 |
/images/archive/gallery/225/555.jpg הפוסטר של סטיבי וונדר עם המפוחית - 4.99 דולר ב-
allposters  |
|
|
| הנזיר שקנה את הפרארי השנייה שלו בנטאקשן |
|
| איתי נאור חשב לרגע שמצא את התחליף הבריא לקפאין – צריכת-רשת על הבוקר |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
איתי נאור
21/12/2004 10:02 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
היום הראשון
|
|
|
 |
|
|
|
ביום הראשון קניתי חולצת בדיחה ב-22 דולר, כולל משלוח. הבתוליות של המהלך הזה החדירה לי חדווה לאורך רוב השעות שלי במשרד העבודה, ומצאתי את עצמי משוחח עם אנשים ללא הרף על חוויית צריכת הבוקר החדשה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
---
|
|
|
|
|
|
|
מי שמכיר דיבורים על תוכניות ריאליטי אמריקאיות, מכיר אולי את זאת שבה מתועדת חבורה של צעירים מכת ההאמיש, שעוברת בגיל מסוים איזשהו תהליך-מנהגי של התבוללות מוקצבת בשדות הרעים של הקדמה, רק כדי להחליט אם בסופה של אותה תקופה בא להם להמשיך בדרך החדשה של הצעירים המערביים הרגילים, או שהם רוצים לחזור להיות מזוקנים פרימיטיביים. אני מרגיש קצת בתוך העסק הזה. גם בגלל שאני עובר תהליך מודע של התבוללות מוקצבת עם מנהגים שאני לא כל כך מחבב (למרות שכבר החלטתי לפני זה שבסוף אני חוזר להיות מזוקן), וגם בגלל שתצורת החיים שאליה נקלעתי, זאת שגורמת להתבוללות, מזכירה לי את אותה השלומיאליות שבה מכניסים עצמם אנשים לא חכמים במיוחד לתוכניות ריאליטי.
אז הבליל החדש שלי הולך בערך ככה: אני מנסה להפסיק לשתות קפה בבוקר. אין שום סיבה אצילית: פשוט אין לי כוח ללכת ולהכין, זה יותר מדי מעייף כמטלת קורי עיניים ראשונה. אבל מצאתי תחליף הולם לקפאין – צריכה.
זה ידוע שאנשים קונים דברים שהם צריכים ולא צריכים, רק כדי להרגיש טוב עם עצמם. מאידך, ידוע גם שפעולת הקנייה, בחברה הזאת שיוצא לי להתבולל בה כרגע, גורמת לאנשים להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם. ובכן, גיליתי תגלית: רכישה של מוצר כלשהו, מיד עם ההתעוררות התוך-בקרית, גורמת להבזק חיוני של ערנות, נמרצות ושמחת חיים. זה קרה לי במקרה בוקר אחד, לפני שבוע, כש-Boingboing.net, ההומפייג' השני שלי (אחרי NRG), שלח אותי לראות איזה חולצת בדיחה הכי גיקית ולא-הכי מצחיקה כנראה, אבל עצם זה שקניתי אותה על המקום, כרטיס אשראי, מידה S והכל (הם אמריקנים), שטף לי את היום בברק, טוב לב ואור ניאונים. החלטתי, כניסוי, להמשיך עם תחליף הקפאין הצרכני הזה כשבוע ימים. בכל בוקר, איך שאני מתעורר, אקנה משהו חדש, ונראה מה זה יעשה לי. עד 50 דולר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אותנו זה דווקא הצחיק
|
|
|
|
|
|
|
היום השני
|
|
|
|
|
|
|
על הבוקר השני שברתי את מכסת ה-50 דולר. הקופסה המשולשת החדשה של נירוונה שהזמנתי מאמזון אמנם עלתה רק 42.99 דולר, אבל השיפינג וההנדלינג, כמו שאומרים, הוסיפו לזה עוד 11.98. חרגתי ב-4.97 דולר. לא נורא, זה כריסטמס והכל.
באופן ביזארי מבחינתי, ובשונה מאוד מהיום הראשון, שמתי לב כי רכישת קופסת הנירוונה לא גרמה לי לברק ולחיוניות הזכורים לטובה לאורך השעות העוקבות במשרד. ניתוח קצר הביא אותי למסקנה שייתכן ועמעומו של האפקט נבע משני טעמים:
א. ידעתי מראש, עוד מהלילה שקדם, שאני עומד לרכוש בבוקר את הנירוונה. אלמנט הספונטניות בוטל.
ב. מכיוון שבנוגע למוצר עצמו לא היתה שאלה, הדבר היחיד שהטריד אותי עם הנץ מסע השופינג נגע בעצם לסוגיית המחיר. במקום לחפש את מוצר הצריכה שהכי מגיע לי, מצאתי את עצמי במערבולת השוואת מחירים מאלחשת, מתמודד מול קרטל בינלאומי אכזר שמסדר את כל הקופסאות של נירוונה ב-42.99 דולר החתיכה. חוויית קניית הבוקר הפכה לחוויית מקח אפורה למדי, ואולם יש להניח שאם הייתי מצליח להביא את המכה ולהתארגן על מחיר פציץ, כלומר פחות מארבעים, זה היה עושה את היום שלי ליותר מוצלח.
אציין כי למרות עוגמת הנפש הכללית, הפעמיים שדיברתי באותו היום עם אנשים על רכישת הקופסה של נירוונה אכן גרמו לי להרגיש טוב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אני שונא את עצמי ואני רוצה למות. בקופסא. 42.99 בבקשה.
|
|
|
|
|
|
|
היום השלישי
|
|
|
|
|
|
|
ביום השלישי קניתי פוסטרים. גם כאן, ולמרות הלקח מהיום הקודם, לא נרשמה ספונטניות: פשוט לחצתי על אוקיי וצרכתי כמה פוסטרים שישבו כבר זמן מה בעגלה שלי ב-allposters.com. הפוסטר הראשון הוא תמונת שחור-לבן של סטיבי וונדר הצעיר, עם תספורת מכוסחת ומפוחית בפה. השני הוא של להקת וויזר, והוא נקנה בעיקר בשל העובדה שהוא יפה, ושצייר אותו איש הקומיקס אדיראן טומיין
. שניהם עלו ביחד 13.97 דולר. המשלוח עלה בערך אותו הדבר.
במהלך היום לא הרגשתי טוב במיוחד בזכות הקניה. למעשה, בחלק מהזמן החלו ללבלב אצלי ניצני התבאסות מהסכומים שאני מוציא מדי יום. אווירת משבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום הרביעי
|
|
|
|
|
|
|
ביום הרביעי חזרתי לעצמי, ועל הבוקר קניתי 6 DVDים מאתר פסיכוטי בשם dvdsoon.com (המלצה של קורנית סטולר). "העולם שבפנים" + "Any Given Sunday – גרסת הבמאי" + "הופעה חיה של הראמונס" + "להיות ג'ון מלקוביץ" + "מאלהולנד דרייב" = כל זה יצא לי רק ב-69.90 דולר קנדי, ועם משלוח חינם. דולר קנדי (פחחח) אומר שזה כפול 3.5, מה שאומר 245 שקלים, או משהו כזה. מסתבר שאם מאנגלזים את זה לדולרים אמריקאיים אמיתיים, יוצא 56, כך ששוב עברתי את מכסת החמישים. אבל למי אכפת.
צריכת ה-DVDים של הבוקר הרביעי שבה ומילאה את יומי בהדר ופעמונים. השתדלתי לדבר על הקנייה המוצלחת עם כל מי שאני מכיר, וככה גרמתי לעצמי להרגיש עוד יותר טוב. ביום הזה נרשם שילוב מנצח של בחירה ספונטנית ודפיקת מחירים, שני אלמנטים שנחסכו מהיומיים הקודמים ומסתבר שמהווים הכרח קיומי לעור הפנים של צריכת הבוקר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום החמישי
|
|
|
|
|
|
|
ביום החמישי החלטתי לפרוש מהפרויקט. אם היה בי עוד שאר רוח, הייתי ממשיך עם הניסוי לתוך הימים שבהם אני אמור לקבל בדואר את המוצרים. מנסה לבדוק אם המפגש הממשי עם יצירי כרטיס האשראי שלי עושה משהו לחוויה, משנה את הגישה. אבל המהוגנות הפיננסית שלי הכריעה אותי להפסיק עם המשחק הזה, ויותר ממנה עשתה זאת תחושת המיאוס.
מהלכי הניסוי והטעייה של הימים האחרונים הביאו אותי לזיקוק מאורגן יחסית של רעיון צריכת הבוקר. העסק לא עובד בצורה כפויה. חייבים השראה, בין אם היא מגיעה בתור מחיר מפתה ובין אם כמוצר צריכה מיוחד למדי.
אי אפשר להכריח אנשים לצרוך בכל יום ושהם ירגישו עם זה טוב, כנראה. אדם מאושר הוא אדם שמצליח להביא את עצמו לבד לקנות בכל בוקר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המדור
|
|
|
|
|
|
|
"אמש באינטרנט" הוא מדור ביקורת תרבות אינטרנט ותרבות דיגיטלית. המדור מתפרסם מדי ראשון, שלישי וחמישי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
