 |
/images/archive/gallery/231/495.jpg ניצולות בסרי לנקה.
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| כשהתקשורת המערבית תתקפל מהמזרח שאחרי הצונאמי, הילה שרון מקווה שהאינטרנט יספק לסובלים את הקול שלהם |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
6/1/2005 11:50 |
|
|
|
|
|
|
|
1. "הצונאמי שטף השבוע את העולם השלישי. רוב קורבנותיו אינם מבוטחים. החיישנים הסיסמיים של בורסות העולם לא הגיבו. אפשר
בשקט לקרוא את רב המכר האחרון, ואפילו להשקיע במנוי לאופרה. העולם כמנהגו נוהג, ובגלל זה יש כל כך הרבה תאונות" (מיכאל הנדלזלץ, "2004 ספירת מלאי", שישי, 31.12).
2. "כמו בכל הפרויקטים הגרנדיוזיים של ערוץ 2, אתה לא יכול להימלט מהתחושה שמתמרנים אותך בזיקוקים ומורחים אותך בנוצצים רק כדי לנפח בצורה מלאכותית תוכנית סבירה של שעה מקסימום לספיישל מייגע של שעתיים וחצי... החלק הכי טוב היה השירים, אבל הצרה היא שהחיים האמיתיים של השירים יתחילו רק היום. אתמול הם נחלצו בקושי מהצונאמי המטמטם ששטף את תיאטרון ירושלים" (אהוד אשרי, על "פסטיבל השירים של ישראל", חמישי, 30.12).
"הצונאמי, כמו אמן טוטאלי של הטבע", קבע תרבות מעריב בסוף השבוע האחרון, "קיבל את כל הצומי שרצה". זה כנראה נכון, מה שרק מחדד את האימה נוכח התמונות העכשוויות מהמזרח: המוני גוויות, רעבים וחסרי בית, שאין כל סיכוי להעניק להם די תשומת לב; שיסבלו, וכנראה גם ימותו בהעדר תשומת לב מספקת, ובכל זאת – לא יקבלו תשומת לב מספקת. אולי בעוד 10 שנים, אומר האו"ם. אחרי שבוע שבו הוטענה המלה היפנית "צונאמי" בכל מיני משמעויות – מ"שיטפון" ועד "תיאטרון ירושלים" (ותודה באמת שחסכתם לנו את אופיר "צונאמי" פינס), זו תהיה משמעותה מעכשיו וב-10 השנים הבאות: תשומת לב. תספיק או לא? למי יגיעו ולמי לא. אם תרצו: למי יספיקו להגיע כל עוד המצלמה עובדת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איזה שואו
|
|
|
 |
|
 |
|
התקשורת כמטפלת
|
|
|
 |
|
|
|
עם שוך הגל, שהכתיב למצלמה (גם הדיגיטלית) "מה לעשות ואיפה להיות", נותרה מציאות רכה ושברירית – תינוקית – שלמגינת הלב מצייתת באופן מוחלט להיגיון התקשורתי: תהיה תשומת לב, יהיו חיים. ככה זה גם בתקשורת: יש תשומת לב (=פוקוס), יש חיים (=תקשורתיים). גם אם מביאים בחשבון שלאו"ם חוקים משלו, שאינם תלויים בתקשורת, עם סדר יום משלו ומשאבים משלו ואגו משלו , הרי שהחולשה הטוטאלית של המזרח, והעובדה שהמערב מתוודע אליה אך ורק דרך התקשורת, מעצימות במאוד מאוד את האחרונה. זה כוח שספק אם התקשורת מוכנה להכיר בו: לפי התנהלותה בשבוע האחרון, היא נמלטת מהר מדי אל עולם ה"כאילו" – עולם שבו, שומו שמיים, מתחולל צונאמי בתיאטרון ירושלים, ושבו אפשר "להחיות" ו"להמית" (אייטמים), משום שבפועל איש אינו באמת מת. ומה בסרי-לנקה?
התפקיד של התקשורת – כך לפחות היא אוהבת לומר – הוא לדווח, לא לטפל. והמזרח עכשיו, יותר מהכל, זקוק לטיפול. בשבוע הראשון לאסון עוד היה לו מה לתת: חדשות, סיפורים, גוויות של תיירים. השבוע כבר פחות – ולראיה הידיעות ה"אקזוטיות": פילים שנרתמו לחילוץ, ילדה בת 10 שלמדה על הצונאמי בבית הספר, התריעה ו"הצילה" 100 איש, שני דולפינים כלואים שהתגלו בלגונה במעבה יער – ובמוקדם או במאוחר הוא יישאר חסר כל. תקשורתית, הכוונה. חסר כל הוא כבר עכשיו, אבל מה לעזאזל חדש בזה?
אילולא היתה התקשורת מזוהה עם האסון, אפשר היה אולי להניח לה. אלא שלא רק שעבור רוב העולם הוא "קרה" כאשר דווח עליו לראשונה בתקשורת – אלא שבשבוע הראשון נוצר טשטוש בין דיווח לטיפול: המסייעים חיפשו "קורבנות" כדי לטפל בהם, והתקשורת חיפשה "קורבנות" כדי לדווח עליהם – ומי שדווח עליו טופל וכך הלאה. פה ושם שימשה המצלמה כ"מטפלת": היא סיפקה תמונות אחרונות לקרובי משפחה, היא חשפה מה חשו מי שראו את הגל מתקרב – היא אפשרה להזדהות, והזדהות, כידוע, היא רגש שמזין טיפול. לא מן הנמנע גם, שלמצלמה יש תפקיד רגשי בעבור הניצולים: היא מעידה על כך שלעולם אכפת מהם. אותו עולם שהתעמר בהם ב-26 בדצמבר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
כוחותינו מחלצים
|
|
|
|
|
|
|
עשר השנים הקשות
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו, האם אפשר להרפות מהתקשורת? כן, אם ניתן להבטיח שפעולות השיקום והחילוץ יימשכו באותה עוצמה בלעדיה. אבל מה הסיכוי לכך? או מוטב: מה הסיכוי לכך, כשהאו"ם מוסר ש"הרעב והחסר יימשכו 10 שנים" והתקשורת מדווחת על כך ש"האו"ם מוסר שהרעב והחסר יימשכו 10 שנים" – כאילו מדובר בעובדה ניטרלית, וכאילו אין זה תפקידה של התקשורת לשאול למה לעזאזל 10 שנים, וכמה אנשים ימותו עד אז? וגם אם אפשר היה להסתדר בלי התקשורת, ואפילו אם פעולות השיקום יתגלו כמוצלחות ביותר – הוויתור על נוכחות המצלמה הוא ויתור על הקשר בין האזרח במערב לאזרח במזרח. ויתור על האפשרות לראות מה קורה, להשתתף, אולי לתרום קצת כסף, אולי לחייך אחר-כך לתאילנדי על המדרכה.
וכאן אנחנו מגיעים סוף-סוף לאינטרנט: אולי יהיו פה ושם אנשים בתקשורת הממוסדת שייזכרו שהם – כמו שעיתונאים אוהבים לומר – "קודם כל בני-אדם", ועל כן ישמרו על נוכחות מסוימת במזרח, אבל האינטרנט מאפשר לא לחכות להם. עזבו אתכם ממיזמי אד-הוק כמו מאגר התמונות של פליקר – אם יקום, בין העוזרים או הנעזרים במזרח, ה"סלאם פאקס" המקומי, שיכתוב לאורך זמן, חלק מהאפקט יושג. על המערב מוטל לחפש אותו.
ועדיין, שלא יהיו אשליות: כל כוחם של הבלוגרים שדיווחו ואינשללה ידווחו מהמזרח, או התמונות או ההפניות לארגוני סיוע בגוגל, הם כאין וכאפס לעומת יכולתם של ארגונים פוליטיים או של התקשורת הממוסדת או של שניהם גם יחד לאלץ ממשלות במערב לשלוח די מטוסים ודי מזון כדי לסיים את הרעב במזרח בפחות מ-10 שנים.
מהבחינה הזו, קצת טעו בתרבות מעריב כשקבעו ש"מי שראה את המיצג של הצונאמי, לא ישכח אותו לעולם. את מי ששרד אותו, כבר יהיה קשה לרגש עם יצירות אמנות ואפקטים. מול הצונאמי הזה, אין מה לדבר על מימזיס". אין מה לדבר על מימזיס? תראו את התקשורת: גם היא יכולה לשטוף את המזרח וללכת. גם היא קיבלה את כל הצומי שהיא רק רצתה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הבלוג של סלאם פאקס. קול עיראק האנושית
|
|
|
|
|
|
|
אז איפה תורמים?
|
|
|
|
|
|
|
אחרי הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו, הכריז השבוע הממשל האמריקני על הגדלת הסיוע הכספי והרפואי למזרח. במקביל ביקש הנשיא בוש מאזרחי ארה"ב, "לתת איש-איש כפי יכולתו", והודיע על מבצע רחב היקף לגיוס תרומות שירכזו הנשיאים לשעבר בוש האב וביל קלינטון.
"הימים האחרונים עומדים בסימן שיפור אספקת המזון והסיוע למדינות שנפגעו", דווח שלשום, "אולם גורמים באו"ם מדגישים כי באזורים מסוימים עלולים עשרות אלפי אנשים למות לפני שסיוע כלשהו יגיע אליהם".
זהו (חלק מ)המידע שאפשר למצוא על תרומות ברשת:
1. הכתובות והטלפונים של סניפי ארגון "כוח לתת" (פועלים בין השעות 11:00-23:00):
ירושלים, ירמיהו 37, רוממה, טלפקס: 5370651-02
תל אביב, בן צבי 84, בית פנורמה בחניון האחורי, טלפון: 5189310-03
באר שבע, הזורע 10, עמק שרה, טלפקס: 6450606-08
אילת, זיעת אפיך 8, טלפון: 08-6339916
המוצרים הדרושים: עדשים, קמח, אבקת מרק, שעועית, פסטה, חומוס וקטניות נוספות, מגבות, חולצות, מכנסיים, סדינים, סבונים ואבקות כביסה.
2. חשבון הבנק של משרד החוץ להעברת תרומות: בנק הדואר, סניף 001, מספר חשבון: 3652440.
3. תרומות ליוניס"ף: הוועד הישראלי למען יוניס"ף, בנק לאומי, סניף 914 ירושלים, מספר חשבון: 772062/16. טלפון לתרומות: 5662619-02. או באתר.
4. אתר הצלב האדום.
5. Action Against Hunger.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המדור
|
|
|
|
|
|
|
"אמש באינטרנט" הוא מדור ביקורת תרבות אינטרנט ותרבות דיגיטלית. המדור מתפרסם מדי ראשון, שלישי וחמישי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
