 |
בשנת 586 לפני הספירה עלה נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים ולאחר מצור ממושך נפרצה חומת העיר. כעבור שבועות אחדים נכנעה העיר ובית המקדש הראשון נחרב ונשרף.
אחרון מלכי יהודה, צדקיהו המלך, שניסה להימלט ליריחו, נתפס על ידי הבבלים והוגלה. הבבלים החריבו כליל את ירושלים, הגלו את רוב העם לבבל והשאירו ביהודה את עובדי האדמה ואת דלת העם, על מנת לספק מזון לאנשי הצבא המועטים שהשאירו ביהודה. נבוכדנאצר מלך בבל מינה לאוכלוסיה זו נציב יהודי והוא גדליהו בן אחיקם. כפי שמתואר בספר ירמיהו (פרק מ"א), קבוצת קנאים אשר לא הסכימה למינוי, בהנהגת ישמעאל בן נתניה, נצר משושלת המלוכה ועוד כעשרה מאנשיו, רצחו את גדליה וטבחו בתומכיו ואף בחיילים הבבליים שהיו מוצבים שם.
לגדליה אמנם נודעה המזימה מבעוד מועד, אך הוא לא האמין לדבר, ולא קיבל את הדברים מחשש ללשון הרע.
ייחודו של האירוע הוא בהיותו, לפי המסורת, גזרת תקוותו של עם ישראל להשתקמות פוליטית, והריגת הנצר האחרון למלכות בית דוד. לאחר מותו של גדליה הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל רבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה.
אמרו חכמים (מסכת ראש-השנה י"ח): יום זה נקבע כצום על הריגת גדליה, כמו שיום חורבן הבית נקבע כצום, "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו".
צום גדליה הוא הצום השלישי מארבעת הצומות על חורבן בית המקדש הראשון והוא חל יום לאחר ראש השנה, בג' בתשרי. השנה, ג' בתשרי חל בשבת ולכן הצום נדחה להיום, ד' בתשרי.
|
 |
 |
 |
 |
|
|