 |
/images/archive/gallery/120/873.jpg המרגלים
איור: אורי אלון  |
|
|
|
|
| דוד אנסבכר מעלה תהיות קשות על פרשת המרגלים בפרשת "שלח" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
דוד אנסבכר
10/6/2004 16:44 |
|
|
|
|
|
|
|
בפרשתנו פרשת שלח, מופיע מה שזכה במסורת לכינוי "חטא המרגלים". מהו חטאם הכבד מנשוא, בעוונו מתו כולם במגפה, ואשר בגינו נאלץ העם לנדוד במדבר הצחיח שעות נוספות? מה גרם לחרונו הגדול של האלוקים, לנפילה אל אחד ממצבי השפל הקשים ביותר אליו התדרדר העם? וכיצד זה, ששתי קבוצות אנשים, השבות זה עתה מסיור לימודי באותו חבל ארץ בדיוק, מייצרות תיאורים כה שונים והערכות מצב וסותרות כל כך?!
ניתן להציע כמה הסברים אפשריים: האם היה כאן עיוות של המידע? המודיעין לא היה נכון? המרגלים שיקרו? ואם עוותו הנתונים האם זה נעשה מכוח אידאולוגיה כלשהי? או שמא המודיעין היה נכון, אולם חלקי?! אולי היתה כאן הבלטת חלק מהמידע, פעולה שגרמה לנזק ברמה המעשית?! אולי הבעיה הייתה בכך שלא סמכו על רבונו של עולם, למרות הנתונים המדאיגים וזהו פגם חמור באמונה?!
ניתן להסביר כי הבעייה נעוצה במסירת מודיעין שהתבסס על עמדת מוצא מוקדמת הנובעת מחינוך מוקדם שקיבלו המרגלים, או אולי מאידאולוגיה, מהשפעה חברתית, מפחד, או מדימוי עצמי. צורת ההסתכלות על תופעה, קובעת את תיאורה, ואף יוצרת מציאות. ההתבוננות כשלעצמה, משנה את מושא ההתבוננות. [ידוע שבפיזיקה, מדענים מייחסים לחלקיקים התנהגות שונה בעקבות עצם הצפייה בהם]. הדימוי העצמי של הצופה, העיתונאי, ההורה, המחנך או המדען, ותפיסתו המוקדמת על הסביבה הקרובה אליו, הם שישפיעו על המציאות, תהיה זו נבואה שתגשים את עצמה. יש בכך קריאת תיגר על התפיסה הדטרמיניסטית, הקובעת כי העתיד מוכתב ורשום בלידתו של האדם, בצופן הגנטי שלו. "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהם" [ספר במדבר פרק יג פסוק לג].
מניין להם, למרגלים, כי "כן היינו בעיניהם"? התלמוד הבבלי במסכת סוטה [דף לא עמוד א] מציינת כי המרגלים שמעו שני ענקים משוחחים ביניהם, ומציינים כי ראו נמלים מטיילות בכרם, כשהכוונה למרגלים עצמם. אולם ניתן להציע הסבר אחר. העובדה הידועה למרגלים כי היינו כחגבים בעיננו, מלמד בווודאות כי כן היינו בעיניהם. אם זה הדימוי העצמי של האדם, לא יתכן שהאחר יראה אותו בצורה שונה.
כך לדוגמה, מלחמת יום הכיפורים, נחקקה בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל ככישלון מוחץ, בעוד המיתוס המעוצב בתודעת מדינותינו השכנות, הוא של ניצחון מהולל. מבחינה צבאית, האמת הפוכה לחלוטין. אולם התודעה של כל אחד מהצדדים בצאתם מהמלחמה קובעת במידה רבה את התוצאות הסופיות שלה. ציפיות גבוהות של אדם מעצמו, של הורה מילדו, של מחנך מחניכו, של מנהיג ממונהגיו, הן שעשויות להוביל את האדם לפסגות מרשימות. לעומת כל אלה, עמדת מוצא שלילית, כמו גם דימוי עצמי נמוך, עלולים לחרוץ את גורלו לשבט. פרק חשוב לימדונו המרגלים, לסיעותיהם השונות- גורלות של עם, עשויים להיות מוכרעים על בסיס עמדת המוצא, אופן התיאור, ומגמתו.
אל לנו להיתפס ל"חגבנות", שכן אנו עוד עלולים למצוא שבאמת הפכנו לחגבים. יש בנו את הרצון, הכישרון, העצמה והיכולת, לעמוד בכבוד ולהצליח בכל האתגרים החברתיים, הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים הניצבים בפנינו. אל מול הקולות שבתוכנו, הקוראים "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" [במדבר פרק יג פסוק לא], חייבים אנחנו להכריז במלוא העצמה ובשפה ברורה, את הקריאה האופטימית, שנאמרת אמנם בפי המיעוט, אך זוכה לתהילת עולם: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". [שם פסוק ל].
דוד אנסבכר הוא חבר הנהלת בית מדרש תאיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
