 |
/images/archive/gallery/148/212.jpg נעמה שפיר
צילום: עודד קרני  |
|
|
|
|
| נא להכיר: נעמה שפיר. בת 14, דתייה וכנראה הדבר הגדול הבא בכדורסל הנשים. היא לא מגיעה לאימונים בגלל שהם מתקיימים בשבתות, ולא משחקת עם גופיה. ויש לה חבר |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
ערן סלע
4/8/2004 12:11 |
|
|
|
|
|
|
|
מחלף זכרון, צומת פורידיס, צומת יוקנעם, צומת התשבי, צומת השומרים, צומת ישי, צומת המוביל. הדרך ממרכז הארץ לגליל. שנייה אחת של חוסר תשומת-לב ואופס, פספסת את הפנייה ליישוב הדתי הושעיה, הממוקם גבוה מעל בקעת בית-נטופה ומשקיף על הגליל התחתון. דרוכים לקראת מפגש עם מי שכבר כונתה "ילדת הפלא" או "הדבר הכי מוכשר שגדל כאן באלפיים שנה", הקפדנו שלא להחמיץ את הפנייה.
שלומית ואיציק שפיר, מורה למתימטיקה ומהנדס מכונות, הביאו לעולם שמונה ילדים, ארבע בנות וארבעה בנים, ומנהלים בית דתי לכל דבר. מוריה בת ה-20 בקצה אחד, רוני שעוד מעט תחגוג שלוש בקצה האחר. ועל קו האמצע הגיעה נעמה.
היא מדברת על אנתוני פארקר ושאראס ממכבי תל-אביב ויושבת בלילות לצפות
במשחקי אן-ביאיי יותר משהיא מתעניינת בכדורסל נשים. היא גורמת למי שצופה בה משחקת להשתאות, להתפעלות, להרמת גבות ולחיוך. הילדה הזו, בת 14, אתלטית, שרירית וצנומה, 1.59 מ', כמעט ללא אחוזי שומן בגופה, נמצאת בכמה רמות מעל שחקניות מבוגרות ממנה בשנתיים. בליגת הנערות של מחוז הצפון היא קלעה בעונה שעברה כ-50 נקודות בממוצע למשחק. מול בנים קצת יותר קשה, אבל גם שם היא מצליחה לחמוק ולהתפתל, לברוח משמירה, לסיים עם 20 נקודות במשחק ולהימנות עם חמשת הטובים ביותר מבין 26 קבוצות ילדים בני גילה בעמק יזרעאל והאזור. "איפה החבאתם אותה עד היום?", שאל טל נתן, מאמן בכיר בכדורסל הנשים, את הוריה כשהביאו אותה למחנה קיץ בשנה שעברה. נראה שהוא פספס את הפנייה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נעמה, הגביעים והכדורסל החתום. צילום: עודד קרני
|
|
|
 |
|
 |
|
אחת על אחד עם פארקר
|
|
|
 |
|
|
|
על הספה בחדר האירוח בביתה אי-אפשר לקלוט שום דבר מהמחמאות יוצאות הדופן שמעניקים לה אנשי כדורסל בעמק יזרעאל, שמכירים כל צעד שלה מאז החלה לשחק. ילדה שקטה, צנועה, מאירת פנים, ממעטת במלים ובאופן ברור וטבעי נעדרת כל ניסיון בראיונות, ששובצה לפני ארבע שנים באקראי לשחק בקבוצות בנים, כיוון שלא היו ביישוב מספיק בנות שכדורסל עשה להן את זה. יעל, האחות הקטנה, כבר הולכת בדרכיה ובולעת בעניין רב את השיחה.
לפני שנתיים, במשחק גמר לבנים בכיתות ו' בין הושעיה לגלבוע בקיבוץ מזרע, הפסידה הקבוצה של נעמה 88-73, כשנעמה קולעת 43 נקודות. גור שלף, קפטן מכבי תל-אביב, נכח במשחק: "נעמה, נכון? אני זוכר. היא קלעה כמעט את כל הנקודות. היא לא ויתרה, זינקה על הרצפה, יש לה שליטה טובה בכדור, כישרון והמון מוטיבציה. היא רצה וחוטפת ומתעצבנת וחיה את המשחק. היא ביקרה באימון שלנו ושיחקה מול פארקר, ואפשר היה לראות שהיא משהו מיוחד. אני מחכה לראות מה יתפתח ממנה".
כעת עומדת נעמה בפני פרשת דרכים. בקרוב היא תתחיל ללמוד באולפנית בטבריה, בית-ספר לבנות בלבד, מרחק חצי שעה נסיעה מביתה. הבנות שם לומדות תנ"ך ותורה שבעל-פה באופן מוגבר, ודגש עיקרי מושם על צניעות, עזרה לזולת, חברות טובה והכנה מודרגת לקראת השירות הלאומי, חלק בלתי נפרד כמעט מעולמה של נערה דתייה. כדורסל אינו גורם משמעותי שם, ולמעשה אינו גורם כלל.
שלומית, האם, מלמדת באולפנית ועשויה לשמש כמורה של נעמה למתימטיקה. "זו מסגרת אחרת, ובבית-הספר החדש לא יהיו בנות שינסו להקפיד על קיום מצוות לצד משחק כדורסל. זה משהו שלא קיים", היא אומרת, "אולי לא נוגד זה את זה, אבל בהחלט לא מקובל. למורות זה יפריע, כי זה לא דבר שבמודעות. ביישוב מפרגנים לה, אבל יש שמקווים שהכדורסל הוא לא הדבר החשוב ביותר מבחינתה".
השבת היא קו אדום, ולפיכך ויתרה נעמה על אימוני נבחרת הטרום-קדטיות, שהתקיימו בימי שישי אחר-הצהריים בטבעון. מסלול ההתקדמות הארצי עבור נער או נערה דתיים חסום, מאחר שאימוני נבחרות נערכים כמעט דרך קבע בסופי שבוע. שלושה דתיים במקור - מאיר טפירו, אמיר כץ וברק פלג - הגיעו רחוק בליגת-העל לגברים, אבל הסירו בדרך את הכיפה.
היא לעולם לא תשחק עם גופייה, תמיד תלבש חולצה מתחתיה. תמיד תקפיד לשחק במכנסיים ארוכים יחסית, ואם אינם כאלה תלבש מכנסיים הדוקים עד מתחת לברך מטעמי צניעות. היא לא הטום-בוי הקלאסית וגם לא נראית כזו, אבל על המגרש מתנהגת כמו בן. בטיול של השבט המקומי התלוצץ אחד האבות המלווים שעה שהבנות לבשו חצאית מעל המכנסיים ואמר: "נעמה לא צריכה חצאית על המכנסיים. היא בכלל בן". וגם נעמה משוכנעת: "אני נהנית יותר לשחק עם בנים מאשר עם בנות, זו רמה יותר גבוהה והמשחק יותר פיזי. שם גם יש לי יותר עזרה, כי משחקים איתי שחקנים טובים".
בן או בת, על-פי שרון אברהמי, מתן בירנבאום ואורי שחם, אנשי הכדורסל שמלווים אותה, מדובר בוויכוח קריטי לגבי יכולתה לפרוץ גבולות בעתיד. "אמרתי להורים שלה שאם אפתח את הטלוויזיה יום אחד בעתיד ואראה אותה משחקת, למשל, באליצור רמלה וקולעת 20 נקודות, זה יעציב אותי", הולך שחם, שאימן אותה בשנתיים האחרונות בקבוצת הבנים, הכי רחוק שאפשר. "היא תגיע לליגה הישראלית ויהיו חייבים לה כסף וישקרו לה, והיא תיבלע בתוך האפרוריות הזו. תוך שלוש שנים היא תמצה את עצמה ותהפוך לשחקנית נבחרת, שמשלמים לה 30 אלף דולר שאותם אף פעם לא תראה בזמן.
"היא מסוגלת ליותר, וכדי למצות את הכישרון שלה היא חייבת לצאת בקרוב לתיכון בארצות-הברית, ואחר-כך ללכת למכללה. התרשמתי שההורים תמיד ייתנו לה לבחור ולא יכפו עליה, אם כי בגלל החינוך שקיבלה ואורח-החיים שלה, יהיו לה קונפליקטים גדולים מאוד עם הסביבה אם תוותר על שירות לאומי".
שחם מפרט את סגולותיה של נעמה: "היא אתלטית נדירה, יש לה יכולות וכישרון מדהימים, קולטת מהר ובעלת כושר חיקוי מהיר. שיחקתי בעבר עם שחורים, קרואטים, הכל. לא ראיתי כישרון כזה. היא אמנם עדיין חלשה, עדיין ילדה, וקשה לה לקלוע מרחוק, אבל היא שחקנית שלמה. כמעט שאין לה מגרעות".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
