 |
|
|
|
|
חצ'קון ושמו פמיניזם |
|
|
|
|
|
אני לא דומה לשום דבר שהבחור הדתי הממוצע ירצה. אם הוא חולם על אישה עדינה עם שביס על הראש שימשיך לחלום
29/4/2004 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
 |
מאז ומתמיד טענתי שלאלוהים יש חוש הומור פ-י-צ-ו-צ-י שחבל על הזמן.
כן, כן, גם לו מתחשק לעיתים לשחק אותה יגאל שילון, לקפוץ מאחורי גבו של יצור נפחד עם סיגר ביד וצחוק מתגלגל ולצעוק לו באוזן: "חייך, אכלת אותה!!!"
קחו לדוגמא את ה"שיגוע" המטורף שחולל "ריבונו" לפני 26 שנה, כשהחליט ליצור אותי.
לקח לו היושב במרומים חיית טרף קטנה, פראית ונשכנית, בעלת אופי רגוע וידידותי כסופת טייפון, אנטיפטיות מתפרצת ולשון חדה כתער והכניס אותה לתוך עטיפה ורודה-מתקתקה עם פרחים.
ה"תעלול" החביב והמשעשע הזה גזל כמה שנים של אושר מחייהן של שדכניות דתיות תמימות, עטויות בשביס אימתני ומלאות כוונות טובות כרימון.
אותן נשמות צדיקות העושות ימים כלילות במלאכת הקודש של התאמת חובשי כיפה ללובשות חצאית ראו בי תמיד הזדמנות פז לזכות ב – 1/3 גן עדן מבלי להניד עפעף. קטנטונת, גבעולית ועדינה, בעלת עיניים בורקות וחיוך מתוק. מה עוד יכול בוגר "בני עקיבא" ממוצע לבקש לעצמו?
מרגע שהיתה השדכנית התורנית מבחינה בי, בחתונה, ב"בר מצווה" או סתם באמצע שוק "מחנה יהודה", היו עיניה נדלקות באור ניאון מרצד ובין רגע כבר היתה עושה את דרכה אליי בשעטה אדירה. כשהיתה מגיעה לאובייקט, היתה סוקרת אותו בקפידה, מחייכת חיוך מלא שיניים שמתחננות לביקור אצל הדנטיסט ומחככת את ידיה בהנאה כאילו היתה גרגמל לאחר ציד מוצלח במיוחד של דרדסים.
מי היה מאמין שמתחת לחזות הפיה בחצאית מסתתרת חיה רעה המעוררת פרץ של בעתה בבני תורה תמימים.
"אווו ..." היתה השדכנית התורנית מקפצת בהתלהבות. "יש לי בחור מ-צ-ו-י-ן בשבילך!"
בבת אחת היו מציפים אותי רגשות חמלה ורחמים עזים כלפי עוד בריה אומללה שנפלה ברשתי המתעתעת ותוך ניסיון נואש לנהוג באדיבות הייתי מנסה להבהיר לה הבחור אולי מצוין, אבל אני – תודה ששאלת – לא דומה לשום דבר שהבחור הדתי הממוצע ירצה או יהיה מסוגל להתמודד עמו.
ורק לאחר שהייתי נוכחת לראות שאותה אשה נלהבת בשביס ממשיכה להתעקש על בוגר ישיבת ההסדר המקסים שקובע עיתים לתורה וחולם להקים בית נאמן בישראל, הייתי מרימה ידיים ומניחה לה לחזות בחצ'קון הענק שמתנוסס לי על האישיות וקרוי פמיניזם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
לא חיותה דויטש
|
|
 |
|
|
פמיניזם בחברה הדתית הוא אכן חצ'קון. אף אחד לא אוהב אותו במיוחד אבל כולם פוחדים לגעת בו ולפוצצו מחשש שההשלכות יהיו גרועות יותר.
הציבור הדתי בארץ אף אינו משופע, בלשון המעטה, במנהיגות פמיניסטיות.
נכון, ישנה לאה שקדיאל, אשר פרצה את דרכן של נשים למועצות הדתיות בארץ, ומפעם לפעם מבליחות בינינו נשים דעתניות ותקשורתיות כחיותה דויטש, רחל אליאור, אמונה אלון וחנה קהת, אך אף אחת מהן אינה מזוהה קודם כל כפמיניסטית ורק לאחר מכן כאשה דתית.
כל אחת מהנשים הללו, אשר פועלות (בצנעה) למען האשה הדתית ומעמדה, החלה את דרכה הפמיניסטית בגיל מבוגר יחסית, לאחר מספר שנות נישואין וכמה ילדים, ולא בכדי. נראה שרק לאחר שהאשה הדתית מוכיחה כי מילאה את חובותיה כרעיה נאמנה, כאם מסורה, ואולי אף כוולדנית מוצלחת, היא רשאית ליטול מהחברה הפטריאכלית הדתית אישור "להשתעשע" בפמיניזם.
הצצה קלה באתרי היכרויות לדתיים מגלה את מה שידענו מזה זמן רב : ככל שהאשה דעתנית ושאפתנית יותר, היצע החתנים הפוטנציאליים עבורה הולך ופוחת. עובדה זו נכונה גם בחברה החילונית, אבל בחברה הדתית הבעיה חריפה יותר, בשל החינוך הפוריטני והשמירה על חלוקת התפקידים המסורתית ברוב המשפחות הדתיות.
קחו לדוגמא את גידי, צביקה ואבנר המחפשים כלה באתר היכרויות דתי. שלושתם רווקים בגילאי 30 – 26, חובשי כיפה סרוגה, בעלי תואר ראשון לפחות במקצועות חופשיים, קוראים ספרות חילונית וצורכים תרבות מערבית, ועדיין, אף אחד מהם לא יעז להתקרב לחצ'קון שלי.
גידי מחפש "בחורה שקטה, עדינה וביישנית. לא אחת שמדברת עם כל העולם. שתדע לתת יחס חם ואוהב לגבר שלה ושלא תהיה רעשנית".
אף צביקה מבקש בובה אילמת שתכין את ארוחותיו כסדרן ו"תלד כמה שיותר ילדים, למען שמו באהבה".
ואחרון חביב – אבנר, גדול מימדים ומתנשא לגובה של 183 סמ', מבקש אשה מיניאטורית "פשוטה, קטנה, בהירה, רזה ונמוכה".
שלא ירגישו אותך, מותק. את מפחידה אותם. ואל תהיי כל כך חכמה, לעזאזל. בחורים דתיים כמו גידי, צביקה ואבנר לא מעוניינים לשוחח עם האשה שלהם על תורת הקוואנטים, והאגו השביר שלהם יתרסק לתחתונים אם תספרי להם על האקזיסטנציאליזם ההומניסטי של סארטר כאנטיתיזה לתפיסת ההוויה והזמן של היידגר.
ובכלל, למה את לא יכולה להתנהג נורמלי כמו, נגיד, אשתו של עמיחי, ולקרוא "לאשה" במקום לתחוב את אפך לתוך ה – איך קראת לזה, "גלילאו"? נו, טוב. שיהיה.
אז נכון שאני שברירית למראה ושכל רוח נושבת מעיפה אותי למרחק של כמה מטרים כאילו אין מחר, אבל הדגש הוא על "למראה", ובובה אילמת אני כנראה כבר לעולם לא אהיה.
סורי, גידי, צביקה ואבנר. דרכינו לא יצטלבו עד שתפסיקו לפחד, לרעוד ולשקשק.
בינתיים, בגלגול הזה, אתם תיאלצו כנראה להסתפק בנשים נטולות חצ'קון ואג'נדה שיטענו בלהט בכל ארוחה משפחתית: "נכון שלמדתי לתואר במשפטים, אבל זה סתם ... באמת. יותר מכל אני רוצה להיות אמא".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | בוגרת תואר במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. עוסקת בנושאי תרבות ואקטואליה וכותבת בלוג בערוץ היהדות של nrg מעריב | | | | |
|
|
|
|
|
 |
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  פירסום ב - nrg מעריב | אתרי מעריב | דרושים ל - nrg | תנאי שימוש | עזרה | כתבו לנו | מי אנחנו | |
|
