 |
/images/archive/gallery/125/876.jpg אורי אורבך
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| ההגמוניה החילונית, דיקטטורת הדעות השמאלנית, פלייליסט הטעם האשכנזי והתיקון לכל אלה שיבוא, בעזרת השם, באחד הימים - גם ביושבו כסופר ילדים, אורי אורבך, קונצרן עם כיפה, לא שוכח ולו לרגע אחד לאן הוא הולך ומאיפה בא |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
שהרה בלאו, תרבות
13/8/2004 12:26 |
|
|
|
|
|
|
|
"ילדים וילדות, הספר הזה הוא מטופש, לא מובן ורזה. יש פה מעט שירים שטותיים שלא מתאימים לילדים דתיים. עד עמוד עשר, אין שום מסר, ומשם ועד הסוף, הכל הוא בלוף"
(מתוך "אסור להפוך תנין בשבת(".
אם צירוף המילים "אורי אורבך, סופר ילדים" נשמע לכם מעט משונה, רוב הסיכויים שאינכם נמנים על בני המגזר הדתי, שם מתפקד אורבך כסופר ילדים פעיל קרוב לעשור ואף אוחז ביבול בן עשרה ספרים. היבול כולל, בין השאר, סדרה בשם "ילד דתי" (ספריית בית אל) שהיא המקבילה הדתית לסדרת ספרי 'והילד הזה הוא אני' של יהודה אטלס, ספר שהפך להצגה בשם "מתקן החלומות," ספר לפעוטות "הצל של צילה" (ספריית בית אל) ועכשיו הספר החדש, "אסור להפוך תנין בשבת." אורבך ומאייר הספר, שי צ'רקה, יתארחו בשיח בשם "מה הסיפור" במסגרת פסטיבל אנימציה, קומיקס וקרקטורה שיתקיים בסינמטק תל אביב בין ה16- ל19- באוגוסט.
חוששתני שאורבך לא יחבב את הקיטלוג "סופר לילדים דתיים" שהוצנח עליו מיד בתחילת הכתבה. "למה סופר לילדים דתיים,"? ירטיט מולי השפם המוכר,
"למה גם את ישר מתחילה עם ההגדרות המגזריות האלה."? ואני, אמחק מיד את המשפט הסורר בעוד מוחי מנסה לנסח רובריקה מקטלגת פחות. "אורי אורבך, ,44 נשוי למיכל ואב לארבעה, מתגורר בירושלים,"... ינקישו אצבעותיי ברעד, אבל שוב יפציע מולי השפם המטאפורי בקול טרוניה: "מה זו הפתיחה הבנאלית הזו? בשביל זה הבאתי אותך לתקשורת? תהיי רצינית,"! וידי תקפא לה בדרך אל המקלדת.
מתחילים להבין את גודל הבעיה? מן הצד האחד ניצב לו אורי אורבך, אימפריית התקשורת והאדם ששימש כבוס ישיר שלי הן בימי רדיו "קול חי" העליזים, שם היה בצוות ההקמה, והן בימי ערוץ התכלת העליזים לא פחות, שם שימש כמנהל התוכניות (פרטים בהמשך,( כשמהצד השני אורב לו עורך המוסף שמצפה ממני לסקופים נוטפי הדם על עולם ה"תשקורת" דרך משקפיו של אורבך. אבל אותו אורבך יושב מולי כרגע, מערבב את ההפוך שלו, ומזכיר לי בשלווה שהוא כאן כדי לקדם את ספרו החדש ואת סדנת האמן שהוא ושי צ'רקה, מאייר הספר, הולכים להעביר בפסטיבל הקומיקס והאנימציה שייערך השבוע בסינמטק תל אביב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא מש"ק דת
|
|
|
 |
|
|
|
אז מה עושים? מתרכזים בספר. זה מה עושים. "אסור להפוך תנין בשבת" הוא ספר הנונסנס הדתי הראשון, והצהרת הכוונות הזו מרוחה כבר על גבי הכריכה: "שירים שטותיים לילדים דתיים" נכתב שם, וההבטחה הזו אכן מתממשת בשירים מחורזים, קצרצרים, מבריקים, ומה אתם יודעים, לא תמיד מאוד חינוכיים. "ספרי ילדים הם חינוכיים, אם הם קודם כל ספרים טובים," מסביר אורבך. "אם הסופר לא מתחנף לילד, אם העברית משובחת והציורים טובים, ספר יכול להיות חינוכי בתנאי שהוא לא דידקטי. סופר לא צריך להטיף אלא להקסים, לעורר הזדהות עם הגיבור. כיוון שעיקר הכתיבה שלי לילדים היא קלילה והומוריסטית ממילא, מקדם ה"בלתי-חינוכיות" אצלי הוא גבוה. כי לצחוק זה כידוע איסור מדאורייתא."
ומראש אתה מייעד את הספרים שלך לקהל ילדים דתי?
"הציפייה שלי לימות המשיח היא שכשם שילד דתי מבין וקורא סופרים חילונים, כך ילד חילוני יתעניין במה שקורה אצל הילד הדתי. גם הספרים "הדתיים" שלי ובוודאי הספרים האחרים הם קריאים לכל ילד. זו לא איזו דתיות שאמורה להפחיד את ההורה החילוני החרד, השם ירחם."
אז למה, עם כל הרצון הטוב, ספרי הילדים שלך מככבים בעיקר בקרב ילדי המגזר הדתי ולא אצל ילדים החילונים?
"כי ציבור ההורים החילוני הרבה יותר שמרן בעניין הזה. בדרך כלל המיעוט בקיא יותר בקרב מה שקורה בתרבות הרוב מאשר להפך, ובמקרה שלי ייתכן שקיימת איזושהי חשדנות נוסח "מי יודע מה הוא מתכנן פה," הפחד מה"רעל" שלי שיחדור למוחות. לדעתי חילונים יהנו מהספר הזה אם הם רק ישתחררו קצת, הרי אף אחד לא הולך להחזיר אותם בתשובה, ואת יודעת מה? שיתייחסו לספר הזה כאל ספרות מתורגמת, כמו אל 'אלה קארי הילדה מלפלנד."'
ומה עם הקהל החרדי?
"יש ילדים חרדים שקוראים אותי, אבל הם מהחוגים היותר פתוחים במגזר החרדי. מדובר בקהל שאידאולוגית סוגר את עצמו. גם ספרי הילדים שלו מגויסים לחלוטין למען ערכים דתיים, לעתים תוך התפשרות ברמת הכתיבה, והכל למען המטרה החינוכית, שזה בשונה לחלוטין מהספרות החילונית שכמעט לא מגויסת לשום דבר, לפחות לא במודע, רק שיהיה מעניין."
אבל גם אתה כתבת כאן ספר נונסנסי שלא מגויס לכלום, רק שיהיה מעניין.
"הספר הזה משקף הווי חיים מסוים, הוא לא מטיף לאנשים מה לעשות. אני מסתפק בזה שמדובר בספר ישראלי מאוד, שהילד הדתי ירגיש בו בן בית ולא בתפקיד מש"ק הדת התורן כפי שהוא משמש פעמים רבות ביצירה הישראלית לסוגיה. הילד קורא ונהנה? די לי בכך."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עטיפת הספר.
|
|
|
|
|
|
|
קליקה עם כיפה
|
|
|
|
|
|
|
נו, אורי, עוד פעם התלונות על ההגמוניה החילונית? זה לא כבר מאחורינו?
"לא מדובר רק באשמה חילונית. הרי בתוך המסגרות הדתיות וגם ב'המילה האחרונה' אני מדבר המון על הזנחה של עולם התקשורת על ידי הדתיים ועל התבכיינות שמחליפה את עולם המעשה. אבל למרות זאת, תסתכלי סביבך ותראי שהטעם השליט בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים הוא הרבה יותר חילוני, שמאלני ואשכנזי מהביטוי האמיתי שלו ברחוב. מה שאנחנו מקבלים היום כמעט בכל כלי התקשורת זו שמרנות שמתחזה לליברליות, פתיחות שהיא מאוד מעושה. כמו שיש פלייליסט בתחנות מוזיקה כך יש בפועל פלייליסט של דעות, ובעיקר של טעמים. בגלל זה רבים מאוד מהעיתונאים או מהיוצרים כבר מתאימים את עצמם למה שמצופה מהם. וככה המנגנון הזה של שימור הכוח מכפיל ומשלש את עצמו. אני לא טוען שיש כאן זדון, אני טוען שכך העולם מתנהל ואני מאמין גדול בתהליכים של שינוי שנעשים בהגינות ובהתמדה. זה ההבדל ביני לבין חברים דתיים שלי שחושבים שהכל אבוד. מה פתאום אבוד? זה מאבק מתמיד על מקומם של מיעוטים ובעיקר המיעוט הדתי-מסורתי בכלי התקשורת."
יש שיגידו שזה מה שקורה אצלנו, חברויות פנימיות, קליקה קטנה שמקדמת את עצמה, וכמובן מראיינת את עצמה.
"סליחה, אנחנו יותר חברים מאחרים? ב'קול ישראל' אין חברים שיושבים וחושבים אותו הדבר? אין שום בושה בקליקאיות, לדעתי שלנו עוד לא ברמה מספקת."
בוא נדבר על "שובי נפשי."
"לא יודע אם כדאי, אחר כך אנשים לא ירצו לבוא כי לא יהיה להם כוח למצוא את עצמם בעיתון."
בטח שיבואו! אבל אם אתה לא רוצה, אני אתאר את "שובי נפשי" דרך עיניי: מדובר במפגש של אנשי תקשורת דתיים שמתקיים אחת לכמה חדשים, יושבים, מפטפטים, מפצחים גרעינים, מרכלים. נו, אתה יודע, אתה הרי ייסדת את המפגשים האלה לפני שלוש שנים.
"בסדר, מה את עושה מזה כזה עניין? בסך הכל מדובר בקבוצה של אנשים שבאים מרקע דומה, עוסקים בתחום דומה, ונהנים להיות יחד. זה לא ועד עובדים, אין כאן קבלת החלטות או משהו כזה."
נכון, אבל מבחינתי אני אחשוב פעמיים אם לכתוב משהו פרובוקטיבי מדי, או לעשות משהו שאני אחטוף עליו איזה פרצוף חמוץ במפגש הבא.
"יפה מאוד, זו הכוונה. "שובי נפשי" משמש כנמל בית, סוג של קבוצת התייחסות שתרגיש שאתה לא לבד. יש בתקשורת דתיים שפועלים לבד, דתיים שלא יוצאים מהארון, דתיים בתוך בביתם שהחתיכת בד הזאת במקרה נשארה להם על הראש כשיצאו לעבודה. אני בעד דתיות רלוונטית."
גם אם היא יכולה לקבע אותך לנצח בתור "הדתי?" גם אם היא תמנע ממך לקבל אי פעם הצעות עבודה שאינן קשורות לדתיות שלך?
"כשההגמוניה החילונית רואה דתי מיומן בסביבתה היא כמובן תבוא אליו שוב ושוב. העניין הוא להתפתח מעבר לעניין הדתי, וכמו שישנה עיתונאית עם אג'נדה פמיניסטית, כך יכול להיות איש תקשורת עם אג'נדה דתית.
ואתה מקבל הצעות שאינן תלויות כיפה?
"כן, מבחינה פורמלית, אבל לא מתעלמים מהצבע המסוים שלי."
תמיד רציתי לשאול ולא היה לי נעים, אתה מרגיש סלבריטי?
"אני בז לסלבריטאיות אבל בהחלט מודע לכוח שלה? העובדה שאתה מוכר מעמעמת את הרתיעה מהדעות שלך. אתה ימני? כן אבל סלב, כך שבשרשרת המזון הזו, סלב מבטל דעה פוליטית."
ומה אתה יותר, דתי או ימני?
"ברור שדתי."
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף תרבות מעריב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
