספר. צילמו אותנו ביום שישי והולי שיט זה דוחה". ובדצמבר 2003: "אני אוהבת את קריסמס, התקופה של כמויות מסיביות של ממתקים. אז אני מרגישה אשמה ומנופחת מזה עד תחילת השנה, ונודרת לקצץ בממתקים ולהתחיל להתעמל, אבל לא אקיים את זה. כולנו יודעים שאני עצלנית מדי". ובינואר 2004: "אבל אני כועסת, אני לא אוהבת את השדיים שלי. הם גדולים מדי. אני שוקלת ברצינות הקטנה כשאהיה מספיק מבוגרת. [...] אני יודעת ש-36D לא נשמע הרבה, אבל אם ראיתם אותי זה הרבה מחוץ לפרופורציה עם הגוף שלי. אם כי אני בדרך כלל מסתירה את זה בדרכים שונות, הפכתי די טובה בזה. כל הקפיצות הללו כואבות אחרי כמה זמן. שלא לדבר על בגדים שלא מתאימים". אפריל 2004: "אם היית הופכת למולטי מיליונרית בין לילה, מה היית קונה דבר ראשון? ובכן בהיותי במקום המרוחק בו אני נמצאת, אוכל, הרבה הרבה אוכל".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
---
|
|
|
|
|
|
|
"אתם לא שונאים את זה שמישהו חושב שעשיתם משהו ואתם לא עשיתם? זאת אומרת, אתם יכולים להיות לגמרי חפים מפשע אבל האיש (או האנשים במקרה שלי) לא מאמינים למילה ממה שאתם אומרים ורק.....לא אכפת להם...הם חושבים שהם צודקים ושאתם אשמים. זו אחת מהפעמים שאתם רוצים לברוח או להצטנף בפינה ולמות"
(מתוך פוסט ללא כותרת בבלוגה של ראשל אן מוניקה ווטרמן, 11.10.2004)
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פירומאנית ודרקון. איורים של המתגבבים בבלוג של ראשל
|
|
|
|
|
|
|
---
|
|
|
|
|
|
|
לא נכון יהיה ליצור משוואה בה מניחים בצד אחד את התלונות והתחושות של ווטרמן לגבי אמה, ומקבלים בצד השני את הרצח. היסוד הנפשי הנדרש לרצח אינו ברור, וכנראה שיישאר לא ברור גם אחרי שעות רבות של חיטוט ביומן. אבל הקלות הבלתי נסבלת של החיטוט ביומנה האישי של הנערה גרמה לחלק מהגולשים לבנות לעצמם מכונות זמן אינטרנטיות ולגלוש בהן אחורה, אל פוסטי העבר של ווטרמן, ספק מתוך ניסיון להבין, ספק מסקרנות חולנית. חלקם טרחו גם, בשטנה מופגנת, לתגבב את הרצח בראיה נבואית בדיעבדית. הפוסט האחרון זכה ללמעלה מחמשת אלפים תגבובים, אולם יד אלמונית מחקה רבים מהם.
"את נראית כמו אחד מהאלסקניים האלה שרוצחים את ההורים שלהם", תגבב KKO בפוסט הראשון בבלוג, וכשמישהו השיב לו "כן, זה מה שאני חשבתי", כתב בכעס: "אתה לא נוסע בזמן, צא לעזאזל מהפוסט הזה!".
באחד הפוסטים כתבה ווטרמן: "האחר-המשמעותי שלי [כלומר, בן זוגה – ע"ק] עוזב מחר, ולא יחזור עד יום ראשון, איזה דפוק זה". אלמוני תגבב לה: "אל תדאגי בקשר לזה. הוא מסוג הבחורים שיהרגו בשבילך". "כל מה שיש לי לעשות זה שיעורים", היא כתבה בפוסט אחר וזכתה לתגבוב: "יהיה לך הרבה זמן לעשות שיעורים במקום אליו את הולכת". כשסיפרה על האקס שלה קלי שהגיע לביקור, כתב מישהו: "וואו. מופתע שלא גייסת גם אותו לעזור עם הרצח :)". באחד משאלוני "איזה צבע/צורה/חיה/מערכת הפעלה אתה", גילתה ווטרמן שליבה שחור. התגבוב המתבקש: "מן הסתם". כשכתבה "אני פשוט אפסיק לעדכן אם לא אקבל כאן כמה תגובות מחורבנות בקרוב", השיבו לה: "את הורגת את אמא שלך. ובכן עכשיו את מקבלת תגובות, לא?"
"אתה יודע שקרוב לוודאי שהיא לא תקרא את התגובה הזאת אי פעם, נכון?", שאלה witchyfallon את אחד המגיבים, לאחר שמאסה בהומור הדלוח שלו ושל חבריו, שחרשו את הבלוג והגיבו כמעט לכל אחד מעשרות הפוסטים. "בטוח יש דברים טובים יותר לעשות עם הזמן שלך [...] למצוא פורום אחר, ללכת למיטה, לאונן, לכתוב סיפור, לקרוא ספר, לצייר ציור יפה, לאכול משהו ולראות סרטים ישנים בטלוויזיה, להטריד אנשים בצ'ט...".
וכנהוג באינטרנט, היו שהגיבו בבדיחות אינטרנט, כמו לשרבט את ווטרמן כפירומאנית או כדרקון יורק אש, או לעשות גיף-אנימציה שלה ושל אחד משותפיה לרצח בבגדי אסירים, בדרך להפיכתה לגיבורת רשת כמו סטאר וורז קיד, התינוק הרוקד או מאהיר המנשק.
אבל רק bluelipalbino הצליח להצחיק באמת: "ממתין לצילום של המגפיים שהוזכרו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
---
|
|
|
|
|
|
|
"יש לי טעם מוזר באוכל, יש לי נאצ'וס של דוריטוס וטובלת אותם בשוקולד חלב....זה טוב מאוד והכל אבל פשוט נראה משונה ומגעיל....אני מניחה שזו הסיבה שאומרים 'מראה יכול להטעות'. אני אוהבת את האמירה הזאת, מתאימה מאוד לחיים, במיוחד לשלי"
(מתוך הפוסט "טעם משונה" בבלוגה של ראשל אן מוניקה ווטרמן, 18.9.2004)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
|
|
|
|
מדי ראשון, שלישי וחמישי נבקר כאן אתרים ונפרק אותם משל היו תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
