 |
/images/archive/gallery/144/534.jpg יונתן בשיא, ראש מנהלת ההתנתקות
צילום: יגאל לוי  |
|
|
|
|
| החלטתו של יונתן בשיא, חבר הקיבוץ הדתי שדה-אליהו, לעמוד בראש מנהלת ההתנתקות, ממשיכה להתסיס את הקיבוץ הדתי. בשיא מצא את עצמו מתווכח עם הטובים והוותיקים שבחבריו, ביניהם ד"ר אמנון שפירא, שאף הטיח בו: "גם בשואה היו פקידים שעסקו רק בעניינים טכניים". הפיוס לא איחר לבוא, אבל שפירא לא מצטער על הדברים שאמר. הקיבוץ כמרקחה |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
נאווה צוריאל, מוסף שבת
30/6/2004 4:26 |
|
|
|
|
|
|
|
נוכחות חסרת תקדים בהיקפה נרשמה באסיפת החברים שהתקיימה ביום חמישי שעבר בחדר האוכל של קיבוץ שדה-אליהו, בעמק בית-שאן. כמאתיים חברים, פי שניים ממספר החברים באסיפות הרגילות הגיעו למפגש, שנערך באווירה מתוחה.
זו לא היתה "אסיפת חברים" רגילה, שבה נהוג לקבל החלטות עקרוניות, אלא "שיחת חברים", שאפילו הוותיקים לא זוכרים כמוה. השיחה נערכה בצל אירוע המאיים לתקוע טריז בסולידריות החברתית: החלטתו של יונתן בשיא, חבר הקיבוץ ויושב ראש אחד משני המפעלים המצליחים של הקיבוץ,
לעמוד בראש מינהלת הפינוי של ממשלת שרון, שתנצח על פירוק יישובי רצועת עזה.
בשיא פתח את האסיפה והסביר את המניעים להחלטתו. אם יש צורך לעשות את המהלך הקשה הזה, לפחות שייעשה ברגישות הגבוהה ביותר, אמר לחבריו, אני מאמין שדווקא אדם מהמחנה שלנו יוכל לעשות את התפקיד הזה טוב יותר מאחרים. החברים, שהשתדלו לשמור על איפוק, לא יכלו שלא להגיב. "אני ניצול שואה", פנה לבשיא חבר ותיק, בן 80, " אני יודע מה זה. איך מגרשים מתיישבים יהודים מבתיהם? מה אתה עושה?".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תהום פעורה
|
|
|
 |
|
|
|
עוד קודם לאסיפה היו מי שבחרו להזכיר את השואה בנשימה אחת עם פינוי היישובים. כששמע ד"ר אמנון שפירא, חבר קיבוץ טירת-צבי הסמוך, על מינויו של בשיא, טלפן אליו. השיחה היתה חריפה, נוקבת. במהלכה הבהיר לו בשיא כי יעסוק רק בנושאי הפיצוי למתנחלים. שפירא לא השתכנע והשיב בזעם: "גם בשואה היו פקידים שעסקו רק בעניינים טכניים".
כשהציטוט של שפירא עשה לו כנפיים, העמיקה עוד יותר המחלוקת וסחפה אליה את תנועת הקיבוץ הדתי כולה. "אמנון לא מייצג את דעת החברים", אמר השבוע יאיר ריינמן, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, "אמנון יצא בהתקפה, השתמש בביטויים בלתי נסבלים על הדעת, וצריך לגנות אותם". ביום שני השבוע, ערב ט' באב, חתמו בשיא ושפירא על מנשר, שקורא לאחדות בעם ולשמירה על איפוק גם במקרה של תהום פעורה. אבל שפירא, בן 69, מזכ "ל בני עקיבא לשעבר, מרצה לתנ"ך ולתלמוד ומהדמויות הבולטות בקיבוץ הדתי, איננו מתחרט. "אני לא חוזר בי ממה שאמרתי", אומר שפירא השבוע, "אני מצטער על הדרך שבה הדברים התגלגלו. התברר לי שיש הרבה מאוד דברים שאפשר לדון בדיון בארבע עיניים, אבל ברגע שהם מתגלגלים לשיח פוליטי הם הופכים למפלצתיים. יש הרבה דברים שבתוך משפחה אפשר לדבר עליהם, אבל ברגע שהם יוצאים לפוליטיקה הם מקבלים אופי שונה לחלוטין".
לא הנחת שההשוואה לשואה תעורר תגובות קשות?
"חברים מהקיבוץ התקשרו אלי ותמכו בי. אמרו לי,'אמנון, אני אדם זקן, עברתי את השואה, עשית בסדר'. הם תמכו לא בגלל העניין הפוליטי, ולא מתוך אצבע מאשימה על שרון או על יונתן, אלא בגלל האסוציאציות שמועלות כאן. הסיטואציה שבה עומדים לפנות 7,000 איש על בתיהם ולמסור כ-70 בתי כנסת לפלשתינים היא סיטואציה שבאופן טבעי עולה בה נושא השואה. פירשו את זה כאילו אני עושה דה-לגיטימציה לשרון, וזה בכלל לא בא מתוך התחום הפוליטי". תביני , אומר שפירא, כששרון אומר שעד 2005 לא יישאר יהודי אחד ברצועת עזה, הוא לא מבין מה האסוציאציה המיידית שזה גורם לאנשים? "יש תודעת זיכרון ואי אפשר להחניק אותה. אני ניסיתי להביע כאב, זעקה. לדעתי, כל מה שאמרתי ליונתן במסגרת השיח האישי היה הוגן, נורמלי, הומני וראוי. יש כנראה סף רגישות בנושא השואה, שברגע שדברים מסוימים יוצאים החוצה הם מאבדים שליטה".
בדיעבד , היית חוזר על זה?
"התברר לי שיש נטייה שונה בין אנשי ימין ושמאל. אנשי ימין נוטים להשתמש בתודעה של השואה בוויכוח פוליטי. וזה בלבד מראה כמה השימוש הזה בעייתי. אוי ואבוי לנו אם נתחיל להשתמש בשואה בהתאם להשקפות הפוליטיות. זה דבר שכל כך מנותק מכל עמדה פוליטית. אילו יכולתי להעריך את התגובות, זה היה מקבל תפנית אחרת לגמרי. מה אני צריך לריב עם חברים שלי?".
בין היתר צוטטת שאמרת לבשיא כי המינוי שלו "זה אות קין לקיבוץ הדתי ולחינוך שלו".
"לא אמרתי את הדברים. מישהו אחר אמר אותם והדביקו אותם לי. אני לא מזדהה עם הדברים כפי שנאמרו. אני אמרתי לו, תראה, יונתן, תהיה כאן שפיכות דמים נוראה, ויראו בך סמל של מי שסייע לשפיכות הדמים הזאת. אתה נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית. אנחנו יודעים שהפלשתינים הגיעו למסקנה שמשמעות ההתנתקות היא הצלחת הטרור והטרור יימשך בכל שטחי ישראל. אלף הרוגים יש מאוסלו. משפחות שלמות נכחדו. ילד שנרצח זה ילד שהוא והילדים שהיו אמורים להיוולד לו נכחדו. אמרתי לו שאם יש מצב של מדיניות ממשלה שיש עליה הסכמה, שתהיה, אבל שהוא לא יתנדב לזה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
