|
|
 |
 |
|
 |
|
הערה חשובה
|
|
|
 |
|
|
|
הכתבה הבאה עוסקת בין השאר באתרם של בני הזוג האפרתי, החשודים בפלילים. באתר בני הזוג מופיעות תמונות של בנותיהן. החוק אוסר עלינו לפרסם פרטים מזהים על קטינים שהוריהם חשודים בעבירות. לפיכך לא סיפקנו כאן פרטים מזהים על האתר וכמובן לא את כתובתו. אתם מתבקשים לשמור על פרטיותן של הילדות ולא לפרסם בתגובות לכתבה את שמותיהן או את כתובת האתר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לא היה כאן תחום אפור, ואם היה, לא היה לו מקום, או שלא ראיתי אותו או שראיתי אותו והעדפתי להעמיד פנים שאני לא רואה, או שהוא לא היה ממש אפור, אולי בגוון צהבהב דומה קצת לאפור"
(מתוך הסיפור "גדעון" מאת מיכאל האפרתי)
פרשת הסוס הטרויאני – סיקור מיוחד ב-NRG
זירת הפשע, יודע כל חוקר מז"פ מתחיל, מוצפת כולה בראיות. הפושע הולך בזירה, מותיר עקבות, מתיישב בה ומשיר סיבי בגד. ומה על הפושע האינטרנטי, אלו עקבות הוא משאיר בזירה שלו?
בני הזוג האפרתי, ששוכנים עתה בתא המעצר הלונדוני שלהם, השאירו את חותמם ברשת. שום דבר שמצביע על מה שעל פי החשד תכננו לעשות, אלא דווקא טביעות אצבע אישיות – אתר משפחתי, סיפורים אישיים ב"במה חדשה", אתר לילדה הקטנה. ואולי דווקא כאנשים, לא כפושעים, השאירו את הסיב שיענה על השאלות החשובות באמת.
האתר של משפחת האפרתי נבנה בתבנית שחברה מסחרית מציעה לגולשים שרוצים להנכיח את עצמם באינטרנט אבל לא מבינים מספיק, או שאין להם די זמן, לתכנת אותו מאפס, מה שעשוי להיתפס כמשונה בהתחשב ביכולות הטכנולוגיות שהמשטרה מייחסת לאבי המשפחה. יותר מ-1500 ביקורים נרשמו באתר, מספר מרשים לאתר משפחתי, חלקם הגדול ודאי אנשים שהגיעו בעקבות פרסום הפרשה, אולי דרך מנועי חיפוש, אולי דרך לינק שקיבלו מחברים או מצאו בפורום. באתר אפשר למצוא תמונות משפחתיות מאושרות, עדכונים על טיול האב בירדן, יום הולדתה של הילדה הצעירה ונפילת השן הראשונה שלה, האתר שפתחה הילדה המבוגרת ובקשה של האב למידע על מצלמות דיגיטליות – מתנה שהוא רוצה לקנות לבת הגדולה לצילומים עבור אתרה. כל העדכונים הללו מתוארכים ליולי 2004. האתר, כך נראה, נטוש מאז.
כאן אין כל רמז מטרים ומרעיש לפרשה שתעסיק את העיתונות בזמן הקרוב, ותרסק את המשפחה. רק אנקדוטות, קוריוזים, אירוניות ורמזים-לכאורה שמתגלים כצירופי מקרים לא מפתיעים, המצייתים לאמירה שמי שמתהלך עם פטיש בידו, כל העולם נדמה לו מסמרים-מסמרים. כמו פורום האתר, שביולי 2004, לפני שחייה של המשפחה התהפכו, נבחר לו השם האופטימי "פורום החופש".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי שרוצה לבנות פרופיל פסיכולוגי של החשוד העיקרי, ראוי לו שיעזוב את המציאות ויפנה דווקא לאתר בדיוני – דף היוצר של מיכאל האפרתי ב"במה חדשה", בו מתפרסמים שני קטעי מוזיקה וחמישה סיפורים קצרים.
"התפקיד שלי היה ברור", כתב האפרתי בסיפור "גדעון", שפורסם באתר בספטמבר 2004, ועוסק באדם שצריך לבצע עבודה מסתורית עבור אדם מסתורי. "לא היה צריך לקרוא לתפקיד בשם, ואם היה לו שם, מוטב היה שלא לומר אותו בקול, וניכר היה שתקופות ההכנה למיניהן הסתיימו זה מכבר, והפעם היה זה 'הדבר האמיתי'. החששות, המתח, הציפיה, הפחד מכישלון, כל אלה התחלפו בנחישות לעשות את המוטל עלי על הצד הטוב ביותר". האפרתי, שכמו מפנטז על עולם מחשכים נסתר ומסוכן, מחדיר בגיבורו קול המזכיר את זה של סוכן מוסד, או לחילופין האקר צללים. "לא היו לי שאלות, למרות שמרכיב אי הודאות לא נעלם לגמרי. גדעון, שמאז נפגשנו פעמים רבות ויישרנו את ההדורים, ידע להבהיר לי בדיוק מה מצפים ממני לעשות, ויותר חשוב: מה מצפים ממני לא לעשות. לא היה כאן תחום אפור, ואם היה, לא היה לו מקום, או שלא ראיתי אותו או שראיתי אותו והעדפתי להעמיד פנים שאני לא רואה, או שהוא לא היה ממש אפור, אולי בגוון צהבהב דומה קצת לאפור".
ולעומת זאת, בסיפור "העולם לפי פרנץ שלברג והדג השלישי מלמעלה", בו מסופר על הפער בין זוכה פרס נובל והדג השלישי מלמעלה בחנות דגים בשוק, האפרתי כמעט זועק את רצונו לצאת מאותו עולם נסתר, לפרוץ את העולם המוכר ולהשאיר בו חותם, לבלוט, אפילו אם רק במסדר זיהוי: "הדג, לעומתו, לא זכה להערכה בחייו, ואף לא במותו. הוא לא יחיד סגולה, וגם מותו לא כרוך באיזה מעשה גבורה. הוא לא נלכד אחרי מרדף דרמטי, ולא נכתב עליו בעיתונים. הוא שוכב דומם, בין דגים דוממים, כמוהם, גם הוא פעור פה, ואין בעולם אדם או דג, בן משפחה או זר, שהיו מזהים אותו באיזה מסדר זיהוי דגי ואומרים: 'זה הוא!'"
המלחמה של האפרתי באפרוריות בולטת גם בסיפור "שלש שאלות" (אוקטובר 2004): "והחיים שנותנים לך תחושה של חוסר ייחוד בעצם זועקים לעזרה. הם קוראים לך לעצור ולהזכיר לעצמך שהם קצרים וארוכים כאחד. קצרים מכדי שתוכל להרשות לעצמך שלא לעשות את המאמץ (שבדומה למאמץ של ריצת הבוקר, הוא תנאי לסיפוק שלאחר מכן) להפוך כל יום ויום למיוחד ושונה (ואכן, זה כרוך בעבודה, אבל... ככה זה בחיים), וארוכים מכדי שתוכל להתעלם מעצה זו ו'להעביר אותה' (זה לא ילך. החיים יותר מדי ארוכים מכדי שתוכל לעשות טעויות מסוג זה מבלי לשלם עליהם - בחייך)".
בספטמבר 2004 פרסם האפרתי את הסיפור "השיטה", שבראיה חלקית לאחור נראה כאילו חושף עוד טפח מהוויתו האמיתית של האפרתי. "השיטה" עוסק במולטימיליונר שעשה הרבה כסף מכלום, כשמכר ספר הדרכה חסר ערך, שהתיימר לעזור לקוראו לעשות הרבה כסף. האפרתי כאילו מנסה לרמוז על הקרבה בינו ובין הגיבור-מספר. "טוב, בואו נעשה הפסקה. זה אני, המספר. סליחה על ההפרעה בסיפור. אני מתלבט איך להמשיך מכאן. אם מצאתי שיטה לעשות כסף בלי להשקיע יותר מ-10 דקות ביום, למה לשתף את כל העולם בשיטה שלי. אם לא מצאתי והסיפור בדיוני לחלוטין, ממילא לא אדע להמשיך מנקודה זו את הסיפור".
"בהתחלה גם אני פיקפקתי. אני תמיד אומר: אם אתה מפקפק בשיטה שלי, זה כבר טוב. אם לא היית מפקפק, הייתי חושד שמשהו לא בסדר איתך. גם אני חשדתי, כי כל אדם בר דעת יאמר שאין ארוחות חינם".
"יכלתי להמציא עלילה פתלתלה ומורכבת, על שיטה ששאבה את ההשראה שלה מהסרט 'זרים ברכבת' של היצ'קוק, אלא שבמקום רצח מככבים בשיטה כרטיסי אשראי. זה מושך בכרטיסה של אשתו של זה, וחברת האשראי מפצה על ההוצאה הבלתי מורשית, שנעשתה על ידי אדם זר ובלתי ידוע לחלוטין. אבל העניין הוא כזה. נניח שאוכל להמציא לצורך הסיפור שיטה בדיונית לעשיית כסף ללא מאמץ, והשיטה תהיה הבסיס להמשך הסיפור שלי. עדיין תישאר הדילמה הבלתי פתורה: אם השיטה תהיה יותר מדי בדיונית, היא לא תהיה אמינה ומשכנעת, והסיפור יאבד מערכו. אם השיטה תהיה פחות בדיונית ויותר משכנעת, אני מעדיף פשוט לזנוח את הסיפור ולהשתמש בה בעצמי (לפחות בהתחלה), פשוט... אני זקוק לכמה שקלים בעצמי".
| | | | | |
|
