ראשי > יהדות > אוריה קניג





לא בשעת התפילה
כבר עשרות שנים משגשגת תעשיית עלוני השבת. אוריה קניג תוהה איך הפכה הגרפומניה התורנית לנחלת הכלל. כל הדרך מ"שבת בשבתו" ל"מעט מן האור"
05/05/04
פעם הכל היה יותר פשוט, ולא רק מפני שצביקה פיק היה אחד ולא שתיים. ההשתייכות המפלגתית של כל אזרח הכתיבה את סדרי חייו במגוון מישורים: אם תמכת במפלגת העבודה, הרי שגם החזקת בכיסך מן הסתם פנקס-חבר בהסתדרות, קיבלת שירותים רפואיים בכללית ועודדת את הפועל. החבילה המתחרה כללה את קופת חולים 'מכבי', קבוצות הספורט של מכבי, ודמי אבטלה. אמת, גם אנשי 'חירות' נהנו מפרוטקציות, אלא שהפריבילגיה המקסימלית שהם יכלו לייחל לה היתה מספר קל-לזכירה בתור ללשכת התעסוקה, משהו כמו 55 או 101. היום כידוע הכל השתנה, ואיש לא יתפלא אם מפגין נגד גדר ההפרדה ילבש חולצה של בית"ר ירושלים, ואם את קליע הגומי ישלפו מהנחיר שלו בסניף של קופת חולים לאומית. ככה זה, נעשינו מרובי רבדים יותר מבעבר.

תהליך דומה עבר גם על העלונים העוסקים בפרשת-השבוע, שיד נעלמה מניחה בבתי הכנסת בטרם יבואו המתפללים בערוב יום שישי. פעם המתינו על המדפים שלוש-ארבע ערימות מסודרות: היה שם 'שבת בשבתו' מבית המפד"ל, שהיה אולי הראשון לפרסם את שעות כניסת השבת ויציאתה על גבי מפת ארץ ישראל. לצדו נח 'עונג שבת', מעוטר בלוגו תנועת הליכוד (שבינתיים נעלם, וייתכן שהוא מוחזק כבן ערובה בידי קבלן קולות). האטרקציה מבחינתי בעלון זה היה 'דבר יו"ר התנועה' שפורסם בו בשנות הנהגתו של בנימין נתניהו. מדי שבוע הפליא אותי ביבי – או ליתר דיוק כותב הנאומים שלו – ביכולתו להוכיח מתוך הכתובים כי אין דבר החשוב יותר מאחדות בעם, וזאת גם כאשר פרשת השבוע כולה עסקה בעולת העוף. עלון ותיק אחר הוא 'שיחת השבוע' המשתייך לחב"ד.
 
אין ספק כי החלק הפופולרי ביותר שבו היה ועודנו העמוד הפנימי, שם מופיע מדי שבוע סיפור הצלה מופלא שחוו יהודי רוסיה, שהיו כה יקרים לנו לפני נפילת מסך הברזל. מי ששונא ספוילרים מתבקש שלא לקרוא את השורה הבאה: כשם שהאקדח המופיע במערכה הראשונה יורה וכו', כך כל קצין קג"ב הצץ בסיפורים אלו מתגלה בסופם כיהודי. ואני שואל: למען השם, בכל הקג"ב לא היה איזה גוי אחד לרפואה?
הרב אבינר. כותב בכל העלונים.
שמנמן ונינוח
אך מאז אותם ימים זרמו הרבה דברים בירקון, רק אחוז קטן מהם מים. המצאת הדפוס, השימוש ב-word והגרפומניה הפכו לנחלת הכלל. כיום כל ועד בית רואה לנכון לפרסם עלון ולהפיצו ברחבי העיר, אף שההשקעה בעריכה הלשונית ובתכנים של השבועונים הללו בהחלט היתה מביישת קבלה של חניון. רוב שטח הדף נתפס על ידי מודעות המבשרות כי משפחת לומבגו מזמינה את המתפללים לגעלה בערב שבת לרגל המימונה של בתם, או מברכות את ניסנבוים מקומה ב' לרגל כניסתו לתפקידו החדש בוועד השכונה, כסגן נשיא לענייני גניבות האופניים. את המסד התורני מספק לרוב שחזור של הרגעים הגדולים משיחתו האחרונה של הרב עובדיה יוסף.

במקביל, כאמור, פילוח האוכלוסייה לחתכיה נעשה מורכב יותר, ולכל תת-זן בציבור הדתי נוצר העלון המתאים עבורו, החל באשה החשובה מסעודה מק"ק שדרות וכלה באליקים רובינשטיין. קחו למשל את כץ, היושב בספסל מאחוריי בבית הכנסת. מדובר באדם המעלה על נס את הצעדת היהדות לעבר שנות האלפיים, הגם שאם נדייק הביטוי הנ"ל מתייחס לאלפיים שנות נצרות. בעבורו נוצרו עלונים שמרבית עיסוקם ב"תורה ומדע", "הלכה ותיאטרון" או "צפונות בתנ"ך וסרטי ברוס לי". הם מופיעים על גבי דפי כרומו שמנמנים ונינוחים, בדיוק כמו כץ עצמו.

וישנו גם מוטק'ה, המרכזניק שלנו, המעיין בדפים החביבים עליו תוך תנועה נמרצת קדימה ואחורה, גם כאשר הוא מתבונן במודעות משרדי השידוכין. מאז עבר מוטק'ה ללמוד במרכז, מעולם לא ראיתי אותו מחייך: במקום זאת הוא מאיר פנים. הוא גם נגמל לחלוטין מהכעס, אך כאשר הדבר נדרש – מוטק'ה מראה פנים זועפות. לטיפוסים מסוגו נוצרו עלונים מלאי אור ואהבה – דוגמת 'מעט מן האור' 'באהבה ובאמונה' ו'מעייני הישועה', שמעלים בי מדי שבוע את התהייה מתי הרב שלמה אבינר מספיק לכתוב כל כך הרבה. ברבים מחומרי הקריאה של מוטק'ה ניתן למצוא בתחתית, באותיות מודגשות, את ההוראה 'נא לא לקרוא בשעת התפילה', מעין גרסה תורנית לאזהרות המופיעות על גבי חפיסות הסיגריות. ראיתם פעם את צ'יקו מהשכונה מחזיר למוכר בפיצוצייה פאקט מרלבורו ואומר לו "תגיד אחי, איך אתה מוכר לי דבר כזה? לא ראית שכתוב כאן 'משרד הבריאות קובע שהעישון גורם למיחושים בלבלב'"? לא ראיתם? אני מניח שהנמשל מובן.
טומי לפיד. קורא את "מעט מן האור".
חזנות בקניה
שני ספסלים צפונה ממני מונח לו מר שחר. שחר הלז התלבט קשות בעת בחירת מקומו הקבוע בבית הכנסת – האם בפינה נסתרת, כדי שהרב לא יוכל לראות אותו קורא בזמן הדרשה, או שמא מול הבמה, כדי שהרב יוכל לראות אותו קורא בזמן הדרשה. לבסוף גברה האפשרות השנייה. בעוד פיו של רבנו מפיק מרגליות מפרשת השבוע, מעיין שחר בשקיקה בעלון החביב עליו, אותו מפיק משרד פרסום מוכר במגזר. הוא אינו מחמיץ גם את האותיות הקטנות, ומאוחר יותר, בסעודת השבת, יאמר לאשתו "את חייבת לשמוע מה קראתי היום בדף פרשת השבוע!". "מה קראת?", תתעניין גברת שחר, שגם אביה השתמש רבות במשפט זה. "יש דיל נהדר לשוויצריה בקיץ!" יבשר לה הבעל, וגברת שחר תיזכר שאכן זה גם היה משפט ההמשך של אביה, אלא שבשעתו הדילים היו מקסימום לטבריה, לא כולל כרטיס הלוך ושוב באוטובוס. כן, כזה הוא העלון שמעיין בו אדון שחר. בעמ' 2 בני ישראל יוצאים ממצרים לארץ ישראל, ובעמ' 3 הם ממשיכים לסופשבוע של ספארי וחזנות בקניה. לא מעטים בציבור הדתי מבקרים את התופעה. אך לא מעטים אחרים מעדיפים לבקר באירופה.

אה, כמעט שכחתי. בספסל האחורי יושב לו רב יודה, חבוש זקן ומגודל מגבעת. הוא מעלעל בכמה דפים נטולי צבע ועמוסים בדברי תורה על פרשת השבוע, חידושים הלכתיים ושאר ירקות ללא חרקים. מעניין מתי יבין רב יודה שהוא מצוי בפיגור של עשרות שנות אור.
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


יליד 77', בוגר ישיבת ההסדר בקרני-שומרון, כותב טור בעיתון 'מקור ראשון', מחזיק בתעודת עיתונאי (אבל משמש כסטודנט למשפטים) ורשום בתושב השומרון (אבל מתגורר באזור המרכז).
  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
בסעודת השבת, יאמר לאשתו "את חייבת לשמוע מה קראתי היום בדף פרשת השבוע!". "מה קראת?", תתעניין גברת שחר, שגם אביה השתמש רבות במשפט זה. "יש דיל נהדר לשוויצריה בקיץ!" יבשר לה הבעל
  פירסום ב - nrg מעריב   אתרי מעריב   דרושים ל - nrg  תנאי שימוש   עזרה   כתבו לנו   מי אנחנו