 |
/images/archive/gallery/298/318.jpg שער מגזין עתידני.
מתוך הקמפיין של The Magazine Publishers of America  |
|
|
|
|
| אפילו כשהם מנחשים איך העולם יראה בעוד 100 שנה, המגזינים הגדולים לא מצליחים לעשות יותר מלייבש לעידו קינן את המצברוח |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סרטון אינטרנט אפל
ומאיים בשם EPIC 2014 מציג חזון בו האינטרנט הורג את העיתונות המסורתית. בימים אלה יוצא איגוד מו"לי המגזינים של אמריקה (MPA) בקמפיין שנועד להחזיר את אמון המפרסמים במדיום המודפס, אבל מציג עולם עתידני משעמם כמו עיסת נייר.
בבסיסו של הקמפיין בן 40 מיליון הדולר שייפרס על שלוש שנים, מופיעות מודעות המציגות עולם עתידני של כמאה שנים מהיום, עם כותרות מגזינים המבשרות על הפופולריות של האי קליפורניה לאחר שרעידת אדמה ניתקה אותו מארה"ב, אישור תרופה נגד כאבים של סייבורגים, ובדיחה אמריקאית פנימית – נצחון של קבוצת הבייסבול שיקגו קאבּז ב-World Series. המסר: "לא משנה כמה דברים ישתנו, או כמה מסובך יהפוך העולם, אנשים ימשיכו להקדיש רגע בכל יום למשהו אמיתי". במילים אחרות, שינויים דרמטיים יכולים לזעזע את העולם, אבל המגזינים עדיין יהיו כאן.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
לפי נתוני TNS Media Intelligence, מתוך 141 מיליארד דולר שהוציאו חברות על פרסום בארה"ב ב-2004, 20% הלכו לעיתונים (ירידה), 17% למגזינים (קיפאון) ו-6% לאינטרנט (עליה משמעותית). מגזין Advertising Age חזה בשבוע שעבר כי רווחי הפרסום של יאהו וגוגל השנה יתחרו באלה של שלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות של ארה"ב, מה שהוא כינה "קו פרשת המים" באבולוציה של האינטרנט. עיתונות הנייר רוצה להפוך את המגמה הזאת.
ג'ק קליגר, נשיא ומנכ"ל האצ'ט פיליפצ'י מדיה U.S, המוציאה לאור מגזינים בולטים כמו אל ו-Woman's Day, אמר לניו יורק טיימס: "אנחנו מאוד טובים בלהוציא מוצרים שהלקוחות אוהבים, מעריכים ונותנים בהם אמון, וקשה מאוד להשיג אמון בימים אלה". הרמיזה לחוסר האמינות של "האינטרנט" צורמת, במיוחד כשאותו קליגר מספר שחלק מהמגזינים עשויים לפרסם את השערים המפוברקים לסירוגין במקום שערי המגזינים האמיתיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקמפיין מסקרן בזכות החזון שלו לגבי העתיד, גם אם מדובר בחזון של משרד פרסום. הוא מציג אישה קוראת מגזין באמבט המרחף מעל הרצפה, איש קורא מגזין בפארק על ספסל שמציג נתוני בורסה וברקע רובוט אוסף אשפה, וזוג קורא מגזינים בדירה מבהיקה מלובן כשכלב אלקטרוני דמוי Aibo מגיש להם נעל.
שערי המגזינים המפוברקים מציגים עולם של קוואנטום-תיירות ("ליהנות מחופשת הקיץ והחורף באותו זמן"), איכות סביבה מדורדרת ("בטיחות שיזוף: הגנו על ילדכם בעולם נטול אוזון"), מינים חדשים ("אנדרואידים נ' שיבוטים: איפה אתם עומדים?"), טלריאלטי ("העולם האמיתי אלפא-קנטאורי: 15 מינים חרמנים. בית 1"), אסתטיקה קיצונית ("איך להיראות צעיר ב-50 שנה"), פרסום מוגזם ("החדרת מוצרים בזמן שאתם ישנים: האם זה אתי?") ופירצות אבטחה אנושיות ("5 דרכים תחמניות איך לפרוץ לשבב הלב שלו"; "היא העתיקה לי את ה-DNA!"), בין השאר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפתה לומר שיהיה מרתק לראות לאן יתפתח הקמפיין כשיציג בקרוב שערי מגזינים כמו טיים אאוט ניו יורק, TV גייד ופלייבוי. אבל אם לשפוט לפי המקבץ הנוכחי, אין פה בשורות גדולות. לייף סטייל, מראה חיצוני, זוגיות ובריאות מוכְרים מגזינים לדור של הוריי ושלי כבר עשרות שנים. לא בטוח שהדור הבא, או זה שאחריו, יסכים לאכול את הדברים האלה. ואולי יסכים בלית ברירה לאכול, אבל לא יסכים לשלם, שהרי באינטרנט אפשר למצוא את הנושאים האלה, ברמות איכות משתנות, בחינם.
באינטרנט אפשר למצוא גם חומר במגוון נושאים אחרים שלא תמיד אפשר למצוא במגזינים, בזכות מהפכת המו"לות האישית (בלוגים), הפיכתו של הגולש לעורך התכנים של עצמו (RSS, התאמה אישית של עמוד גוגל ניוז), ורוחב היריעה של האינטרנט, שמוגבל רק על ידי כמות האנשים שרוצים להגיד שם משהו, ולא על ידי מספר העמודים שתלוי במחיר הנייר ובכמות המודעות שנמכרו באותו גיליון.
מעבר לכך, האינטרנט והטכנולוגיות המקוונות האחרות (סלולריים, פאלמים, WiFi) גוזלים יותר ויותר זמן – במשחקים מקוונים, בפורנו, בקריאה, בכתיבה, בצילום, בצ'טים, שיחות קוליות ומסרים מידיים, בגלישה חסרת תכלית באתרים ממש מגניבים, בפעילות פוליטית ומחאתית – זמן שנגרע מפעילויות כמו צפיה בטלוויזיה וקריאת עיתונים.
נדרשים אגו ענק, ביצי ברזל ולא מעט יהירות בשביל להמר היום לאן ייקחו האינטרנט והטכנולוגיה את תרבות הפנאי וחיי היומיום בעוד מאה שנה. אבל אם ככה נראים המגזינים עוד מאה שנה בחזונו של איגוד מו"לי המגזינים של אמריקה – קריסת חלום העתיד הטכנולוגי המלהיב לתוך הבנאליות הסייבורגנית – אני חושש שאין להם אפילו שמץ של מושג איך להתחיל להתמודד עם העולם החדש שמאיים על פרנסתם כבר היום. אולי זה, ולא ההבדל בין נייר וביטים, הוא הענן השחור המאפיל על עתידם.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
