יהדות NRG - איך מביאים את האור לנשמה?

ראשי > יהדות > בית מדרש > כתבה

איך מביאים את האור לנשמה?

לקראת הימים הנוראים: NRG יהדות מגיש חוברת מרתקת שמופצת לאחרונה במספר עותקים לא גדול ועל פי ההקדמה "מסבירה את מהות הנשמה ואת הדרך להביא את הנשמה לידי אושר פנימי". התוכן נכתב על ידי רב חרדי ומקובל חשוב "מחשובי מלמדי תורת הקבלה ותורת כוחות הנפש".

דפדף ביהדות

NRG יהדות
12/9/2004 14:21

מהות הנשמה.

א. מטרת חוברת זו היא להבהיר לכל אדם את העומק שבנשמתו, כל אדם מרגיש ולפעמים גם מבין שיש בנשמתו עומק הרבה יותר גדול מאשר התפיסה הרווחת, אבל אינו יודע להסביר את הדבר, וממילא גם אינו יודע להתחבר אל הדבר, וכשאינו מחובר לעומק שבנשמתו ממילא עומק זה מתבזבז ואת מקומו תופסת הרגשת ריקנות וחדלון, שבשום אופן אי אפשר להימלט ממנה.

ב. העצה היחידה להימלט מהרגשת ריקנות וחדלון זו, הוא להבין יותר את העומק שבנשמה ולהתחבר לעומק זה ואז הנשמה תפעל בכוחה האמיתי והאדם ימצא את מקומו בתוך המערכת של עצמו. הדברים שבחוברת זו כולם מיוסדים על דברים שבספרים השורשיים של הקבלה, ספר הזוהר וכתבי האר"י והרש"ש והגר"א והרמח"ל, הדברים שנבחרו מתוך דבריהם לחוברת זו הם הדברים היותר שורשיים בהבנת מהות הנשמה של האדם והצורה שבה אפשר להאיר לנשמתו של האדם בעולם הזה אור גדול ועצום.

ג. האדם מורכב מגוף ונשמה, מהו הגוף כל אדם רואה ומבין, אך מהי הנשמה היא

חידה גדולה וכדי להבין זה צריך להקדים במשל מהשמש וקרני השמש, אם אדם מניח קרש באמצע קרני השמש אחרי הקרש לא קיימים קרני השמש [עכ"פ אותם החלקים בקרניים הנראים לעין פשוטה], והסיבה לזה הוא מפני שכל המציאות של קרני השמש זה רק היניקה וההימשכות שיש להם מן השמש וכיון שהקרש אינו נותן להם לקבל מהשמש ממילא אינם קיימים.

ד. מסביר הרמח"ל בספר אדיר במרום שזה גם המהות של הנשמה שהיא שפע רוחני שנמשך מהשם יתברך, וכל המציאות של הנשמה זה רק השפע שהיא מקבלת מהשם יתברך ואין עוד דבר מלבד זה בנשמה, ולכן הנשמה היא כל כך רוחנית בלא תפיסה גשמית כלל.

ה. ולכאורה קשה על זה שאם כך איך יתכן שיהיה לנשמה נטיות לרע, והרי שפע רוחני מהשם יתברך צריך להיות טוב לגמרי, התשובה על זה שבאמת כח הרע של האדם אינו מהנשמה עצמה אלא מכוחות רוחניים המתלוים אל הנשמה ועלולים חס וחלילה לפתות את הנשמה לרע, אבל הנשמה בעצמה אין בה צד של רע כלל ועיקר.


	פרק ב': הצורך לנשמה באור רוחני


	א. בעולם קיימים שני סוגי דברים, הסוג הראשון כמו ברזלים ואבנים שלקיומם אין צריך מזון, והסוג השני כמו צמחים ובעליל חיים שלקיומם צריך מזון, אם נניח כבש בלא מזון במשך תקופה מסוימת ימות הכבש, מפני שנפשו תצא ממנו ואחרי כן גם רוב גופו ירקיב. ב. האדם כמובן גם הוא מהסוג השני הצריך מזון, אמנם לא רק גופו של האדם צריך מזון אלא גם נשמתו של האדם צריכה מזון, אבל המזון של הנשמה איננו מזון גשמי אלא מזון רוחני, ובלא מזון זה הנשמה נמצאת בתחושת רעב ואם נמשך מצב זה של חוסר מיון לנשמה תחושת הרעב של הנשמה מתגברת עד למצוקה נפשית. ג. האדם יכול להסתיר מעיני הבריות את המצוקה הנפשית הזו אבל בתוך לבו הוא מודע היטב למצוקה זו, כך שנוצר מצב שכמעט לכל אדם יש שני תפקידים בחיים, בראשון הוא לפעמים מצליח ובשני הוא כמעט תמיד נכשל, התפקיד הראשון שבו לפעמים הוא מצליח הוא לשכנע את הסובבים אותו שנשמתו נמצאת במצב של שמחה ואושר, והתפקיד השני שבו כמעט תמיד הוא נכשל הוא לשכנע את עצמו שנשמתו נמצאת במצב של שמחה ואושר. ד. הדרך היחידה לפתור באמת את הבעיה הזו הוא לתת לנשמה את המזון שלה, אלא שלצורך זה כמובן צריך לברר מהו המזון של הנשמה. ה. ואת התשובה לזה כתב דוד המלך בספר תהלים מזמור מ"ב שכתוב שם כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים צמאה נפשי לאלקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים, פירוש הדברים שמסביר דוד המלך שהמזון שצריכה הנשמה ושאליו צמאה הנשמה הוא לקבל אור רוחני מאת השם יתברך, וכל זמן שחסר זה לנשמה מרגישה הנשמה כמו איל צמא שמסתובב במדבר ומחפש מעין של מים זכים לשתות מהם.


	פרק ג': הדרכים להביא את האור לנשמה


	א. וכאן מגיעים לשאלה המרכזית, איך באמת משיגים את האור הרוחני הזה מהשם יתברך שהוא המזון של הנשמה, התשובה לשאלה זו מתחלקת לשני חלקים שבעצם משלימים זה את זה. ב. האחד הוא הקשר הנפשי עם השם יתברך המתבטא בדיבור אתו, וכמו לדוגמא ספר תהלים שכתב דוד המלך הכולל בקשות להשם יתברך והודאה לקב"ה בלשונות רבים ומגוונים המלאים בהשתפכות הנפש להשם יתברך. ג. והשני הוא הקשר עם התורה שנתן השם יתברך לעם ישראל, וענין הקשר עם התורה שצריך לידע שהתורה אינה רק ספר חכמה בלבד אלא גנוז אור רוחני מהשם יתברך בתורה, שעל ידי שאדם מתקשר עם התורה ממילא הוא מקבל מאור זה. ד. והקשר עם התורה הוא מורכב גם כן משני חלקים המשלימים זה את זה והוא לימוד התורה וקיום התורה, בכל רגע שאדם לומד את התורה הוא מביא אור רוחני מהשם יתברך על נשמתו, ובכל רגע שאדם מקיים מצוה של התורה בין מצוות שבין אדם למקום ובין מצוות שבין אדם לחברו בין מצוות שבעשיה כגון תפילין או עזרה לזולת ובין מצוות שבחוסר עשיה כגון הימנעות מאכילת חזיר והימנעות מפגיעה בזולת באותה שעה מביא האדם אור רוחני מהשם יתברך על נשמתו.


	פרק ד': הדרך להרגיש במציאות את האור בנשמה


	א. ונשאלת השאלה אם כך הם פני הדברים, אם כן מדוע הרבה בני אדם טוענים שהם ניסו ללמוד תורה או לקיים דברים מהתורה ולא הרגישו את האור הזה, או בניסוח אחר של השאלה מהי דרך לימוד התורה וקיום התורה שבה כן ניתן להבטיח את הרגשת האור העליון הזה. ב. התשובה לענין הנ"ל שורשה הוא שעיקר אור זה מאיר אל הנשמה, והנשמה בעולם הזה נמצאת בתוך מסך של הגוף שבמידה חלקית מונע מן הנשמה את הרגשת האור הזה. ג. משל למה הדבר דומה, לאדם שעבר ניתוח עם הרדמה מקומית וביקש ממנו המנתח לחתוך חמש ס"מ נוספים יותר ממה שצריך לרפואתו ורוצה זה המנתח לאיזה מטרה אחרת, אם האדם הוא כסיל יסכים לזה מפני שטוען שבלאו הכי מכח ההרדמה המקומית אינו מרגיש מאומה אבל אם האדם הוא חכם אינו מסכים לזה מפני שמבין שאחרי שעה כשיתעורר מההרדמה כל ס"מ נוסף שחתוך גורם כאב קשה מאוד. ד. וכך גם הנשמה כאן בעולם הזה נמצאת במסך הגוף, שהוא כאילו מרדים אותה ולכן אין את הרגשת האור במילואה ורק אחרי הפטירה שאז נפרדים הגוף והנשמה זה מזה, אז כל מצוה שאדם עשה בחיים ויצרה המצוה אור עליון מלוה אור זה את הנשמה ולצד שני כל עבירה שאדם עשתה פצעה את הנשמה ואז מרגיש את זה האדם היטב. ה. אבל הנידון שלנו כאן הוא לא לעולם הבא אלא בעולם הזה, האם יש דרך להרגיש את האור העליון הבא מלימוד תורה וקיום התורה ומהקשר הנפשי במחשבה ובדיבור עם השם יתברך, והתשובה לזה הוא שכן אפשרי הדבר ומשום שאף על פי שהמסך של הגוף מאפיל על הנשמה מלהרגיש את האור במילואו אבל חלקים מהאור ניתן להרגיש גם בעולם הזה אלא שהם מועטים וכדי שיוכל האדם להרבותם ולהרגיש באופן מרובה ובעצמה חזקה מאוד את האור יש שני עצות. ו. הדרך האחת הוא שאם מרבה האדם מאוד בלימוד התורה וקיום התורה בזה אף על פי שהאור הבא מכל לימוד ומכל מצוה רק מעט ממנו מורגש בעולם הזה, אבל על ידי ההצטברות של האורות נעשה הדבר מורגש בצורה חזקה.


	פרק ה': הדרך השניה איך להרגיש במציאות את האור בנשמה


	א. והדרך השניה להרגיש היטב את האור העליון הזה היא יותר קצרה בהרבה אך היא צריכה שימת לב היטב ולהבין אותה, צריך להקדים הקדמה שכמו שבדברים הגשמיים פעולות מעשיות פועלות דברים כגון אדם לוקח קרש ושובר אותו נעשה מקרש גדול שני קרשים קטנים, או לצד שני אדם לוקח שני קרשים קטנים ומחבר אותם על ידי פטיש ומסמרים נעשה משניהם קרש יחידי גדול, כך ממש באורות הרוחניים הבאים מהשם יתברך אל הנשמה יש כח למחשבתו של האדם ובפרט למחשבה מרוכזת לפעול פעולות באורות אלו. ב. ולעניננו בשעה שאדם לומד תורה או מקיים מצוה אם יתרכז האדם במחשבתו באותה שעה ויתבונן קודם בעצמתו הגדולה של השם יתברך שהוא בורא כל העולם ומהוה הכל ויכוין האדם במחשבתו שלימוד זה שלומד עכשיו או מצוה זו שמקיים עכשיו תהיה צינור רוחני שדרכו תתחבר נשמתו להשם יתברך ודרכו יבוא שפע רוחני ואור עליון מהשם יתברך על נשמתו יש כח למחשבה זו לפעול באמת את הפעולות הרוחניות האלו ובלימוד תורה באופן זה ובקיום מצוות באופן זה בזמן מועט יכול האדם להרגיש באמת את האור העליון. והנה דברים אלו יש להאריך בהם הרבה ואי אפשר את הכל בחוברת קטנה זו לכלול, אבל יש בדברים הנ"ל פתחים גדולים מאוד שדרכם יוכל האדם להגיע אל האור האמיתי ולהתענג בעולם הזה על הקשר הנפשי עם השם יתברך וכמובן שאם האדם ישתמש בשני הדרכים הנ"ל בפרק ד' ופרק ה' להרגשת האור גם ריבוי לימוד התורה וקיום התורה, וגם הכוונה המבוארת כאן בפרק ה' יתרבה הרגשת האור בעוצמה גדולה מאוד יותר מאשר אם יפעל רק בדרך אחת משני הדרכים.


	פרק ו': מצוות השבת


	א. אחת המצוות הבסיסיות בתורה היא מצוות השבת, וצריך לידע שלכל מצוה בתורה יש טעמים רבים חלקם מתורת הנגלה וחלקם מתורת הקבלה, ואי אפשר כאן להאריך בטעמים רבים לזה ורק יתבאר כאן טעם יחידי על פי תורת הקבלה למצוות השבת, והוא לכל יום משבעת ימי השבוע יש אור רוחני בעולמות העליונים שתפקידו של האדם באותו היום הוא לתקן את אותו האור ועל ידי שמתקן את אותו האור מאיר אור זה על נשמתו של אותו אדם. ב. וששה ימי השבוע יש להם ששה סוגי אורות שונים שכל יום נתקן סוג יחידי, ועל ידי ששה הסוגים ביחד נתקנת קומה שלימה של אורות המורכבת מששה סוגים [כמובן שהביטוי קומה משמש כמשל מפני שהאורות הם דברים רוחניים מאוד שאי אפשר להגדיר בהם הגדרות גשמיות כמו קומה וכיו"ב]. ג. ויום השבת יש לו שני בחינות של אורות, הבחינה האחת היא באותה הקומה של אורות שבה ביום השבת יש בחינת אור כללי הכולל את כל ששה סוגי האורות של ימי החול. ד. ומלבד זה יש ליום השבת עוד בחינה של אורות מקומה יותר עליונה של אורות שעוצמת האורות האלו גדולה יותר משל כל ימי החול, ובקומה זו הגבוהה כל ששה סוגי האורות ועוד הסוג השביעי הכולל מכל ששה הסוגים כולם נתקנים ביום השבת. ה. כתוצאה מדבר זה כל ששת ימי החול שאחרי השבת מתברכים מכח יום השבת שקדם להם מפני שכמבואר לעיל ביום השבת יש אור כללי הכולל את כל ששה סוגי האורות, וגם שמלבד זה יש ביום השבת קומת אורות יותר גבוהה שגם כן כוללת את כל ששה סוגי האורות ולכן יש כח רוחני באור של שבת להאיר לכל ששת הימים. ו. אמנם כיון שהאורות של יום השבת הם יותר גבוהים ויותר כוללים מאשר האורות של יום חול, לכן לצורך זה צריך האדם ביום השבת לעשות תיקונים מסוג אחר מאשר בשאר ימי השבוע, ומכלל התיקון הזה הוא השביתה מאותם המלאכות שאסרה תורה לעשות בשבת שעל ידי שביתה זו נותן כח לנשמתו להתחבר אל האורות הגבוהים האלו, ועל ידי זה נעשים שני דברים הראשון שבאורות העליונים נעשה תיקון וחיזוק עוצמת האור על ידי חיבור נשמתו אל האורות והשני שנשמתו של האדם מקבלת אור גדול ועצום, וממילא עוצמה גדולה מכח האורות העליונים שמתחברים לנשמה. ז. והשבת כוללת שני חלקים ליל שבת ואחריו יום השבת, שכדי לתקן ולהביא את האורות הנ"ל צריך בשני חלקי השבת גם בלילה שהוא תחילת השבת וגם ביום שהוא המשך השבת לשבות מהמלאכות שאסרה התורה, וזה מביא את שלימות האורות והנה הבסיס המרכזי לקבלת האורות הוא השביתה ממלאכה אמנם כמובן שלהביא את שלימות האורות חשוב מאוד להשתדל מלבד זה גם באופן חיובי להרבות רוחניות בשבת בהתחברות רוחנית להשם יתברך ומסייעים לזה המצוות המיוחדות לשבת קידוש ותפילות השבת שאף על פי שיש בכל יום מצוות התפילה אבל הכח של התפילה בשבת הוא יותר גדול בהרבה מפני שהנשמה עולה למקום יותר גבוה ששם יש לנשמה כח פעולה יותר גדול.


	פרק ז': קדושת החיים


	א. מצוה נוספת שהיא מהמרכזיות שבתורה הם המצוות הקשורות לכל הענין של חיי הנישואין. אי אפשר במסגרת זו לפרט את כל המצוות הכלולות בזה וצריך ללמוד את הפרטים של זה, אך באופן כללי הענין כך מצוה ראשונה שיש בזה הוא מצוות טהרת המשפחה פירושו של דבר שכל אשה בזמן שמקבלת את המחזור של הדם נאסרת לקיים יחסים למשך זמן של בערך שנים עשר ימים, בשבעה הימים האחרונים של שנים עשר הימים הנ"ל היא צריכה לבדוק את טהרתה, ובסוף השנים עשר יום לבטול במקוה טהרה. קיום יחסים לפני התהליך הנ"ל הוא מהאיסורים החמורים ביותר בתורה, ואיסור זה הוא בין אם המדובר במסגרת הנישואין ובין אם מדובר שלא במסגרת הנישואין בכל אופן יש איסור זה. ב. כמובן שכל קיום יחסים שלא במסגרת הנישואין הוא דבר שאסרה התורה באופן מוחלט, אבל האיסור הנ"ל של חסרון הטהרה הוא מחמיר את הדבר הרבה יותר. ג. ומיותר לומר שכל קשר עם אשה שנשואה למישהו אחר אסרה התורה באופן חמור ביותר. ד. כל האיסורים הנ"ל שאסרה התורה אין כוונת איסורים אלו שום זלזול בערכו של איזה אדם, אלא השורש של האיסורים הוא שענין קיום היחסים הוא דבר מאוד רוחני של חיבור בנשמות וחיבור זה יכול להיות לתועלת לנשמות ויכול להיות חורבן לנשמות, והשם יתברך שהוא זה שברא את הנשמות והוא זה שמפעיל את הנשמות הוא לימד אותנו בתורה שקיום יחסים באופנים האסורים הנ"ל הוא גורם נזק גדול מאוד לנשמות של אותם אנשים, אם יקיימו יחסים באופן זה ולצד שני קיום היחסים בצורה הנכונה על פי התורה הוא דבר קדוש. ה. מלבד האיסורים בקיום יחסים באופנים שהתורה אסרה, עוד גם בענין אופן ההתנהגות והלבוש לימדה אותנו התורה שצריך להיזהר מאוד להיות הכל באופן צנוע וקדוש והנה הסיבה למה שחייבה אותנו התורה לקדושה וצניעות בזה בתורת הנגלה ההסבר לזה הוא כדי למנוע מכשולים בין במעשה ובין במחשבה שכמובן ענין השמירה מהמכשולים בזה הוא דבר חשוב ביותר. ו. אבל בתורת הקבלה מבואר עוד טעם נוסף לזה, והוא שלכל אדם מלבד נשמתו שכאן בעולם הזה יש גם שורש נשמה שנמצא בעולמות העליונים ומצבו של האדם בעולם הזה מושפע מאוד מהמצב של שורש נשמתו בעולמות העליונים ולצד שני מצבה של שורש הנשמה של האדם בעולמות העליונים מושפע הרבה מהמצב של מעשי האדם כאן בעולם הזה, והנה כמו שבעולם הזה יש אנשים יותר טובים ויש אנשים פחות טובים גם בעולמות העליונים יש מלאכים טובים שהתפקיד שנשלחים מלאכים אלו מהשם יתברך הוא להטיב לשורשי הנשמות ואל הבריות, ויש מלאכים רעים הנקראים מלאכי חבלה שצריך זהירות גדולה לשורש הנשמה שלא להיתפס חס וחלילה על ידם ואם נתפס שורש הנשמה חס וחלילה על ידם יכול להיגרם לאדם כאן בעולם הזה נזקים חמורים מאוד על ידי זה, ובשעה שאדם מתנהג בהתנהגות של חסרון צניעות וקדושה וכן אם אדם מתלבש בלבוש של חסרון צניעות וקדושה זה גורם גם בעולמות העליונים לשורש הנשמה חשיפה אל כוחות הרע הנ"ל ויש בזה סכנה גדולה מאוד לאדם כאן בעולם הזה. ז. וכמה שיותר מרבה האדם כאן בעולם הזה שמירות על עצמו מקיום יחסים בצורה האסורה ומדברים שהם היפוך הקדושה והצניעות כך מתרבה השמירה על שורש נשמתו מכוחות הרע ומתחבר שורש נשמתו אל האור העליון וזה משפיע לטובה על האדם כאן בעולם הזה בכל הענינים.


	אוי לי שהכעסתי את בוראי


	א. ולסיום הדברים יש להביא מעשה שהיה, הכתוב במדרש רבה בסוף פרשת תולדות שמתקשר מעשה זה מאוד לדברים המבוארים בפרקים הראשונים על מהות הנשמה ותפקידה. ב. וכך מבואר שם במדרש: בשעה שנחרב בית המקדש רצו הגויים שכבשוהו שהראשון שיכנס לגנוב מבית המקדש יהיה יהודי [כנראה כדי להשפיל יותר את היהודים], ויהודי בשם יוסף משיתא לקח על עצמו תפקיד זה ונכנס לבית המקדש והוציא משם מנורה בקשו ממנו הגוים להיכנס פעם נוספת ולהוציא חפץ אחר ולא הסכים וכך אמר לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת שאכעיסנו פעם נוספת, ניסו הגויים לפתותו בכסף רב ובתפקיד חשוב ובאיומים ליסורים ולמיתה ובשום אופן לא הסכים וסופו של דבר היה שהרגוהו במיתה קשה שניסרוהו במסור שמנסר קרשים ומת, ובשעה שנסרוהו היה צועק, אבל לא על היסורים צעק אלא צעק אוי לי שהכעסתי את בוראי אוי לי שהכעסתי את בוראי. ג. נשאלת השאלה מהיכן לקח אותו יהודי כח למהפכה כזו ברגע, שהרי ברגע הקודם הסכים להיכנס לבית המקדש ולגנוב הגם שהיה זה מעשה גרוע מאוד בשעה כזו קשה לעם ישראל שעת החורבן שביהמ"ק נחרב ורבים נהרגו ורבים נשבו רבים נפצעו רבים רעבו ורבים סבלו ובשעה כזו לבגוד ולהיכנס למקום המקודש לעם ישראל ולגנוב, וברגע אחר כך נתהפך והגיע למדריגה הגבוהה ביותר של ליהרג על קידוש השם, ועוד שבשעה של מיתה לא צעק על הריגתו אלא על שהכעיס את בוראו. ד. והתשובה לזה היא שבכל יהודי קיימת נשמה קדושה שרצונה הבלעדי הוא לעשות רצון השם יתברך בכל הכוחות, אלא שיש הרבה שכבות לנשמה ולפעמים יש שכבות שרצונם אחר ולפעמים השכבות האחרות הם שמפעילים את מעשי האדם ובפרט אם הושפעו שכבות אלו מסביבה שנוהגת שלא בדרך עבודת השם יתברך, ולכן אף יהודי זה שנכשל בכניסה לגנוב מבית המקדש מכל מקום יכל ברגע אחד לעשות מהפכה כזו מפני שבאמיתות נשמתו היה נשמה קדושה מאוד שרצונה לעבוד את השם יתברך בכל מחיר. ה. ועבודתו של כל יהודי הוא לפעול בעצמו שהחלק הקדוש הזה שבתוכו הוא זה שיפעיל את מעשיו וכל הנהגותיו כדי שילך תמיד בדרך עבודת השם. ו. והנה כמה דרכים יש לאדם איך לפעול דבר זה ומהדרכים העיקריים לזה הוא על ידי שני דברים האחד על ידי שידע האדם את גודל הטוב אשר גנוז בתוכו והכח הגדול שיש בתוכו להגיע למדריגות גבוהות בעבודת השם יתברך, והשני על ידי שידע האדם את הפעולות הגדולות שנפעלות מכח כל מעשה או דיבור או כוונה או מחשבה או רצון שלו לצד הטוב. ז. וצריך כל יהודי לידע שהדבר ברור שאם היה מודע לשני כוחות הגדולים הנזכרים עד סופם אין ספק שעל ידי ידיעה זו בלבד כבר היה מקבל כח אדיר לעמוד בכל הנסיונות ולעבוד את בוראו בכל כוחו יומם ולילה ויתכן שלא היה שייך בכלל ענין של מכשול בעולם אלא שבדרך כלל אין ביכלתנו לידע כוחות הנ"ל עד סופם, ומכל מקום כמה שידע האדם יותר מכוחות אלו וחוזקם ממילא יתווסף לו רצון וכח לעבודת בוראו.