 |
|
|
|
|
נשא בארון |
|
|
|
|
"מאיה ועמוס היקרים: אנשים לא יודעים שאני נשא איידס. איך לפגוש נשים ברשת בלי שהן יחשפו אותי בפני כולם?" |
|
|
|
|
|
|
|
|
מאיה ועמוס היקרים,
לרגל יום האיידס, רציתי לשאול שאלה: אני נשא איידס מזה חמש שנים,אני חי עם המחלה ולא סובל ממנה פיזית. רק הבדידות משגעת אותי. אני סטרייט, ולמרות שרוב הנשאים סטרייטים, זה מאוד מקשה על מציאת בת זוג. לנשים שלא נושאים את הנגיף אני לא מתקרב מהפחד, ונשים נשאיות אפשר למצוא בעיקר במסגרות תמיכה קבוצתיות כאלה, שאני מתעב כי אני מרגיש ששום דבר שם לא אמיתי.
חשבתי על האינטרנט בתור פתרון, אבל יש לי בעיה מאוד גדולה: אני נשא בארון, שלא רוצה שכל החברים שלו לעבודה, השכנים שלו וכל המשפחה המורחבת ידעו עליו. יש סטיגמות נוראות בחוץ, ואני יודע שברגע שאנשים ידעו, החים שלי ישתנו. ואי אפשר לסמוך על האנשים בצ'טים ובפורומים. גם אם אני אבוא לשם בשם בדוי, אצהיר על עצמי כנשא, ואז אמצא מישהי מתוקה שתסכים להיפגש איתי למרות שהיא יודעת, או בגלל שהיא עצמה נשאית, אני עלול למצוא את עצמי נפגש עם מישהו שרק רוצה להוציא ממני פרטים, שרק מחפש לעשות לי אאוטינג. המחשבה על זה מכניסה אותי לסרטים.
יש איזו דרך לפגוש אנשים ברשת בלי הסיכון שזה יתפוצץ לך בפנים?
תודה מראש,
נשא בארון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
נשא בארון יקר,
|
|
 |
|
|
אני באמת מסופק אם קיים ז'אנר כזה של אנשים שתכליתו היא שיטוט באתרי אינטרנט, צייד נשאי איידס, חשיפת זהותם האמיתית והבאשת פניהם ברבים. הסטיגמות הפוגעות בנשאי וחולי האיידס אכן איומות, והפחד הציבורי מהמחלה וחוליה אכן מביא לבדידות ובידוד, אבל אני מסופק אם יש באמת אזור קיצון אקטיבי של אותו פחד, בו חיים אנשים בתחושה שהם צריכים לגאול את החברה מחולי האיידס הערמומיים, המסתובבים בקרבנו כמו היו בני אדם רגילים, והזכאים לפריבילגיה של חום ושיתוף אנושיים.
מצד שני, אני לא יודע. תמיד יכול לקפוץ המשוגע או המשוגעת שיפוצצו הכל. האינטרנט הזה, שתי קיצונויות מסוכנות שוכנות בזירת ההיכרויות שלו. מחד, אתה לא מכיר את האנשים האלה שאתה שופך את הלב שלך ללב שלהם. מצד שני, האנשים האלה שאתה לא מכיר הופכים מהר מאוד לשותפי סודות שלא חשבת שתוכל לחלוק. הכל כזה נפיץ ורגיש שם, ואולי באמת לא תזיק לך קצת זהירות.
אבל זהירות היא באמת כל מה שנדרש כאן – ניהול טיפה יותר קפדני של סיכונים. פשוט אל תחשוף שום דבר שיכול להביא "ללכידתך". לא שם, לא כתובת, אפילו לא עיר מגורים אם לא ממש חייבים. וקח את הזמן שלך בהיכרות הזו, אל תפחד לפחד, ואל תפחד לשתף את מי שיוצא לך להתחבר אליה שם בפחדים שלך. כן, יש משהו גרוע מאוד בלדחות פגישות בין מכרי אינטרנט (הזמן שעובר והקשר הרגשי שנוצר גורמים לכם להשלים לבד הרבה ממה שאתם לא יודעים על הצד השני, והסיכוי להתאהבות פאנטום גדל), אבל גם כאן יכולות מודעות וזהירות (על שניכם) לצמצם את הנזקים. דבר איתה מסלולרי של חבר, אם תגיעו לשלב הטלפון. תרגיש אותה קצת בקול. אני לא אומר שזו שיטה של מאה אחוז, אבל נראה לי שהשיטה הנוכחית שלך מבטיחה לך מאה אחוז של בדידות.
עוד שיטה לגרום למפלצת האינטרנטית להיות קצת פחות מסוכנת היא רשתות חברתיות. רשתות כמו friednster מפגישות אנשים בשיטת "חבר מביא חבר". זה אומר שאם תיצור קשר אינטרנטי עם בנאדם אחד, הוא כבר יוכל לערוב במידה מסוימת לשפיותם של החברים שלו, ואז הם לחבריהם וכן הלאה. גם כאן אין ביטחון מלא, רק עוד אמצעי הגנה קטן. בסופו של דבר, צר לי לומר, קשר עם בני אדם נושא בחובו סיכון תמיד. אבל, כמו שאתה כבר למדת בעצמך, זה שמשהו נושא משהו, לא אומר אוטומטית שהוא חולה בו.
לך תחיה, בזהירות,
עמוס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם אתם צריכים עזרה?
|
|
|
|
|
| מאיה ועמוס נמצאים כאן כדי לנסות ולעזור בכל מבוכה שקשורה לעולם הדיגיטלי הזה שלנו. בעיות בעבודה, באהבה או בהורות אפשר לשלוח לאימייל mayamos@maariv.co.il והזוג יעשה כמיטב יכולתו לעזור, בדרך לחיי רשת טובים יותר. התשובות תפורסמנה מדי שני רביעי. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש לכם שאלות בנושא איידס?
|
|
|
|
|
| חבר הנהלת הוועד למלחמה באיידס, סמי דדון, יענה על שאלותיכם במשך היום בקהילות NRG. | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
