 |
|
|
|
|
"זה יום של כאב וכעס" |
|
|
 |
|
אורלי גרגו איבדה את מזי בפיגוע
בצריפין: "אני משתגעת ממחשבות,
הפוליטיקאים הפקירו לי את הילדה" |
|
|
|
|
|
|
|
 |
"אני משגעת את עצמי במחשבות", מתייסרת אורלי גרגו, אמה של מזי ז"ל, "אם רק הייתי אוספת אותה, אם רק נהג האוטובוס היה פותח לה את הדלת והיא לא הייתה נשארת בתחנה".
כמעט תשעה חודשים חלפו מאז הפיגוע בטרמפיאדה בצריפין. מזי גרגו הייתה בת 19 כשנהרגה בפיצוץ מחבל מתאבד בשעות אחר הצהריים של ה-9 בספטמבר יחד עם שמונה חיילים וחיילות נוספים.
השנה מציינת משפחת גרגו לראשונה את יום הזיכרון לחללי צה"ל כחלק ממשפחת השכול. מבחינתה, הרגש הייחודי שמזוהה עם יום הזיכרון הוא כעס על המדינה. "הכאב שלנו הוא יומיומי ואין משמעות מיוחדת ליום הזיכרון בהקשר הזה", אומרת אורלי גרגו, "הדבר היחיד ששונה הוא שבגלל שמדובר ביום ממלכתי אני לא יכולה שלא לכעוס על הממשלה.
"כמו שמונעים היום פיגועים, יכלו לעשות את זה גם אז. הפוליטיקאים שיגיעו לטקס בבית העלמין בחולון, התווכחו ביניהם על גדר ההפרדה ובזמן הזה הפקירו לי את הילדה. בשבילם היא עוד תמונה בעיתון".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מזי גרגו ז"ל. צילום רפרדוקוציה
|
|
|
 |
|
 |
"לא מצליחה להפסיק לחשוב על מזי"
|
|
 |
|
|
אחרי הפיגוע סירבה אורלי לחזור לחיי שגרה. היא עזבה את עבודתה כסוכנת מכירות, ולקחה חופשה שלא הסתיימה עד עכשיו. "אני יודעת שהחיים צריכים להימשך, אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מזי", אומרת אורלי.
שכנים, חברים ובני משפחה תומכים באורלי גרגו, אבל הפצע נותר פעור. "מרוב מחשבות אני מרגישה לפעמים שהמוח שלי מתפוצץ" היא מספרת, "כבר ניסיתי את כל הטיפולים כולל האלטרנטיביים למיניהם אבל זה פשוט לא עוזר, המצוקה הנפשית והכאב גדולים מדי".
אורלי גרגו מבקשת לזכור ולהזכיר את בתה. על קירות הבית תלויות תמונותיה מתקופת שירותה הצבאי של הילדה שלא תשוב. אורלי חוזרת לזיכרונות ולרגעים מחייה הקצרים מדי של מזי: הקשר עם החבר, עומר אילת, שעדיין מגיע לבית גרגו בכל ערב; הלמידה לבגרויות ושיעורי הנהיגה; הטירונות; הקורס בממר"מ והרגע הארור שבה נותקה שיחת הטלפון האחרונה בינה לבין מזי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הילדים לא צריכים לסבול"
|
|
|
|
|
בניגוד לעבר, החליטה המשפחה לערוך השנה את ליל הסדר במתכונת מצומצמת אצל הסבתא, מזל עבדן. מזל, שמזי נקראה על שמה, היתה קשורה מאוד לנכדתה. בבוקר שלאחר הפיגוע היא הביטה בתמונת הנכדה האהובה על שערי העיתונים, התעלפה ושברה את האגן.
ולמרות הצל שמלווה כל הזמן, החיים נמשכים. "אחרי שמזי נהרגה התכוונתי לבטל את חגיגת הבר-מצווה לבן, לא היו לי כוחות לארגן את זה ובטח שלא לשמוח", מספרת אורלי. אנשי עמותת "משפחה אחת" התעקשו שאורלי תשמח ותציין את יום ההולדת של הבן: "הם אומרים לי כל הזמן שהילדים לא צריכים לסבול ושהחיים עוד לפניהם. אני מסכימה".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
 |
|
|
|
|
| | | | אורלי גרגו: "כמו שמונעים היום פיגועים, יכלו לעשות את זה גם אז. הפוליטיקאים שיגיעו לטקס בבית העלמין, התווכחו על גדר ההפרדה ובזמן הזה הפקירו לי את הילדה. בשבילם היא עוד תמונה בעיתון" | | | | | |
|
|
|
|
|
 | |  פירסום ב - nrg מעריב | אתרי מעריב | דרושים ל - nrg | תנאי שימוש | עזרה | כתבו לנו | מי אנחנו | |
|
