 |
|
|
|
|
תפילת הלחש? |
|
|
|
|
|
לירעם אטיה נמאס מהמזמזים את התפילה. הם מפריעים להתכוון, נדבקים קרוב מדי והופכים את התפילה למשימה בלתי אפשרית
2/5/2004 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
 |
עד שכבר שרתה עליי הרוח להתפלל תפילת שמונה עשרה בכוונה – מצאתי עצמי במשימה בלתי אפשרית. בדקה התשע עשרה, הצליח אחד המאחרים להשתחל מפתח הכניסה הומה האדם בקושי רב, ולהתמקם לו בנסי נסים במרווח שבין גופי לבין הקיר המערבי שמאחוריי, עד שכמעט נדבק באחוריי. במשימתו הבלתי אפשרית, הצליח "לתפוס" את תחילת תפילת הלחש, בעוד אני מנסה להתעלם מהאי נוחות ומהריח הרע שהחל לנדוף מבגדיו, ומנסה להצליח להשתחוות מבלי להתקרב אליו ייתר על המידה. ואז זה קרה.
"3MIS" (=משימה בלתי אפשרית 3) החל להתפלל את תפילת הלחש לא כל כך בלחש, ואני בתור אדם שלא מצליח להירדם כשמחוגי השעון נעים וזעים ומשמיעים קולות ענות חלושה או אם רחש טורדני מאת משק כנפי היתוש מגיע לאוזניי, וזאת אף אם קרוע אני מעייפות – בטח ובטח שבמצב זה התפילה בכוונה הפכה ממני והלאה.
אך לא אמרתי נואש, וחשבתי לעצמי כי אם כבר שרתה עליי הרוח, לפחות אכוון בברכה הראשונה שבה מי שלא כיוון – לא ייצא ידי חובתו. אך אז העלילה החלה להסתבך עוד יותר: לא רק ש"3MIS " מלמל התפילה בקול, ומשום מה החליט להגות כל מילה ומילה, ולהניע את הנע ולהדגיש את הדגוש, יתרה מזה – על הבחור שניצב מלפני לא שרתה הרוח, והספיק לסיים, בפחות מ-30 שניות, את כל שמונה עשרה הברכות (אמנם יש תשע עשרה אך נעשה לו הנחה), ובמקום לצעוד שלושה צעדים לאחור ולגמור עם זה, בחר הוא לענות אותי ולתת לי לסבול אט אט. אמנם ספק אם הקב"ה הבין מילה מתפילתו, אבל "הברק" שלנו החליט לא להפריע לשכינה הניצבת מלפני ולא להיכנס לארבע אמותיי, אולם בכל רגע נתון השקיף לו ממעון קודשו - מעבר לכתפו - לבדוק האם סיימתי התפילה והשכינה נסתלקה לה. וכשראה כי אך בזה הרגע כרעתי ב"מגן אברהם", החל לעלות את רמת תדירות המבטים כרומז לי קלות שאסיים כבר. ומשזה לא עזר, אף התחיל להשמיע קולות, לספוק קלות בכפות ידיו, לרקוע ברגלו, ואף לכחכח בגרונו ע"מ שאזרז העניינים.
מכיוון שהתחנכתי להפוך החסרון ליתרון, החלטתי "להתאבק בעפר רגליו" של "הברק", להפנים את שיטותיו, דרכי פעולותיו ומעלליו, ולהוציאם לפועל כש"3MIS" בכוונת שלי. וכך, גם אני התחלתי מחכך בגרוני, סופק את כפיי, דופק בחוזקה על חזי ב"סלח לנו", ומרים את קולי ב"רפאנו" – אך ללא הועיל. הוא בשלו.
ויהי מקץ שבע דקות, ו"3MIS" סיים את תפילתו והחל להיצמד עוד יותר לקיר, גם מכיוון שבינתיים שמן בעוד כמה קילוגרמים טובים לאחר שהארוחה הדשנה שאכל זה מכבר עוכלה בשלמותה, וגם מכיוון שחפץ לצעוד, לפחות באופן סמלי, שלושה צעדים לאחור. ואני בזמן צעידתי תוך ניווט ברווח שנותר, בו בזמן ש"הברק" החל לעסות את צווארו ולפסוע לאחור, גמרתי אומר בלבי לרכוש לעצמי אטמי אוזניים, ל"3MIS" רסן לפיו, ול"הברק" וולְטָרֵן לצוואר, גבס לרגל ותחבושת לכפות ידיו.
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  פירסום ב - nrg מעריב | אתרי מעריב | דרושים ל - nrg | תנאי שימוש | עזרה | כתבו לנו | מי אנחנו | |
|
