 |
|
|
|
|
הדודו טופז שבתוכנו |
|
|
|
|
מה קורה כשלוקחים לבלוגרים את האפשרות לדעת כמה אנשים קוראים אותם? ניסוי בפאניקה חברתית |
|
|
|
|
|
|
|
|
בלוגרים לא אוהבים רייטינג, נכון? הם הרי עושים את זה בשביל הכיף, הם לא מרוויחים מזה גרוש. למה שזה ישנה להם אם אתמול נכנסו לבלוג שלהם חמישים אנשים, עשרים או מאתיים שבעים? זה לא משנה, נכון? הם לא צריכים בבלוג שלהם מונה כניסות גולשים, נכון? הצחקתם אותנו.
"בלוג בלי קאונטר, זה כמו מדורה בלי... מרשמלו". זו היתה תגובתו של יונתן קסלר, בלוגר בן 10, לשאלון שהופץ בישראבלוג בעקבות הסרת מונה הכניסות ששכן בפינה השמאלית התחתונה של כל בלוג, אירוע שהסתבר כטראומטי והיכה גלים ברחבי הבלוגוספירה. יונתן הוסיף והסביר: "הכוונה שלי היא שזה פחות כיף בלי מרשמלו, אבל זה לא שאי-אפשר בלי".
היה מי שחשב שיונתן טועה. "יריב חבוט, הרסת לי את החיים", פנה בזעקה הבלוגר מוזטל למקים ישראבלוג, והוסיף: "אתה התבלבלת בחגים, זה לא פסח עכשיו, זה חנוכה, אז איך זה קרה שהחלטת להיות פרעה? בעצם אתה גם אנטיוכוס, והמן, וכל שאר הצוררים יימח שמם. רק שתדע שבגללך אני לא ישן בלילות ולא ער בימים. כל הזמן באים לי סיוטים שדווקא עכשיו איזה עיתונאי צמרת מהעיתון הכי נחשב כותב עלי את כתבת חייו, פלוס לינק. כל האינטרנט נכנס לבלוג שלי, ואני, במקום להתרומם לשחקים, ולרכב על להק אדיר של אלפי ומאות אלפי כניסות, נותר שרוע על הבלאטות הרקובות של הקומת קרקע, יורק כיח על עצמי ומסתכל על כלום". מוזטל המשיך וכתב פואמה שלמה, בסגנון ההגדה של פסח ("אילו היית מפסיק לי את ספירת הקאונטר, אבל לפחות מקפיא אותו במיספורו האחרון, שהיה כמעט חמישים אלף! דייני") בנושא זה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קריאה גרפית ליריב חבוט. איור: הבלוגרים יולקס ו-Jecky
|
|
|
 |
|
 |
עולם ישן עד היסוד נחריבה
|
|
 |
|
|
כשרונן אלון הציע לאחרים לעשות כמותו ולהוסיף מונה כניסות חיצוני, חשפו אנשי ישראבלוג את תחושת הציבוריות הסוציאליסטית שלהם: "תרשה לי לנחור על זה. אני בלוגר מוביל, ובתור זה מייצג את כולם. כל הכבוד לך. מצאת פתרון. אבל אתה בטוח שאתה רוצה עולם וירטואלי (ולא) בו כל אחד דואג לביתו? לא יעזור לך לפתות אותי עם קאונטרים מלאכותיים מהבהבים ונוצצים. אני האדם האחרון שיבגוד בציבור שלו".
בבלוג שלה, "מקפיאה את הבמיה", כתבה דודה מלכה תשובה מקורית לשאלה בשאלון השבועי בעניין הקאונטר החסר, "האם אתה בעד או נגד החזרת הקאונטר?": "אני נגד, למרות שזה הדבר שמעניין את רוב הכותבים בישראבלוג. במקום זה, אני מעדיפה שיהיה כתוב מספר הימים מאז שהכותב עשה סקס. זה יהיה כתוב באדום. אם הכותב עשה סקס באותו יום, המספר יהיה כחול ויפרט כמה פעמים הוא עשה את זה. אם הוא גמר, יהיה סלאש ואז מספר הפעמים שהוא גמר. אם הוא סתם עשה מין אוראלי, אז המספר יהיה צהוב. אם מין אנאלי, מספר חום, אלא מה. ואם הוא לא עשה סקס, אבל עשה ביד, יהיה מספר אדום עם סלאש ומספר הפעמים שהוא אונן".
דודה גם הציעה שורה של פעילויות אלטרנטיביות, כמו הורדת שירים ישראלים ישנים מהאינטרנט, מריחת ליפ-גלוס והזזת גפיים (בינינו, רעיון לא רע בכלל, זה האחרון).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפילוח הבלוגוספרי
|
|
|
|
|
הבלוגר קלמן, הממקד את בלוגו בחוויה הבלוגוספרית שלו, פרסם היום פוסט בשם "פילוח בלוגוספרי". קלמן חושב שהיעלמות המונה תפריד בין המוץ שואף הרייטינג מהתבן הבלוגרי: "עם עצירת הקאונטר ניתנה לנו הזדמנות פז לבחון את המשמעות האמיתית שלו בחיינו הבלוגוספרים, אפשר לבחון בניחותא את החלל שהשאיר אחריו, ממה הוא מורכב. כמו אבלים היושבים ומדברים בשבחו של הבר מינן כפי שמעולם לא דיברו בפניו, כך יש לי מספר מילים לומר עליו, לפני שיחזור ויחסום את שדה הראיה".
"המשמעות הקונקרטית של הקאונטר פשוטה, הוא מונה את מספר הכניסות ביממה, זו המשמעות הכללית, מעבר לה, אני מאמין, כל אחד פיתח יחס פרטי משלו לקאונטר, יחס מובלע, יחס המתגלה במלוא הדרו רק עם היעדרותו של הקאונטר, עם בחינת החלל שהשאיר אחריו".
קלמן מחלק את הבלוגרים לשלושה סוגים, אפרופו הקאונטר: "האריסטוקרטים כותבים בגלל הפוסט (יומני היקר). האליטיסטים כותבים בגלל התגובות (זו גם הסיבה שהם נוהגים למחוק תגובות שלא מוצאות חן בעיניהם). הבלוגרים עמך כותבים בגלל הקאונטר".
לדעתו, "הוצאת הקאונטר הורידה את החשק לעמך הבלוגרים לכתוב, בלי הקאונטר אין להם מוטיבציה, לאחר חודש של עצירת הקאונטר אפשר לעשות השוואה סטטיסטית, לראות כמה נשארו והמשיכו לכתוב וכמה נשרו".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
