 |
תמצית: את xdate, אתר
הפנטזיות הישראלי, עזבתי פה לפני שבוע די שפופה. מבחוץ, אם להזכיר, הוא התהדר במקדמי תשוקה גבוהים ("x", "date", ובעיקר ההפניה: "לנשים שיודעות מה הן רוצות"). בפנים הוא התברר כסידור עבודה ("מי לסקס אחד על אחד? אוקיי"; "מי לקבוצתי – מינימום שלושה? אהה"; נשאר מישהו לקשירות?"). חבל, שכן ההחמצה כפולה: לכאורה, יש פה אתר שמחלץ את ה"פנטזיה" הן ממחשכי הפורנו והן ממהוגנות הזוגיות. ולכאורה, יש פה אתר שמחלץ נשים הן ממחשכי הפורנו והן ממהוגנות הזוגיות: אם לפי אתרי הפורנו הן צריכות לעורר את תשוקת האחר – כלומר לעבוד – כשהן עושות סקס, ואם לפי אתרי ההיכרויות הן צריכות למצוא חן וחתן – כלומר לעבוד – כשהן עושות סקס, הרי שפה יש אתר שפשוט מאפשר לעשות סקס. לא לעבוד. אומרים שזה נעים.
אז למה אכזבה?
לפי אליזבת' קווי (Elizabeth Cowie, Sex Exposed), "ההנחה המקובלת היא שפורנו מעורר בגלל מה שנראה בו, שהעירום עצמו שהוא שמגרה, אבל האופן שבו נבנית המיניות האנושית מרמז אחרת. עונג, אנחנו לומדים בעודנו תינוקות, בא מבחוץ. המראות, הקולות, המזון, המגע, מעוררים עונג רב, שלא מתמצה בצורך הביולוגי (להיות שבע למשל), ולפיכך מוסט לתחום הנפשי. העונג נוצר מעצם האפשרות להיות מסופק, ומתעורר מול אובייקט שיכול לספק. הנשים פרוסות-האברים בפורנו מסמנות אפשרות לסיפוק. הן שם בשביל המתבונן, למען העונג שלו. לכן הן מגרות".
ההפניה של xdate, "לנשים שיודעות מה הן רוצות", עובדת כמו פורנו. ראיתי בה הבטחה לסיפוק, ולכן היא עוררה אצלי תשוקה. אלא שבניגוד לנשים פרוסות-האברים ש"מזמינות את הצופה פנימה, כיוון שהן לא מציגות סיפוק (אורגזמה), אלא רצון לסיפוק – ממש כמו זה של הצופה – ומגיעות לסיפוק במהלך הסרט, ממש כמו הצופה, ובמידה מסוימת בזכותו, כיוון שהוא זה שצופה-מריץ את הסרט", הרי ששום דבר ב-xdate לא הזמין אותי פנימה, לסיפוק בו-זמני (לא הייתי קוראת לפורנו 'הדדי'). אף אחד מהמשתתפים לא היה "פרוס ומוכן" לקראתי, כיוון שזה לא אתר פורנו, ומנגד – אין באתר אותה הבטחה מרומזת שעומדת באוויר בסופו של דייט מוצלח (זה לא אתר היכרויות). היתרון של xdate הוא גם החיסרון שלו: הסיפוק כבר נוכח לכאורה, הוא נמצא שם בשמו ("סקס אחד על אחד", "קבוצתי", "קשירות"). ואם הוא כבר נמצא, אפשר לשאול, מה בדיוק נשאר לי לעשות?
בעיה אחרת, אם ללכת בעקבות אליזבת' קווי, היא ש"תשוקה היא יותר תשוקה ככל שהיא פחות חברתית, כלומר ככל שהיא יותר שלנו ופחות של אחרים. היא נתפסת כמה שלהורים שלנו לעולם לא היה, או כמה שאסור לנו (או היה אסור כי היינו צעירים מדי וכו')". מה אפשר לומר בהקשר הזה על xdate? שהפנטזיות שבו הן שלנו כשם שהן של אחרים, ושהן מותרות – לנו ולהורינו (אם טרם מלאו להם 75). לפי קווי לפחות, זה לא משאיר להן הרבה סיכוי.
ועדיין, עשויה היתה להתממש פה פנטזיה אחרת, זו שמנגן עליה המשפט "נשים שיודעות מה הן רוצות". לפי אחת הטענות, "פורנוגרפיה מושכת גם משום שהיא מבטיחה שה'נשיות' יכולה להיחקר ולהיות מובנת – הנה, רואים אותה, יש סימנים גופניים". אבל, "הפורנוגרפיה לא באמת מכירה את האובייקט שלה, כיוון שהיא זו שבונה אותו. החזרה המשעממת על סצנות – עוד פעם ועוד פעם – מסמלת את התסכול שבאי-האפשרות להכיר (כי אין את מה).
באקס-דייט, לכאורה, יש נשים שאומרות מה עושה להן טוב ("סקס אחד על אחד", "קבוצתי", "קשירות"), אבל הטקסט שהושם בפיהן נכתב על-ידי מישהו אחר. גם הן, כמו "נבנו" על-ידי האתר, גם אותן אי-אפשר להכיר.
וגם לנשים, מתברר, קשה לפעמים להכיר את עצמן. "קחו דבר פשוט, כמו הליכה ברחוב", כותבת רובין ווסט (Robin West, Narrative, Authority and Law), "זה המקום שבו ילדות לומדות שהן פגיעות בגלל שהן בנות, ושאם הן בנות – הן פגיעות. הן חשופות להערות, הן חשופות נקודה. יש שתי דרכים להתמודד עם זה: לשנות את המסלול שלך, להתכווץ, לא להסתכל בעיניים, או להפך: לחייך – כשאת בעצם מרגישה מאוימת, כלומר להתכחש למה שאת מרגישה באמת. את מה שאת יכולה להסתיר את מסתירה, כדי להגן עליו (אין הרבה נשים שמסוגלות לחשוב על משהו כשהן רואות לפניהן חבורת גברים ברחוב), ואת מה שאת לא יכולה להסתיר את 'מקריבה' – נותנת להם, שיסתכלו. במקביל, את לומדת לשנוא את אותו משהו שנאלצת 'להקריב' – את הגוף, את העובדה שהוא מיני".
התכחשות לרגשות שלך, השפלת מבט, שנאת הגוף – לנשים שיודעות מה הן רוצות, זה בטח לא קורה. אם כן, נמשיך לחפש.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
על המדור
|
 |
|
 |
 |
 |
|
"אמש באינטרנט" הוא מדור ביקורת תרבות אינטרנט ותרבות דיגיטלית. המדור מתפרסם מדי ראשון, שלישי וחמישי. |  |  |  |  | |
|