 |
/images/archive/gallery/240/290.jpg מתוך האתר the face of tommorow
 |
|
|
|
|
| האינטרנט הפנימה את הציפייה ממנה שתברא עולם טוב יותר. הילה שרון יצאה לבדוק איך זה מצליח לה |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
13/1/2005 13:52 |
|
|
|
|
|
|
|
המשפט הבא, כותב סם אינקינן ב"האינטרנט ואוטוסטרדת המידע", לא נכתב על הרשת, אף שהוא מתאים לה לגמרי: "הטכנולוגיה החדשה מסוגלת לחבר המוני פרטים לכדי גוף הרמוני, וזאת בלי להתחשב במגבלות המקום והזמן. היא מקצרת מרחקים ומקשרת בין חלקי הארץ, באופן ידידותי לחלוטין" – אלא על מנוע הקיטור ורשת הרכבות שנפרסה בעקבותיו במאה ה-19.
מאז 2000, הנטייה היא לקשר "אופטימיזם טכנולוגי" לחברות הדוט.קום, לחלומות על כסף קל ולמודלים
עסקיים קלוקלים – שום דבר שקשור מהותית לרשת (או לטכנולוגיה). אבל אם מסתכלים על הביטויים ששימשו לתיאור האינטרנט לפני עשור – ביטויים דומים מאוד, כאמור, לאלה ששימשו לתיאור טכנולוגיות קודמות – נראה שהאופטימיזם היה הרבה יותר מקיף ומושרש. כזה שלא צריך לשים דולר בוול סטריט כדי להידבק בו (או לאבד דולר כדי שיחמוק). מה קרה לו מאז? והאם אפשר להבחין בשינוי ברשת עצמה – בלשון שנוקטים "אתרים אופטימיים", למשל?
בנאום די מפורסם על האינטרנט, שאולי יזכה ליותר חסד היסטורי מאשר מחברו, אמר סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור ב-1993: "בעשור הזה, אנחנו נשגר (transmit) יותר ויותר – נשלח ונקבל, ונהפוך מצרכנים לספקים. המהפכה התקשורתית רואה בכל אדם מקור למידע, שמוסיף ערך לקהילה ולכלכלה". מדינות ה-G7 (שבע המדינות המתועשות המובילות), סיכמו פגישה בבריסל ב-1995 באלה המלים: "מהפכת המידע והשלכותיה הן מהדברים החיוניים ביותר בעשור זה של המאה ה-20. הרווחים האפשריים ממנה מרהיבים: אינטגרציה חברתית טובה יותר, השבת התחושה של קהילתיות לחברה, קידום ערכים דמוקרטיים, שיתוף הדדי בפעילות תרבותית, שיפור באיכות החיים, איזון כלכלי וחברתי טוב יותר, ואפשרות לפתור בעיות חברתיות משותפות".
העומס החברתי-רגשי הזה שהוטל על הרשת דומה אולי לציפיות הכלכליות המופרכות שנתלו בטכנולוגיה שאפשרה אותה. בתוך עשור-שניים, אמורה היתה הרשת להפוך מכלי תקשורת פנים-צבאי לחלוצת השלום העולמית. לא רק לאפשר תקשורת, אלא גם לסמל אותה, כמו גם ערכים אחרים: קידמה, מהירות, תחכום, חלוקת משאבים, נתינה לאחר (ולעני), כל מה שהעולם אחרי התפרקות בריה"מ-נפילת חומת ברלין-איחוד אירופה, רצה לראות בעצמו. אלא שהיא אמורה היתה לממש את כל אלה מתוכה, ללא מגע יד אדם, במעין אינסטנט-קסם, ובמקביל לגרום לתמורות חומריות כשהיא עצמה "לא חומרית". שוב, קסם. כאילו שטכנולוגיה ש"מגיעה לכל אחד" ו"מתחלקת שווה בשווה" – וניתנת לתרגום לכסף, הרי יש כסף באינטרנט – תעשה גם את הדרך חזרה, ותחלק את הכסף "שווה בשווה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שווה בשווה!
|
|
|
 |
|
 |
|
מילים גדולות
|
|
|
 |
|
|
|
ובכל זאת, הרשת קיבלה על עצמה חלק מהערכים האלה. נשאיר בצד רגע אקטים נדיבים (וחומריים) כמו שיתוף קבצים או שימוש בתוכנות "חינמיות", שנוגעים ישירות לרשת – יש המון אתרים שמנסים, באמצעותה, לקדם עולם צודק יותר. מדברים במונחים גלובליים, על "אנושות" ו"עתיד", וקושרים את אלה במובהק ליתרונות הטכנולוגיים של הרשת: היכולת שלה לחבר בין אנשים, לקצר דרכים, ולערוך (על הנייר) כל מיני סינתזות, שאמורות לשמש השראה. קחו כדוגמה את future-feature, אתר חדש יחסית, שמציע לגולשים מכל העולם לחלוק את שאיפותיהם בשלל נושאים: מ"קיל ביל 3" ועד "הנשיא הבא של ארה"ב". או את face-of-tomorrow, אתר צילומים המציג את "הפנים של לונדון", "הפנים של איסטנבול" או "הפנים של בואנוס-איירס" (בקרוב גם תל-אביב), המורכבים מקלסתרוניהם של התושבים בעיר. הקלסתרונים עצמם רצים על המסך, "פני העיר" קבועות, ויש רקע על העיר ועל האופן שבו צולמו התמונות (באיסטנבול, למשל, אי-אפשר היה לצלם נשים, "למעט אב אחד שממש התעקש שנצלם את בתו בת ה-10").
מלים גדולות, "משאלות לעתיד" ו"הפנים של המחר". כשנכנסים פנימה, מגלים מלים צנועות בהרבה: רוב הגולשים שחלקו שאיפות ב"פיוצ'ר פיצ'ר" עשו זאת בעיקר ביחס ל"קיל ביל 3" ("כן, בבקשה!"), "סטארבקס" או "החברה הבאה שלי", ולא ביחס ל"מהפכה", "שלום" או "המרחב הממוסחר", למשל. קהות חברתית? לא אם לשפוט לפי הפופולריות של הקטגוריה "נשיא ארה"ב ב-2008". להבדיל משלום, זו קטגוריה מוחשית מאוד. כך גם התשובות שהתקבלו: "הילרי", "אישה" או "נשיא שחור – הגיע הזמן".
גם "פני המחר", שלכאורה קורא "לדמיין", מדגיש בפועל דווקא את המוחשי. אחרי שלוש ערים, מתברר ש"הפנים של לונדון" מאוד דומים לאלה של סנטייגו ואפילו של הונג-קונג. תווים מיוחדים כמו עצמות הלחיים, גודל העיניים או צבע העור מיטשטשים. בתוספת העדר התנועה, להבדיל מהדינמיות של הקלסתרונים (שמתחלפים כל הזמן), גורמת להסטת תשומת הלב מ"פני העיר" – לכאורה האטרקציה של האתר – אל האנשים. יוצא, שהגולשים אכן מקבלים רושם מהם "הפנים של סנטייגו", אבל דווקא מתוך הקלסתרונים השונים.
הטכנולוגיה מקרבת ומחברת, אבל לא יוצרת יש מאין – "פנים" או "שלום". אפשר להשתמש בה לקיצור דרכים, והבה נודה: מאוד נחמד לצפות באנשי סנטייגו מתל-אביב, אבל "עולם טוב יותר" לא בהכרח צומח מזה. הנה מה שאפשר לקחת מגולשי "פיוצ'ר פיצ'ר": "קיל ביל 3" זה לאינטרנט, "שלום" פחות. ואפשר גם ככה: ל"קיל ביל 3" כבר ידאגו באינטרנט – מה בדיוק קורה עם השלום?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המדור
|
|
|
|
|
|
|
"אמש באינטרנט" הוא מדור ביקורת תרבות אינטרנט ותרבות דיגיטלית. המדור מתפרסם מדי ראשון, שלישי וחמישי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
