 |
/images/archive/gallery/139/949.jpg קרקע
צילום: שוקי יוסף  |
|
|
|
|
| בפרשת "כי תבוא", שבה עומד החקלאי מול שדהו, מהרהר דוד אנסבכר בחשבון נפש המתקשר לחודש אלול |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
דוד אנסבכר
2/9/2004 12:00 |
|
|
|
|
|
|
|
פעמיים בפרשתנו אנו מוצאים את החקלאי, איש האדמה, כשהוא עומד מול תנובת שדהו, בוחן את המאזן ומסכם אותו בדין וחשבון. לאחר חישוביו השונים הוא מתמלא ברגש שמחה על יבוליו, על פירות עמלו אותם הוא גידל ביזע, באהבה ובמסירות.
בראשונה, ניצב הוא עם הבשלתם של ביכורי פירותיו, מלא ברגשות השמחה הגואים בו, מלקט אל הטנא מבין עלי אילנותיו את שהצמיח שדהו. עימם הוא בא בשמחה וגאווה לשאת נאום הקושר אותו לתולדות עמו ומזכיר לו את היותו חוליה מתוך שרשרת ארוכה שהחלה את דרכה בעבר הרחוק, זו שצפוי לה עתיד מזהיר:
"…ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב: וירעו אֹתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבֹדה קשה: ונצעק אל ה' אלֹהי אבתינו וישמע ה' את קֹלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו: ויוצִאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרֹע נטויה ובמֹרא גדל ובא¬ֹתות ובמפתים: ויבִאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש: ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'…" (דברים כ"ו ה-י).
זהו הרגע הראוי לעמוד לפני בורא עולם, לשטוח לפניו את כל הטוב שנתן לנו, ולשמוח עם מי שאין לו משלו.
בשנית, עולה הוא לירושלים לאחר שאסף את כל יבולו בערב פסח אחת לשלש שנים. זאת, תוך הצהרה על השתדלותו העקבית בקיום המצוות, ובקשה מאלוהיו כי ימשיך לצוות את ברכתו לעם ולארץ:
" …שמעתי בקול ה' אלֹהַי עשיתי ככל אשר צויתני: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבֹתינו ארץ זבת חלב ודבש" (שם פס' יד-טו) רק אחר כך הוא חוגג באכילת המעשר השני בקדושה.
כך, באופן טבעי ומחזורי, חווה הוא מפעם לפעם סיכום, חשבון נפש, תודעה היסטורית, התבוננות בהישגיו, בבני ביתו, בנזקקים. הוא זוכה לחוויה דתית בעלת עוצמה, ושב בכוחות מחודשים ועם מודעות רוחנית גבוהה בהכרת הטוב לבוראו, לחרוש את רגבי אדמתו.
בימינו אין בית מקדש. אין אנו עולים עם מעשרותינו לירושלים, בנכסינו לא צומחים עוד עצים אלא גורדי שחקים, ופירות השקעותינו נסחרים בבורסות העולם. אנו חסרים את חוויית חשבון הנפש והמאזן השנתי הנערך בירושלים מול בורא עולם. פירות עמלנו אינם חקלאיים בדרך כלל, פרנסתנו מגיעה ישירות לחשבון הבנק כשספרות מייצגות אותה ולא תאנים או ענבים.
אמנם, יש הנוהגים להקפיד ולהפריש עשירית מכל הכנסותיהם ("מעשר כספים"), ויש שמסתמכים על דמי הביטוח הלאומי למטרה זו. אך לצד החשיבות הרבה שבקיום הלכה זו, אנו נעדרים את חוויית ההודאה, המודעות היסטורית והשמחה על כל הטוב שניתן לנו. בסדר יומנו ובלוח השנה שלנו אין מועדים להפסקה וליציאה משגרת היום יום, להתבוננות ביגיע כפינו, ביציר עמלנו ובברכה המצויה בביתנו. היום לא מזדמנת האפשרות למסע של הודיה מחוץ לביתנו וקהילתנו, מסע המבוסס על הכרת הטוב ועל הודאה, לצד הרהורים בשאלה האם במעשינו ראויים אנו לכל אלו.
ימי אלול, יש בהם הזדמנות נאותה לחשבון נפש שכזה, למאזן שנתי, לעצירה ולו קצרה, לסיכום אודות השפע שהוענק לנו במהלך השנה במישורים השונים.
התבוננות שכזו, אם היא נעשית ברצינות וביסודיות הראויה, יש בכוחה לאפשר לנו להכיר בטובה שמתקיימת בנו ולהתחלק בה עם אחרים. לשאוף להוסיף ליצור, להתקדם, לעמול ולהתמסר להמשכה של מסורת עתיקת יומין זו, גם אם בלבוש מודרני ובתרגום עדכני של מצוות יסוד אלו.
דוד אנסבכר הוא חבר בית מדרש תאיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
