 |
/images/archive/gallery/276/939.jpg
צילום הדמיה: ג'ורג' קרו  |
|
|
|
|
| מה עושים כשנתקלים בהודעה אובדנית באינטרנט? "לא להיבהל מאוד, אבל גם לא להישאר אדיש", אומרת בלוגרית ותיקה. במשטרה מפצירים בגולשים להתקשר – ומחזקים את העבודה מול הרשת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שושנה פורבס לא ידעה מה לעשות כשבן שיחה לתוכנת אייסיקיו הודיע לה שזו כנראה שיחתם האחרונה. "אני רגישה במיוחד לאיתותים כלשהם לכוונות אובדניות, והתשובה שלו עוררה בי חשש", כתבה פורבס, מוותיקות האינטרנט הישראלי, בפורום "תרבות דיגיטלית". "אתה חושב באופן כללי, או שיש לך תוכניות ממשיות?", שאלה, והתשובה לא איחרה לבוא: "כן. רציתי לעשות את זה עכשיו. יש בתיק של אבא של חברה לשעבר שלי אקדח.
לא חסרים כדורים, ואני יודע לתפעל אותו". "כאן כבר הייתי לחוצה", העידה פורבס בפורום. "אם הוא זייף את העניין, הוא זייף את זה טוב. בכל מקרה, הבחור היה צריך עזרה. למי פונים? למשטרה? מה הם כבר מבינים באינטרנט?"
זה היה בדצמבר 1999. אילו זה היה קורה היום, פורבס לא היתה צריכה לחשוש שהשוטרים לא מבינים באינטרנט. רק לפני חודשיים עזרו השוטרים אורן צינצולקר, יהודה מלכה ועומר קורן להציל בלוגרית בת 17 שבלעה 15 כדורים. בשלושת החודשים האחרונים טיפלו השוטרים ב-20 מקרים הקשורים בהתאבדות, שהגיעו עד כדי שליחת ניידת או שיחה עם אנשי מקצוע. בשניים מהמקרים הם ממש הצילו חיים.
בעקבות העלייה במספר האנשים האובדניים שבוחרים באינטרנט כערוץ שבו ייפרדו מהעולם, או לפחות ישמיעו את מצוקתם, שודרג לפני מספר חודשים מערך הטיפול בהם. עד אז, מי שטיפל באנשים אובדניים היה מפלג עבירות מחשב ביחידה הארצית לחקירות הונאה. רב-פקד אודי פלד, מפקד המשל"ט (מרכז השליטה) הארצי, מספר שהמערך המשטרתי המטפל בהודעות התאבדות באינטרנט כולל היום אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה, שנמצאים בצוות המשא ומתן ויכולים להדריך את השוטרים במהלך הטיפול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חדר פיקוד משטרתי לאיתור מאיימים בהתאבדות באינטרנט. צילום: פלאש 90
|
|
|
 |
|
 |
|
מאתרים את הגולש
|
|
|
 |
|
|
|
בין 20 המקרים שבהם טיפל המשל"ט באחרונה היו יותר הודעות של בני נוער, אם כי היו גם מבוגרים. "רוב ההודעות נמסרות למשטרה על-ידי מנהלי פורומים", מסביר פלד. "הם רואים הודעה בפורום ומתקשרים למוקד 100. המוקדנים מזהים את סוג האירוע ומעבירים אותו אלינו. יש לנו מרכזי שליטה בכל אזור בארץ. יש גם בעלי אתרים שמכירים אותנו ומתקשרים אלינו ישירות. אנחנו קוראים את ההודעה שבה מדובר, עוברים עליה עם צוות המשא ומתן ובודקים אם זו אכן הודעה אובדנית, על פי סימנים ספציפיים, ורואים איך ממשיכים. אנחנו מתייחסים לכל הודעה ברצינות, לא לוקחים סיכונים".
אתם מתייחסים גם להודעות קודמות? אולי זה זאב-זאב?
"יש אתרים שיש בהם היסטוריה, כמו בלוגים. במקרים כאלה אנחנו מתייחסים גם להודעות קודמות. אבל על-פי רוב אין לנו רקע מוקדם".
איך מגיעים לכותב ההודעה האובדנית?
"אנחנו מבצעים פרוצדורות מסודרות מול כל הגורמים המעורבים. זה יכול להיות מנהל האתר, שמספק את כתובת ה-IP של כותב ההודעה; זה יכול להיות ספק האינטרנט, או כל מי שיש לנו קשרי עבודה איתו. יש גם אמצעי טכנולוגיה משטרתיים, שנועדו לבצע הצלבות לגבי זהות האדם ופרטים נוספים, כדי לקבוע לאן הניידת אמורה להגיע בסופו של דבר".
אתם לא חוששים ממבול התראות על התאבדויות?
"לא. חשוב להגיד לגולשים שאם הם רואים הודעה אובדנית – שיצלצלו 100. לא תמיד מנהל הפורום זמין. אם מישהו רואה הודעה כזו, זה יכול להיות מה שיציל חיי אדם. כל מקרה הוא עולם ומלואו. אנשי המשמרת, קצינים ושוטרים שמטפלים בנושא, מטפלים בזה בחרדת קודש, ממש עם כל הלב. בסוף מרגישים את ההקלה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: EPA, עיבוד מחשב: גל חן
|
|
|
|
|
|
|
הכתיבה עצמה עוזרת
|
|
|
|
|
|
|
"אני הולכת לעשות את זה. זאת הפעם השנייה בחיים שלי שאני מחזיקה את הכדורים האלה ביד. יש בקבוק מים לידי. הדלת של החדר נעולה. מה עוד צריך? נראה לי שהכל מכוסה. שיהיה בהצלחה".
כך כתבה הבלוגרית בת ה-17 שניסתה להתאבד ב-24 בינואר, בבלוג שהיא מפעילה באתר ישראבלוג. לפי הדיווח של טלי לכיש בנענע, מי שראתה את הפוסט היתה דווקא מנהלת פורום "סקס לנוער" באתר תפוז. אנשי תפוז פנו לנענע, שישראבלוג הוא חלק ממנו. מנהלת הקהילות בנענע דאז, נילי אורן, ניסתה ליצור קשר עם הנערה. כשלא הצליחה, היא דיווחה למשטרה, שאיתרה את הכתובת, מצאה את הנערה והבהילה אותה לשטיפת קיבה בבית-החולים. ההודעה בבלוג התפרסמה בשעה 19:52. השוטרים נכנסו לבית הנערה בשעה 22:48. הסוף טוב.
בנענע דווח שלפני חודש התרחשו שני אירועים דומים בנענע. נערה שניסתה להתאבד כתבה על כך בצ'ט, וישראלי תושב ניו-יורק הודיע על כוונת התאבדות באחד מפורומי נענע. בשני המקרים ניצלו חייהם.
"לא הייתם צריכים לדבר יותר מדי על המטה המשטרתי... עכשיו ילדים יתחילו לפרסם סתם הודעות התאבדות", נכתב באחת התגובות לידיעה בנענע. "נדהמתי לגלות שהקלף האחרון שנותר לה היה אותו בלוג", נכתב בהודעה אחרת. מישהו אחר כתב: "מה שזה בעצם אומר, שכל מה שאתם רושמים בכל התגובות ובבלוגים, אפשר לאתר אתכם, ושכל אחד כמעט יכול לגלות איפה אתם גרים, לדבר עם ההורים שלכם ולבוא אליכם הביתה, אפילו אם לא פרסמתם שום מידע. למזלנו, הפעם זה היה לטובה. אבל אם זה היה לרעה?!?? מה אם אתם מפרסמים משהו בצחוק, בלי להתכוון, ויום אחרי זה באים אליכם סוכני משטרה ועוצרים אתכם".
"תעשו לי טובה, אל תכתבו שום דבר בשביל הגימיקים", כתב לפני שנה מייסד אתר הבלוגים ישראבלוג, יריב חבוט. "אל תכתבו פה מכתבי התאבדות, אל תכתבו שום דבר קיצוני בשביל לקבל תגובות, בשביל שיקראו אתכם. בצד השני יש המון עיניים שקוראות. לא תמיד הקוראים יבינו אתכם כמו שהתכוונתם, ויש גם קוראים שיפנו למשטרה כשהם חשים צורך... לא נעים לי לראות את השם שלי ושל האתר על צו של בית-המשפט, שתובע ממני למסור פרטים עליכם, שיש לי או אין לי", הוסיף.
למה שמישהו יפרסם סתם הודעות התאבדות? "זו ש", בלוגרית ותיקה, מגיבה: "כאחת שהיתה שם וכתבה מחשבות די נוראות בימים קודרים ישירות על המסך, והיו מי שקראו, אני יכולה להגיד שעצם הכתיבה עוזרת להירגע קצת. דווקא מצוקה אמיתית לרוב שותקת. מי שצועק, עוד יש לו תקווה, רוצה שיבואו ויחבקו אותו. וזה מה שצריך לעשות המגיב המזדמן. לחבק עם הרבה אהבה בלב... ומה יכול הקורא לעשות? להבין שזו קודם כל תרפיה. לא להיבהל מאוד, אבל גם לא להישאר אדיש".
הבלוגרית "אביגיל" מוסיפה: "צריך לזכור שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. כשאנחנו בדיכאון, אנחנו כמו ילדים: זורקים תחושות לחלל בלי לחשוב יותר מדי על מי שקורא. הכתיבה עצמה עוזרת. גם התגובות עוזרות. לפעמים אין מה לומר, אבל התמיכה בהחלט נותנת חיזוק. תגובות מרושעות כמו 'יאללה,
תתאבדי כבר ותחסכי מאיתנו את השטויות' – תגובה שקיבלתי פעם – יכולות באמת לגרום לאדם מדוכא לקפוץ מהחלון. בהחלט יכולות. אנשים לא תמיד מודעים לכוחן של מילים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום הדמיה: תמאש אולג'וס
|
|
|
|
|
|
|
התאבדות וירטואלית
|
|
|
|
|
|
|
ביפן קיימת
תופעה של "התאבדויות אינטרנט קבוצתיות". צעירים אובדניים חוברים זה לזה בצ'טים ובפורומים, משתפים זה את זה בשיטות פעולה, ולפעמים גם נפגשים פיזית למפגש התאבדות. אתרי "איך למות" נפוצים ביפנית. המקרה המתוקשר הראשון של התאבדות שתואמה באינטרנט התרחש ב-11 בפברואר 2004 ליד טוקיו, והמקרה גרר הסכמי התאבדות רבים שמתוכננים ברשת.
באינטרנט אפשר גם להתאבד וירטואלית – להרוג את הפרסונה הבדויה של בלוגר או משתתף קבוע בפורום, ולצפות מהצד במתאבלים. הבלוגר המכונה "איש-דשא" כתב: "אם אישדשא רוצה להתאבד, כלומר ישותי ברשת רוצה להתאבד, הרי כל מה שעליה לעשות זה למחוק את הבלוג, היינו, למחוק את העבר... ההבדל בין התאבדות וירטואלית להתאבדות אמיתית הוא שאני אזכה לראות מה קורה לאחר מכן, וזה נכס יקר כשלעצמו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי מטפל בכם?
|
|
|
|
|
|
|
בעקבות התאבדותו של החייל ערן אדרת בשנת 1997, בעזרת הוראות מדויקות להפעלת הנשק שקיבל בפורום אינטרנטי, הוקמה עמותת אשנ"ב (אזרחים למען שימוש נבון באינטרנט).
אתר סה"ר מקדיש את עצמו לסיוע ולמניעת התאבדויות ברשת. הארגון נמצא בקשיים, וב-6/4 יתקיים לכבודו בצוותא ת"א מופע התרמה עם יהונתן גפן, אביב גפן ואתגר קרת. מחיר כרטיס: 250 ש"ח. לפרטים: 03-6123796.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
