 |
/images/archive/gallery/218/717.jpg דיוקן עצמי של מעין על רקע המודעה.
עיבוד מחשב: גל חן  |
|
|
| מעין מחפשת חבר (באמצע הרחוב) |
|
| צ'טים זה פאסה, אתרי היכרויות זה הכי בולשיט. סטודנטית לאמנות בראה את הדור הבא של הבליינד דייט – מנייר משובץ, מדפסת, סיכות שדכן ותא קולי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עדכון: בואו לפגוש את מעין בוידאו צ'ט ב-NRG, ביום שלישי, 20:00.
מעין, בת 25, מחפשת חבר. הנייד שלה הוא 052-3739261. אין לה
בעיה שאפרסם אותו באינטרנט, כי המתקשרים ממילא יגיעו לתא קולי וישמעו את ההודעה בקולה החמוד: "היי, אני מעין. תשאיר הודעה. חשוב מאוד לא לשכוח שם, אממ, גיל ואתה יכול להגיד גם מה אתה עושה".
מעין (יש שם משפחה, אבל היא מעדיפה לא לפרסמו) צוחקת ואומרת שהיא "לא יודעת במה להתחיל".
השאלה הכי מתבקשת: זה אמיתי?
"זה אמיתי, אבל..."
"אבל" אחר-כך. קודם הסיפור: מעין תלתה ברחבי מרכז תל אביב מודעות בכתב יד של מעבד תמלילים. "מעין בת 25 מחפשת חבר 3739261 052". זה אמיתי. מעין באמת מחפשת חבר. היא סיימה מערכת יחסים של ארבע שנים (לפני כמה זמן נפרדתם? "אתה בעצם שואל עד כמה את נואשת. יש כאלה שרואים את זה ככה"), ו"אני יודעת מה דבר קבוע שווה, היה לי אותו, היה לי טוב, אני רוצה כזה. זה מעסיק אותי".
כמה התקשרו?
"היו עשרות, רק מהמודעות ביום הראשון היו איזה עשרים הודעות".
כל מה שאת יודעת עליהם זה איך הם נשמעים, מה סגנון הדיבור שלהם, בני כמה הם ואולי במה הם עוסקים. איך את יכולה לבחור ככה בן זוג?
"אני לא רואה את זה כדבר כל כך שונה מלהתחיל עם מישהו שצ'וטטת איתו אחרי שעה. גם שם אתה לא מכיר. אז אתה מדבר עם מישהו בטלפון, שומע את הקול שלו, ואם זה סבבה אתה נפגש איתו".
כל מה שהם יודעים עליך זה שם, גיל, ואיך נשמע הקול שלך אם הם אמיצים מספיק להתקשר. למה לא סיפרת על עצמך יותר במודעה?
"אם הייתי רושמת פרטים, זה כמו להיכנס לאתר הכרויות: יש לך כרטיס, לא תמיד עם תמונה, יש תחביבים, מה עושה, מה לומד. זה קיים כבר, זה כל כך בולשיט הדברים האלה. לכתוב שם וגיל זה מאוד אמיתי. נכנסתי לאתרים של הכרויות אני יודעת מה כתוב שם, זה נורא מצחיק אותי. אתה כותב על עצמך דברים כל כך יפים, אבל תכל'ס, אתה לא מבצע אותם, אתה לא כזה באמת. כדי לעורר סקרנות לא צריך לתת את כל ה... נותנים יותר מדי, זה לא עובד".
בטח יש כאלה שזה עובד להם.
"אין לי שום דבר נגד האינטרנט. תכל'ס, אני אומרת, כל דרך היא לגיטימית. אני מכירה אנשים שהתחתנו בגלל שנפגשו באינטרנט. לא כולם שם שקרנים וסוטים. לי תמיד היתה הרגשה באתרי הכרויות שיש חלק קצת צבוע, מה שהייתי רוצה להיות ולא מה שאני באמת.. אני לא יכול להגיד באמת שאני אחד, שתיים שלוש. מנקודת המבט שלי, צ'טים הרבה יותר טובים, למרותך שיש שם סוטים, אנשים לא דופקים חשבון. אבל זה גם לא אמיתי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אהבה דיגיטלית ברחוב תל אביבי. צילום: עידו קינן
|
|
|
 |
|
 |
|
"העבודה עוסקת בחיפוש עצמו, לא במציאה"
|
|
|
 |
|
|
|
מי שחשב שהמודעה היא ניסוי אמנותי, צדק. מעין לומדת אמנות במכון אבני, והמודעה היא הפרויקט האישי שבחרה לעשות. "הנושא של הפרויקט הוא בדיוק מה שרשום שם, 'מעין מחפשת חבר'. זה מה שמעסיק אותי בזמני הפנוי – אני מחפשת חבר. אז אמרתי, יאללה, אני אלך על כל הקופה. אנסה לראות לאן זה מוביל, לא רק בדרכים הסטנדרטיות והרגילות. כמה שבפועל אני כן רוצה למצוא חבר, מבחינה אמנותית, העבודה שלי עוסקת בחיפוש עצמו, לא במציאה. אם תהיה מציאה – סבבה, הלוואי. בהתחלה יצאתי מנקודת הנחה של לצחוק על עצמי ועל כל העניין של החיפוש. אבל אני חושבת שתכל'ס, כל דרך היא לגיטימית. זה נראה כאילו לא קל למצוא כמו פעם, וגם זו דרך, למה לא?"
לפני כשבועיים תלתה את המודעה הראשונה, והמשימה לא קלה: "לוקח זמן לעשות את זה ברגל. אם יש לי כוח אני הולכת פעם בשבוע לתלות, זה לא תמיד הולך בגלל הגשם. יצא לי בינתיים רק פעמיים לתלות". בפעם הראשונה שתלתה את המודעה, "גם הצקתי לאנשים ברחוב. שאלתי אותם אם הם רוצים להיות חברים שלי, דבר שהוא מפדח בפני עצמו".
יש לך בעיה למצוא בני זוג?
"אני יוצאת עם בחורים והכל, אבל לא קל למצוא מישהו רציני שמתאים לך ממש. חלק מהעניין זה לצחוק על זה. לתלות מודעות זה כל כך לא אופייני. אני לא אלך ואצעק בראש חוצות, אז דווקא אני אעשה את זה. רציתי לראות איך אנשים יגיבו לכזה דבר. אתה לא מצפה לראות שלט כזה ברחוב. בלימודי אמנות אתה נהיה נועז יותר ממה שאתה בדרך כלל. זה תירוץ ללכת לעשות דברים שאחר כך אתה יכול להגיד, 'אני לומד אמנות ולכן אני עושה את זה'. אתה יכול להתחבא מאחורי זה. היום יש דרכים, אתה יכול להכיר אנשים בכיף באתרים. אני חושבת שזה חלק מהתל אביביות שבעניין, אני לא בטוחה שבמקום אחר זה היה מתקבל ככה".
"יש לי תחושה שהעולם בחוץ הרבה יותר קשה. לא בעיה לצאת לדיסקוטק ולמצוא זיון, זה בעיה למצוא משהו מעבר. אני יוצאת עם אנשים מעבר, אבל זה לא... זה לא שלא היו לי דברים רציניים בחיים, אבל אני כן רוצה למצוא עוד משהו רציני. אני נתקלת בהרבה 'כן, אני רציני', אבל הם לא. אנחנו חיים בעולם שאנשים חושבים שיש להם זמן. שלושת רבעי מהטלפונים שקיבלתי זה אנשים בני שלושים ו.., שחושבים שיש להם זמן. אני לא רוצה אנשים בני שלושים ו.., זה עשר שנים יותר ממני!"
למרות המינימליזם במודעה שלה, "אין לי בעיה לספר על עצמי. מה אתה רוצה לדעת? אני סטודנטית, בת 25, אני לא גרה בת"א, אלא בכפ"ס, [אצל ההורים]. אין לי בעיה להגיד בטלפון איך אני נראית, למרות שמבחינתי זה די מיותר, כי אני לאו דווקא שואלת אנשים איך הם נראים. התיאור הכללי של גובה, שיער, עיניים יכול להיות כל אדם שעובר ברחוב בערך".
כן, אבל אנשים יכולים להגיד, "בואי נחליף תמונות באימייל".
"זהו, שאני לא עושה את זה. אתה רוצה לראות אותי, תפגוש אותי. אם זה מסקרן אותך עד כדי כך, תשתה קפה איתי, תדבר איתי. ברור שמראה חשוב ביחסים, אבל זה לא הכל, יש הרבה מעבר. ואם מה שמעניין אותם זה מראה, הם יכולים להמשיך לחפש. או שאתה מסוקרן לראות אם אני באמת מכוערת, או שלא. יכול להיות שאני באמת מכוערת, אתה יודע". מעין צוחקת.
את המודעה של מעין לא ראיתי בלוח מודעות, אלא בפוטובלוג של צביקה טלית. לא הייתי העיתונאי הראשון שהתקשר אליה. "ככה אני לא בטוחה שהייתי חוזרת אליכם, אבל שאלתי 'איך הם ראו את זה, איך זה הגיע לאינטרנט? כי אני לא שמתי את זה שם'. חשבתי, זה הגיע יותר רחוק ממה שתכננתי". היא דיברה עם כמה מתקשרים, אבל טרם נפגשה איתם, ולא יודעת מה יהיה השלב הבא בפרויקט – דיסק עם הודעות שגברים מעוניינים השאירו לה? תיעוד בווידאו של הדייטים? – ואפילו מהרהרת בביטול: "כל כמה ימים אני אומרת, אולי אני אוותר על הפרויקט הזה, אעשה משהו אחר. זה נורא קשה להחליט מה עושים עם זה".
את רוצה שאפרסם תמונה שלך בכתבה?
"עדיף שלא.. יש לי תמונה אחת שלא רואים יותר מדי, אני עם משקפי שמש. השאלה אם יראו את התמונה, זה לא יוריד את הסקרנות? נראה לי שהתהיה היא 'מי זו הבחורה הזאת שהלכה ותלתה'". | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
