 |
/images/archive/gallery/278/425.jpg קמפיין ברק 013
 |
|
|
|
|
| אורן אנטין ראה את פרסומת השש-בש של 013, ורוצה להזכיר לכם מה קורה למי שבאמת פוגש ערבים באינטרנט |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
אורן אנטין
7/4/2005 11:55 |
|
|
|
|
|
|
|
ראיתם את הפרסומת החדשה לאינטרנט 013? התרשמתם מהסיפור הנוגע ללב? מהרעיון המקורי, מהצילומים המרהיבים? אני חייב להודות שהתרשמתי. בדרך כלל לא יוצא לי לראות פרסומות כי אין ברשותי מקלט טלוויזיה, אבל הייתי אצל חברים בשבת כדי למלא את חובתי הפטריוטית לצפייה במשחקה המופלא של נבחרת ישראל מול אירלנד, ועל הדרך יצא לי לראות את הפרסומת הזאת פעמיים.
בואו נקדיש חמש דקות לפרסומת הזאת, ולמה משתמע ממנה: הגיבור הוא צעיר בעל מראה ישראלי מובהק שמסתובב בנופים ובמקומות ערביים, והשאלה הראשונה שעולה מהצפייה ראשונה היא "וואוו, מה הוא עושה שם?" האם הוא במסע בעקבות החומוס הכי אחלה בעולם, או שמא חשקה נפשו דווקא בכנאפה מתוקה? לא, עונים לנו בעוז הפרסומאים שהגו את הרעיון, הצעיר שלנו איננו מתעניין בתענוגות קולינריים. הוא נכנס דווקא לתוך מסגד, ושם הוא חושף את הטי שירט שעליה כתוב "קרבי זה הכי, אחי" עכשיו כבר ברור שזאת לא פרסומת לחומוס, אלא יותר בכיוון של משימה נועזת בעורף האויב האיראני, או לפחות מבחן קבלה לסיירת. מה עוד אפשר לחפש בטריטוריה כל כך מוסלמית? ידידנו הצעיר והנחוש ממשיך בשיטוטיו, עובר בשווקים סואנים ומתקבל בסבר פנים של השחזת חרבות ומבטים עוינים. ההרגשה מעט מסוכנת: אם השוק לא היה כל כך נקי ויפה והפרצופים הערביים כל כך ייצוגים ומשופמים, זה היה יכול להיראות ממש אמיתי. בשלב מסוים, שכאחד המוכרים נופף את סכיניו באיום, כבר התחלתי לחשוש לחייו של הצעיר הנועז... מה, הוא לא יודע שמסוכן שם? ובכן, מסתבר שהוא יודע גם יודע, אבל לגיבורנו זה יש חבר, והחבר הזה חסר, ואותו הוא מחפש, ואכן בסוף סוחט הדמעות פוגש גיבורנו את חברו בבית קפה והם נופלים איש על צוואר אחיו ופוצחים במשחק שש-בש סוער אל תוך השקיעה.
אז מה המהתלה המזרח תיכונית הזאת יכולה ללמד אותנו? קודם כל, שערבים זה לא רק חומוס וכנאפה, אלא גם חברים אמיתיים, כאלה שאתה מוכן לקחת סיכון בשבילם, וזה מסר בהחלט הומני ולא יכולות להיות לי תלונות נגדו. דבר שני - שהדרך לליבו של חבר ערבי עוברת באינטרנט, ורצוי בזה של 013, שכן מה יותר בטוח וקל מלמצוא את החבר הערבי שלך באינטרנט, ואפשר אפילו לעשות איתו טורניר שש בש אונליין בו במקום, בלי כל הטיול המעייף הזה בין הסמטאות. לכל החברים שלי כבר יש חברים ערביים אותנטיים מהאינטרנט כבר שנים ואיכשהו עד עכשיו פשוט לא שמתי לב.
הדבר השלישי שאפשר ללמוד, זה שאם אתה כבר הולך לבקר חבר ערבי, כדאי שתלבש חולצת "קרבי זה הכי" כדי שאף אחד לא יחשוב שאתה איזה חנון שאפשר לרצוח, או אפילו סתם בעל נשמה רגישה שלעכב נשים בהריון במחסומים מפריע לה. הערבים, כידוע, מבינים ומכבדים כוח, ואם אתה כבר לובש את חולצת ה"קרבי זה הכי" שלך, כדאי שתעבור במסגד ותראה לכל האחמדים שחייל קרבי לא מפחד מאף אחד גם באזרחות, בלי ה 16- M והג'יפ הממוגן. הדבר האחרון שאני באופן אישי למדתי מהפרסומת, זה שבמשרדי פרסום יושבים אנשים נורא מוכשרים, שנותנים את כל טיפת היצירתיות שלהם כדי לבנות סיפור קולנועי מושלם, שמערבב בצורה נפלאה פיסות מציאות, הרבה דמיון (מזרחי!), וחופן של יהירות, ומקווה שהתבשיל הזה יגרום לנו להבין סוף-סוף את כוחו האמיתי של האינטרנט ואת השינוי המופלא שהוא הביא לחיים שלנו, ולעשות את זה בחיקה החם והבטוח של 013... ההיגיון של משרד הפרסום אומר שהסיפור שהוא יצר יותר מעניין מהדואר אלקטרוני, ההיכרויות, הקניות, המידע וכל אותם שימושים איזוטריים וטרחניים של חיי הרשת היום יומיים, ולכן לשחק שש-בש בטהרן עם חולצת "קרבי זה הכי" (ולנצח במרס תורכי!) זה הדבר האמיתי, כלומר האשליה הנכונה בעזרתה ימכור יותר את המוצר של משלם שכרו.
אז סחטיין על הפירסומאי שהגה את הרעיון הזה, כי בסופו של דבר, בין זה לבין עוד פרסומת עם ג. יפית, ברור לי לגמרי במי אעדיף לצפות, אפילו רק מסיבות אסתטיות. אני רק רוצה להמליץ שיוסיפו לפרסומת כתובית שמבהירה שמדובר בשחקן ובפרסומת, או שהמציג אינו רופא אמיתי, כי מישהו פה בקליניקה עוד עלול לאמץ את הרעיון, ללבוש את החולצה, ולצאת לחפש את החבר הערבי הווירטואלי שלו ברמאללה, ובחיים לא הייתי מהמר שזה יגמר כל כך יפה. את הדבר הקרוב ביותר לפרסומת הזאת בעולם האמיתי עשתה צעירה ליכודניקית (לשעבר) בשם טלי פחימה, שצ'וטטה באינטרנט עם פלשתינאים מג'נין ודרכו ראתה לפתע את האנושיות והסבל שלהם מבעד למעטה השנאה והאדישות שהצבנו בינינו ובינם.
לצערי טלי לא יכולה כרגע ליהנות מהחיבור מהיר של 013 בתא הכלא שבו היא עצורה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
|
| |
|
|
|
