 |
/images/archive/gallery/120/700.jpg אריאל פרקש
מתוך התוכנית סוף הדרך  |
|
|
|
|
| הוא מתפלל שלוש תפילות ועומד בראש המוסד הירושלמי המכונה "פרקשיה". בגיל 31 אריאל פרקש, מנצח "סוף הדרך", מחזיק בתואר "חלומה של כל אם עברייה". קובי סלע, שצלח שני פרקים ב"סוף הדרך", שמע ממנו איך כוכב נולד |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
קובי סלע
22/8/2004 21:45 |
|
|
|
|
|
|
|
אריאל פרקש, חצי מהזוג חצב&אריאל שזכה אתמול בגמר התכנית "סוף הדרך" - אתה בכלל הגעת במקרה לתוכנית.
הגעתי יום אחד לסוכנות, ויוסי גרייבר בעלה של דורית (הדתייה מסבב 2), מספר לי שיש איזו תוכנית, וש"אישתי הולכת לשם". הוא תיאר לי שיהיו תחרויות אקסטרים, "אתה הולך שלושה ימים, עושה כל מיני תחרויות וחוזר עם
ג'יפ...לא היה לי מושג על כל הקטע של אכילת הדברים המגעילים... אם הייתי יודע את זה קודם, קלושים הסיכויים שהייתי מתקרב לתחרות הזאת. אני גרוע בלאכול דברים משונים, אני אפילו יוגורט לא הייתי אוכל.
אז אומנם נרשמת, אבל לא שובצת לתוכנית. עברת את כל התהליכים, סדנאות, מפגשי פסיכודרמה?
הגעתי פחות או יותר אחרון למיונים האלה. הרשימה של הבנים הדתיים כבר הייתה סגורה להם. הם רצו שיהיו להם אתה יודע, דתיים מכל הסגנונות והנישות. אז נגיד אתה היית הנישה החרדית, נדב מייצג את החוזרים בתשובה, חיים (וכמן), הדתי הרגיל כביכול עם הכיפה הסרוגה, וזהו, אז הכול היה סגור. לא נשאר משהו בשבילי ואז מישהו ביטל וחזרתי בדיוק מטיול בסיני.
רק רגע, בקשר ל"לא היה משהו בשבילי", למה, איזה סוג דתי אתה?
או הו.. (צוחק), בוא נגיד, אתה בטח רוצה למשוך אותי שאגיד שאני דתי חפיפניק או משהו כזה.
אתה? דתי חפיפניק? אתה הולך עם ציציות ומכנסיים קצרים גם כשאין מצלמה.
מי שיראה אותי... אני לא מתלבש עם חולצות בד משובצות למשל. אנשים חושבים שדתיים רציניים צריכים ללבוש חולצת בד....
תפילות במניין כל יום?
כשיוצא לי אני הולך, כשלא, אז לא במניין, אבל שלוש תפילות. אז התדמית של חבר'ה כמוני, "הדתיים לייט", הדור הבא של הצעירים הדתיים, לדעתי הרוב הוא כזה, כמוני. תרבותית הם די משתלבים בעולם החילוני. יש להם את בסוף את עניין היהדות. צורות הבילוי וההופעה החיצונית קרובים יותר לחילונים מאשר לאחרים...
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אחרי הניצחון. פרקש וחצב.
|
|
|
 |
|
 |
|
קצין ודוקטור
|
|
|
 |
|
|
|
אתה בוגר ישיבה?
למדתי בנתיב מאיר בישיבה תיכונית, ואחרי זה הייתי בישיבת הסדר, שנה תמימה בגוש עציון, התגייסתי לקורס טיס, אחרי שנה ומשהו נפלתי מקורס טיס, כשחזרתי וגם רציתי להיות קצין, זה לא השתלב עם תוכניות הישיבה. אמרו לי "או שאתה רוצה להיות בצבא או שאתה רוצה ללמוד בישיבה, תחליט" נורא היה חשוב לי להיות קצין, אז נשארתי בצבא.
בקיצור אז אתה קצין?
כן, דרגתי היא סרן במיל'. הייתי בחיל האוויר עד לא מזמן וכעת העבירו אותי לחיל רפואה.
יענו רופא מוטס!
בעזרת השם, הלוואי. כן יש לי שאיפות להשתלב ביחידת "669". בהחלט מתאים לי להיות במשהו כזה.
ואז למדת רפואה. הזדקקת לידע הרפואי שלך במהלך הסדרה?
דווקא הייתה לי שיחה מעניינת עם הפרמדיק של ההפקה בסדרה. רק איתו יכולתי לדבר. כי כמו שאתה יודע במהלך הצילומים יש דיסטאנס עם אנשי ההפקה, ובארוחות למשל אסור לדבר עם השותף כדי שהמצלמה לא תפספס את ההתרחשויות בין החברה, אז עם מי אני אדבר? עם הפרמדיק. ואתה מרגיש כמו מצורע, כי בכל פעם שמגיעה שיחת טלפון או שהמירס מצלצל, מתרחקים ממך כדי שלא תשמע שום רמז, הרגשה של נעבך כזה.
נחזור רגע להגעתך לתוכנית. הגעת אחרי כולם, ומה קרה אז?
טוב אז הגעתי הישר לצילומים שלפני התחרות ונשאלתי שם 2 שאלות: מה דעתי עם הומואים ומה דעתי על בלונדיניות.
בלונדיניות? הם רצו לצוות אותך עם רינת?
כנראה, אולי בגלל שהגעתי על תקן של מחליף, הם עוד לא ידעו.
לא הייתה לך בעיה להצטוות עם בת?
לא. אפילו במידה מסוימת חשבתי שזה יהיה נחמד.
זה במסגרת היותך דתי מהסוג ה"חדש"?
אלף, כן. בית, אין לי בעיה להיות עם בת, זה אפילו נראה לי מאוד נחמד. אני חושב שזה גם חלק מהקסם בזוגיות של חיים ונעמה, זוגיות שהייתה בכל אופן. השילוב של בן ובת תמיד יותר יוצר עניין. לא חשבתי בהיבט של "עם-בת-אני-אנצח-פחות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרקש וחצב.
|
|
|
|
|
|
|
הדתי וההומו
|
|
|
|
|
|
|
מה לבחור רציני כמוך ולתחרות כזו בעצם?
היו פה כמה דברים: התוכנית הזאת נפלה לי אחרי שבעה חודשים מטורפים של בחינות בארץ ובחו"ל, ישבתי בבית, לא היו לי חיים. רציתי קצת להחליף ראש. לא חשבתי שאשרוד יותר מיום אחד, והנחתי שאני אסע לדרום אמריקה לטיול. שנית, זה באמת ז'אנר שכן מושך אותי. זה להגיע למקום שדתיים לא כל כך היו בו. וזה בעצם גם המשהו שמייחד את התוכנית הזאת.
שסוף סוף מישהו מתייחס לדתיים כשווים בין שווים?
עם כל הכבוד לערוץ תכלת ותחנות רדיו דתיות, שיש בהן צורך לקהילה הדתית, עד היום לא ממש התייחסו לדתיים בפריים-טיים. דתיים לא רוצים לראות את עצמם רק תחת ז'אנר התוכניות עם רבנים, ובתפקיד הדתי התורן המדבר על הדת. הם רוצים לראות אותנו כמו כולם, מספרים בדיחות כמו כולם...
אתה מגיע בבוקר לתוכנית ומגלה שלשותפך לתוכנית יש "נטיות".
התגובה הראשונה? יש איזו שנייה של "וואו", קופצות סטיגמות, תהיות, אתה לא כל כך מבין את העניין, לא נשמע סביר. מוזר קצת. היו לנו הרבה שיחות, איך ההורים שלו קיבלו את זה, ולמה אני חושב שזה לא טבעי ולמה הוא חושב שזה כן טבעי. הרבה שיחות, עמוקות, לא שטחיות. את זה לא ראו בעריכה, אולי כי אלה היו שיחות כבדות. אני לא מצליח להיכנס לראש של מישהו שמעדיף גברים על נשים, זה לא הגיוני. והייתה לי דרך בלתי אמצעית לשמוע וללמוד על זה ממנו ממש. זה כמו עיוור צבעים שינסה להבין מה זה צבעים.
ואחרי שלמדת מה הוא, איך אתה מתייחס לעניין?
בשלב מסוים בגלל המשימות והלחץ אתה מפסיק לחשוב על התוכן ומתייחס לאיש כאל "חצב".
הצופים שפוגשים אותך שואלים שאלות רגישות בעניין?
יש כאלה שהבינו שיש פה דתי אחד והומו אחד, אבל הם לא סגורים מי מה, לפעמים קצת מתבלבלים בינינו...
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רננה ואורית.
|
|
|
|
|
|
|
איך מגיעים לפרקשיה?
|
|
|
|
|
|
|
הפופולאריות הנובעת מהרייטינג לא אמורה להרשים אותך, אתה הרי "שם דבר" בירושלים, לא? יש תנועה עממית שקרויה על שמך "הפרקשיה"...
אני חייב להקדים ולומר שאצל דתיים כולם מכירים את כולם. יש לי מזל שיש לי מלא חברים טובים, אנחנו מבלים יחד, נפגשים יחד בבית הכנסת, אנחנו מכירים המון זמן, עוד מהתיכון, יוצאים הרבה לטיולים, נוצר מצב שכאן בירושלים נקבצו ובאו להם כל רווקי הציונות הדתית, ואני אוהב לפגוש ולהתיידד עם אנשים.
אז מה זה "הפרקשיה"?
אני אגיד לך מה אנשים מכנים "פרקשיה" – אנחנו חבורה של כמה אנשים, זה נשמע מצחיק, אנחנו לא חבורה, אנחנו כמה אנשים... תבין, מציגים אותנו כאילו אנחנו איזה ארגון. תשמע קטע. לפני כמה שבועות הייתה עלינו כתבה באיזה עיתון והכתבת ציינת שאני עומד בראש הארגון, ושל"פרקשיה" יש סניפים גם בחיפה ובאשדוד. אחרי יומיים מתקשרת אליי מישהי ושאלה אם אני אריאל פרקש. אני עונה כן, מה? היא שואלת "איך מגיעים אליכם?". אני לא מבין, ושואל למה היא מתכוונת כי אולי יש כאן טעות. חשבתי שהיא עובדת עליי או מותחת אותי. אבל היא הייתה רצינית, הנחתי שהיא מחפשת איזה מקום להכיר בחורים טובים, והצעתי לה להגיע לירושלים, אבל היא רצתה משהו יותר קרוב, את הסניף של חיפה...
יצאו חתונות מהפרקשיה?
כן יצא כבר זוג אחד, יש עוד אחד בדרך, בסה"כ זה חבר'ה רווקים. אתה אולי לא יודע אבל אצלנו מגיל מסוים אם אתה עדיין רווק זה בעיה. ואם אתה נוסע להורים לשבת הם יישבו לך על השכל, אז נשארים פה בירושלים וקופצים לחבר'ה לבקר.
ומה עם חתונה אצל כבודו? יש משהו באופק?
אני מחפש. כל הרווקים הדתיים מחפשים. וכל מי שנמצא בביצה רוצה להתחתן. החיפושים נמשכים במלוא עוזם, אני לא מתבייש להגיד.
יש דד ליין?
לא יודע, אהממ אולי עד אוקטובר?
מה אתה מחפש בכלל בבחורה דתית. מאז שאני ב"סוף הדרך", ואנשים חושדים שיש לי את מספר הטלפון שלך, אני מקבל עבורך ים של הצעות, תגיד מה אתה רוצה ונמצא לך מישהי.
אני מחפש משהו מאוד פשוט: שאחרי הפגישה הראשונה ארצה להיפגש איתה שוב. שאחכה לזה.
אה, אתה חושש שבסוף הפגישה יצוץ לך מישהו ויאמר לך "אריאל, בשבילך זה סוף הדרך", או ש"אריאל, אתה ממשיך איתנו לפגישה הבאה?"
אני לא יכול להגיד לך שאני מחפש מישהי מסוימת, זאת לא רשימת מכולת. אימא שלי אמרה לי פעם "אתה צריך להתחתן עם הראשונה שתסכים להתחתן איתך", אז אני ממתין.
מאז שהפכת להיות מפורסם, זה יותר קל או יותר קשה?
מצד אחד זה יותר קל, כי יש יותר הצעות, מצד שני יש בזה משהו מבלבל, יש מיליון אופציות, ומנגנון הסינון קורס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אולי אדיר מילר יזמין אותנו
|
|
|
|
|
|
|
עושה רושם שאתה לא סובל מהחשיפה, אטעה אם אומר שהיית מעוניין להמשיך בתחום התקשורת?
אם יכולתי, הייתי משלב גם את זה וגם את זה. זה מעניין אותי, זה מרתק, יש לך עבודה בשבילי בערוץ 7?
ומה תעשה בינתיים אם תקבל הצעה לפרסם איזה מוצר?
לא ברור בכלל. לדעתי לא אקבל לעשות שום פרסומת, זה כולה תוכנית ריאליטי. לא מדובר פה באיזה סלבריטי שנבנה עם הזמן.
אה, הרגעת אותי.
לא, אתה לא מבין. נניח חיים רביבו, הוא סלבריטי לאורך תקופה, והוא ימשיך גם אחרי שתיגמר עונת המשחקים. אני הגחתי לחודשיים לטלוויזיה, והולך.
עכשיו רגע האמת. רימית במשחק?
וודאי שלא. אני אומר את זה מתוך החלטה ואחריות. אני לא רוצה להיכנס לפרטי העניין, אין בזה טעם, אבל חשוב לי להסביר משהו: כל מי שראה אותנו עושים את המשימה הזאת באותו יום, אפילו לא יעלה בדעתו שהיה פה משהו שהוא רמאות. יותר מזה, התקשרתי לחברים שלי שיגיעו למלחה, רציתי שיגיעו לשם כי האוטובוסים שעמדו לרשותנו הספיקו ל-100 איש בלבד. חשבתי שאם יגיעו עוד מכוניות, הם יוכלו לאסוף איתם עוד אנשים שיגיעו לנקודת הציון הזאת. אבל, לא יכולנו לסמוך על הסידור הזה, כי לא ידענו מה קורה, והלכנו למרכז העיר, לחוצות היוצר, ולקניון מלחה! תלשנו בנאדם בנאדם, מהסטריט בול, ועם כל זה הגענו אחרונים במשימה הזאת, זה טיפשי להגיד שהיה לנו משהו מוכן מראש.
ובכל זאת, בימים האחרונים הוצע לכם לצלם את היום האחרון מחדש. למה סירבתם?
כי לא עשינו שום דבר שלא בסדר. אמרתי להפקה: "לכו לצפות בעשרות הקלטות מ-17 המצלמות שלכם, ואם תמצאו משהו לא הוגן או אסור שעשינו, תראו את זה לצופים. אם באמת היה משהו לא תקין בהתנהלות שנתן לנו פור על המתחרות האחרות, תראו את זה לציבור".
איך הייתה התחרות מול אורית ורננה ביום האחרון?
קשה מאוד. הם היו זוג שהצליח. רננה מדריכת טיולים, זה יתרון גדול, אורית מדריכת ספינינג, זה בטח לא מזיק במשימות של הפעלת שרירים. הן עבדו יחד טוב כזוג, ואת זה אני לא יכול לקחת מהן, ואין לי שום עניין לקחת מהן. גם נגד ניסים ושרון היה מאבק צמוד לאורך כל הדרך, והיה מהפך ממש בסוף ואומנם נצחנו, אבל אני מפרגן להם מאוד, כי הם היו טובים מאוד. זאת תחרות כזאת שבנסיבות מסוימות כמעט כל זוג יכול היה להגיע לגמר ולג'יפ.
מה נשאר לך מהתוכנית הזאת, חוץ מ-240 אלף שקלים, שווי הג'יפ שמן הסתם תמיר בכסף?
אני אנסה לחסוך את הכסף הזה להמשך הלימודים ולבית בעתיד. מה עוד נשאר לי? זאת חוויה אדירה. הימים עצמם היו מאוד לחוצים, אי אפשר לומר שממש נהנינו בהם, אבל נוצרה משפחה שכזאת, ויש מפגשים...
בויכוח המתוקשרבין חיים ונעמה אתה בצד של?
שניהם חברים שלי, אני לא לוקח צד בעניין הזה. אני בטוח שחיים לא התכוון, ואני משוכנע שנעמה מאוד נפגעה. היה שם לחץ נורא, זה לא כיף לגלות שאתה בירושלים ואתה בכלל אמור להיות בנהרייה. אני מקווה שיצליחו לעשות ביניהם סולחה, ושיתפייסו.
אפרופו התפייסות, אני יכול להציע את עצמי כמתווך לסולחה עם אורית ורננה?
אני לא מרגיש בנוח כשאני במריבה ולא משנה עם מי. כפי שהדברים התפתחו אני לא רואה איך מתרחשת סולחה, אבל לך תדע, אולי אדיר מילר יזמין אותנו...
אדיר מילר? אבל זה משודר בשבת!
טוב אז לא.
|
|
|
|
|
|
|  | | קובי סלע. | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
