ראשי > יהדות > רועי שרון

רב פורים מי שפגש פעם רב בחייו וגם מי שעוד לא הספיק, יסכימו על שתי עובדות: האחת: מדובר בג'וב חביב למדי. השנייה: מדובר בתחפושת מאוד לא אטרקטיבית לפורים 29/4/2004 שלושה ימים לפני פורים חוויתי פרץ של יצירתיות ורצון טוב והחלטתי לסדר כמה תמונות מני אלפים שמוטלות, כש"ס טלמן שאין לו הופכין מהבר-מצווה, באחד הארונות. כשההחלטה באה לידי יישום, חלפו במוחי שני יתרונות שהשגתי באמצעותה, כמעט מבלי משים. האחד, תמיד נעים להיזכר איזה דביל הייתי בצעירותי. השני, חשוב הרבה יותר, הוא שזכיתי בנקודות מצטברות לטווח-ארוך אצל שכנתי למיטה. אין כמעט דבר בעולם שמשמח אותה יותר מטיפה סדר בחפצי הפזורים לאורך 20 מטר דירתנו השכורה. והנה, רצה הגורל, והתמונות שדגתי בעשר אצבעותי החזירו אותי 20 שנה אחורה. שלום כיתה ג', ואנוכי מחופש לרב. לא הבנתי למה דווקא רב. הרי זו תחפושת שאין עימה שום תהילה. לא אקדח, לא קפצונים, אפילו לא חרב קטנה לאיים בה על האויב האינדיאני. מי לעזאזל מתחפש לרב? לפני שני עשורים, מן הסתם, לא הייתי מוצא תשובה הולמת לשאלה החשובה הזו. אך מה שלא עושה השכל עושה הזמן והשעמום, ובשבת האחרונה, לאורך כל השיעור המרתק (דעת הר"ן או מישהו אחר על פרשת כי תישא) של המרצה השבועי בבית הכנסת, עברתי במוחי מסע ארוך אל ההיסטוריה העשירה שלי, שכללה, מסתבר, פגישות רבות עם נושאי המגבעת, ואני גאה לבשר שהגעתי באופן סופי לכמה מסקנות בנושא שכה הטריד גם את שלוותכם: 'הרב ותפקידו בעולם'. אחרי חודשיים של טירונות חי"ר בשמש המלהטת של תל-ערד, באו עלינו ימי חודש אלול. והנה, כדי להעשיר את חייהם הרוחניים של הטירונים שנשבו, אוכלי הלוף עם הגבנ"צ, שוגר לפלוגתנו קורבן חג בדמות רב-צבאי, שיסביר אודות חשיבותה הרבה של התשובה, בעיקר בימים הנוראים, תקופה בה כידוע המלך יוצא לשדאות. המפקדים, שכבר ראו מראות קשים בחייהם, ידעו למה לצפות. כמו מנהלי עבודה בתחילת המאה הקודמת, הם עברו בין הטירונים המנקרים עצמם לדעת, ועשו את המרב בכדי לגרום לנו להשאיר את הראש באוויר. והאמינו לי, היה מדובר במשימה לא פשוטה. הטמפרטורה הייתה באזור ה- 40 מעלות (הייתי מוסיף בצל, אבל לא היה צל), העייפות ברמה לא הגיונית של טירון חי"ר, וההרצאה מעניינת כמו סיפורי משכנתאות של זוגות נשואים. האירוע הזה, ככל הנראה, לא יישכח מזיכרוני, בזכות הכיפה שלראשי. בעוד שחברי לטירונות, גלויי הראש, היו מקבלים חצץ לעורף ושעות ביציאה על כל ניקור, אני לעומתם חפנתי את ראשי בידי, ואיש לא ניסה לגרום לשנתי לנדוד. כשהקצתי, עמדו על הבמה לוחמי להקת הרבנות והנעימו את זמננו במחרוזת חגי ישראל. בשנייה הזו התחוור לי שמי ששומר על הכיפה – הכיפה שומרת עליו. מאחר שבכל הפלוגה, כולל הסגל, היו ארבעה חובשי כיפות בלבד (ורק שניים מהם דתיים), הניחו המפקדים הכופרים שדוס כמוני לא יפספס מילה מדברי אלוהים חיים, בשום מצב, ולכן הסיקו שראשי נמצא בין ידי כי אני מנסה להקשיב ממש ממש טוב. אוחנה, חברי לאוהל, נשאר המום במשך יומיים, והשאלה: "מדוע הורדתי את הכיפה לפני הצבא ואיך בגלל החלטה נמהרת אחת החמצתי שעה של שינה מתוקה בהשגחת הרב?" לא נתנה לו מנוח במשך ארבע שעות שמירה בבונקר. צלעות דורבנים המרצה התורן בבית כנסת ממשיך לטרחן בעברית עילגת, ומסעי בהיסטוריה ממשיך אל מעבר לסורגים. כשהתגוררתי 21 יום בכלא 6, אחרי שהמח"ט תפס אותי ישן בשמירה, בניתי על הצלחתה המסחררת של הכיפה מתקופת הטירונות, וברוב נצנוצי ביקשתי מכבוד רב הכלא שידאג לי לשחרור ממסדר בוקר בשבת, כדי שאוכל להתפלל בנחת כמובן. לא הבנתי מה בדיוק הוא מלמל מבעד לפירורים שאחזו בזקנו, אבל היה זה משהו בסגנון של "תתפלל בזמנך הפנוי". כל מי שישב בכלא צבאי, יודע שאין כזה דבר זמן פנוי. נאלצתי לפנות לחסדיו של החובש ולחלטר משהו על חתול שנשך אותי בשמירה, מה שאכן עזר לי לחמוק לשמונה ימים נפלאים בבית חולים צבאי. משהו בטון של המגיד מבשר לי שהוא מתקרב לסוף הדרשה, ואז אני נזכר שלפני חודשיים נזדמן לי לבלות, במסגרת מילואים, חודש במוצב אפוף חולדות באזור חברון. התקשרתי לרב האוגדתי כדי שיכשיר את המטבח, ששיירי צלעות דורבנים היו מהדברים היותר כשרים שיכולתי למצוא בסירים ובמחבתות שהיו בו. מעבר לקו הנייד נשמע הרב כאחד שדי שמח על האפשרות שנפלה בחלקו להראות לכולם מי פה הרב. אבל כנראה שהיה מעט מוקדם לחגוג. בעודו יושב על כסא הכבוד בבסיסו, סיכם לי כבודו בחצי דקה את פרק הכשרות של השולחן ערוך, תוך שהוא מסביר לי איך עלי לפעול. בתגובה הצעתי לו שבזמן שאני אכשיר את המטבח הוא ישמור בש.ג., אבל כשהתברר לי שאין בכוונתו להסתכן בנסיעה למוצב בשטחים, ויתרתי. יעל בר זוהר כמשל והנה ימים באים, ובערב שבת אחר, בעת דרשה משעממת אחרת, ועיני צדות את אחד העלונים המחולקים למכביר בבתי כנסת מדן ועד אילת. חברות תיור ונופש רבות יש במגזרנו הצנוע, וכנראה שמרוב פחד ואימה מחג הפסח הממשמש ובא, רבים מעדיפים להתענג על הקניידעאלך שלהם בבית מלון. בכל עלון ועלון מצאתי חברה תיור שונה, שכדי לשכנע את הלקוח הדתי לבוא דווקא לבית המלון שלה, שכרה לשבוע הפסח רב מפורסם דיו שיחלוק את תורתו ומצתו עם האורחים. אכן, ממש כמו אחינו החילונים, שמפרסמים מלון תוך ציון שמה של יעל בר-זוהר שתככב בהצגת הילדים החדשה שתתקיים כל ערב בשבע בלובי, כך גם אצלנו, מוכרים חופשות בסיוע שם הרב שיכבד אותנו בנוכחותו. כל מגזר והטאלנטים שלו. להלן המסקנות: 1. באופן כללי, רב זה מקצוע כרוב המקצועות, עם טיפה שדרוג. הציפיות ממנו כה זעירות שטרם הצלחתי להגדיר אותן אפילו בראשי. 2. מדובר באחלה ג'וב. אין איש שיוכל לערער על קביעותיו. כמו הסיפור על החייל שנשאל מדוע אינו מגולח וענה שהוא כהן, כך רב תמיד יוכל לצטט את מסכת כלים דף ע"ב עמוד ב' ואיש לא יטרח לתפוס אותו במילה. 3. אם כבר רב בתפקיד, דאג לטפח קשרים נכונים ותקבל הזמנה לפסח חינם בבית מלון. 4. עלוני סוף השבוע מהווים אלטרנטיבה לא רעה בכלל לשיעורי ערב שבת בבית כנסת. (הסיפור של "שיחת השבוע" מפתיע כל שבוע מחדש. כמה עיירות יהודיות היו בגליציה?). 5. לפעמים הכוונה חשובה יותר מהביצוע. הקומפלימנטים שקיבלתי על היוזמה לסדר אלבומים פשוט לא יסולאו בפז. העובדה שלא השתנה כלום בבלגאן, לא פגעה כהוא-זה בניקוד על הרצון הטוב. 6. בפורים תשמ"ג התחפשתי לרב בגלל שאח שלי תפס את התחפושת של הקאובוי ולא הייתה עוד תחפושת בנמצא. שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בן 29, בוגר היישוב קרני שומרון, מעורכי עיתון האינטרנט הסאטירי "במחתרת". עורך ערוץ יהדות במעריב NRG         חפש ב-NRG google.com    שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

פירסום ב - nrg מעריב   אתרי מעריב   דרושים ל - nrg  תנאי שימוש   עזרה   כתבו לנו   מי אנחנו