 |
 |
|
|
|
|
| באוהל נחמה תמצאו רווקים בעניבות מיקי מאוס ועלמות במיטב הקולקציה של נעמה חסין ובזכרון
מוישה תפגשו ירושלמים ותיקים וסלב-דוס אמריקנים. נא להכיר: עשרת בתי הכנסת המובילים בתחומם
|
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רועי שרון
23/9/2004 10:54 |
|
|
|
|
|
|
|
בדיחה ידועה מספרת על יהודי שנקלע לאי בודד, ובזמן שהותו הקים בו שני בתי כנסת. אחרי שנים של בדידות מגיע אורח ושואל: "מדוע בנית שני בתי כנסת?". עונה לו היהודי: "אחד כדי להתפלל בו, והשני כדי שכף רגלי לא תדרוך בו לעולם".
מלבד היותו מקום תפילה המכונה גם "בית מקדש מעט", מהווה בית הכנסת סימן היכר למתפלל בו ומאפיין את הקהילה שאליה הוא משתייך. כל אדם אוהב את מקומו הקבוע, את בעל התפילה שאליו הוא רגיל ואת הקוגעל שאחרי התפילה בשבת בבוקר. וכמובן, לכל יהודי יש את בית הכנסת ההוא, זה שלעולם לא ייכנס אליו.
יש אלפי בתי כנסת ברחבי הארץ. רבים מהם עתיקים, בעלי ייחוד היסטורי ואפופי
סיפורים נוסטלגיים. אך רוב בתי הכנסת בארץ קמו בשל הצורך הבסיסי של כל יהודי שומר מצוות להתפלל. ביום הכיפורים מתמלאים בתי הכנסת עד אפס מקום, גם ביהודים שבמהלך השנה לא נוהגים לבקר במקום תפילה. התפילה הראשונה של יום כיפור - "כל נדרי" - נפתחת במשפט "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". הכוונה במשפט זה היא לאו דווקא למשפחות הפשע החולשות על בתי קזינו ובתי בושת, אלא לכל מי שאינו שומר תרי"ג מצוות. ואכן, רבים בציבור קונים בשתי ידיים את ההזמנה הבלתי אמצעית מתפילת "כל נדרי", חובשים כיפה מהבר מצווה ומפציעים לביקור שנתי בבית כנסת. יצאנו לבחור עבורם את בתי הכנסת הבולטים בתחומם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הכי גדול - בית המדרש בעלז, ירושלים
|
|
|
 |
|
|
|
פעם עוד היו חסידי גור וחסידי בעלז רבים על הבכורה. היום כבר ברור לכל: בית המדרש הגדול של בעלז הוא בית הכנסת הגדול ביותר בארץ. אפשר שגם בעולם כולו. הפרוייקט המגלומני משהו, מונומנט מרשים מאוד על גבעה נישאה בצפונה של ירושלים, נועד לא רק לשמש מקום תפילה. הוא גם, ובעיקר, מצבת זכרון ענקית לבעלז ההיא, שהיתה ונכחדה בשואה.
תבנית בית הכנסת היא תעתיק מדוייק של בית הכנסת בעיירה בעלז שבגליציה, אשר אופיין בזיזים הבולטים שהקיפו אותו מכל צדדיו. ההשראה לבניית המרכז הענקי באה לבלזאים ולרבם, האדמו"ר ישכר דוב רוקח בן ה-55, מדבריו של אחד מאדמו"רי בעלז בפולין. הוא הבטיח ש"בעלז וועט זיין א-ווינקעל פאר תורה און יראת שמים ביז משיח וועט קומען", רוצה לומר: בעלז תהיה פינה לתורה ויראת שמים עד ביאת המשיח. משמע: יש לדאוג למרכז שיכיל בתוכו את השליחות הזו.
עשר שנים נמשכה בניית בית הכנסת, שתוכנן בידי האדריכל החרדי ארי אסטרייכר, ובנייתו הופסקה שוב ושוב בשל בעיות תקציב. בסופו של דבר נחגגה חנוכת הבית לפני שנים אחדות, והנה קם מתחרה לבית המקדש העתידי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צחוקים בזכמ"ש. זיכרון מוישה בירושלים. צילום: פלאש 90.
|
|
|
|
|
|
|
הכי שטיבלאך - זיכרון מוישה, ירושלים
|
|
|
|
|
|
|
שטיבלאך "זיכרון משה", במעלה השכונה החרדית גאולה שבירושלים, הוא ללא ספק בית הכנסת הכי פופולארי בישראל, אם לא בעולם. משתי סיבות: המיית האדם, והקונספט המגוון שאין לו מתחרה.
אבל לפני הכול, יש לתקן טעות פטאלית בהגיית האתר. כי אין דבר כזה זיכרון משה. אפילו אחרון העיראקים יהגה את שמו בצורה הנכונה: זיכרון מוישה (במלעייל). הצעירים יותר, בחורי-הישיבות, חיפשו למקום שם עם ריספקט קצת יותר "קולי". עם הזמן הצליחו לפתח למקום שם שנשמע יותר כמו קוד צבאי: זכמ"ש. פשוט וקל, על-שם ראשי התיבות. רוצה לומר: "קבענו בזכמש?" "היה צחוקים בזכמש".
כן, יש צחוקים בזכמש. לא רק תפילות. וגם לא ממש צחוקים עם בחורות. אלא צחוקים כשרים. קודם כל זהו מוקד החדשות (נייעס) המרכזי. עסקנים וסלב-דוס אמריקנים שמגיעים לחופשות בבירה לא מוותרים על התענוג, מגיעים לזיכרון מוישה ומדסקסים עם ירושלמים ותיקים שבחייהם לא עזבו את ארץ הקויידש על דא ועל הא. וויכוחים אידיאולוגיים. עידכונים במתרחש. תוכנית ההתנתקות. האושפיזין של שולי רנד והשכנה שהתגרשה מהשכן.
ותיקי המתפללים טוענים שששמו המקורי של בית הכנסת הוא "אהלי יעקב". איש מהם לא ידע לומר מיהו יעקב, אבל זה לא ממש משנה.
בבית-הכנסת המרכזי מתקיימים מניינים קבועים 24 שעות ביממה. אחד עומד לך בחוץ וצווח "א'צנטער", שזה אומר כי חסר עשירי למניין. אתה עושה לו טובה ונכנס לחדר שעליו השתלט. אין לך מושג לאיזה מבוך נכנסת. בקושי יש בפנים חמישה אנשים, אבל לא נעים ככה לברוח לו. אז אתה מחכה עד שיתמלא החדר בעשרה אנשים. נדבן המתפללים תורם מכיסו שישה שקלים לתיבת המזגן המקורית. המזגן נכנס לפעולה. המרוץ יוצא לדרך.
אם הגעת בארבע לפנות בוקר, אחרי חתונה שהסתיימה זה מכבר, אתה מוזמן לפתוח בתפילת ערבית, ובאמצע להצטרף בחדר הסמוך לשחרית. אם הגעת בשתיים בצהריים, כשקורי שינה לעפעפיך, קבל שחרית וזכה במנחה. רוצה לשמוע שיעור? רק תבחר. יש דף יומי, יש תניא ולפעמים גם שיעורי פילוסופיה יהודית.
התפללת איכשהו. שמעת שיעור תורה. סיימת? איפה. בקושי התחלת. אתה יוצא, צובאים על גופך עשרות הומלסים, שצווחים עליך שתתרום להם שקל. תרמת. מתחילים לקלל אותך, למה רק שקל?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכי "פיק-אפ" - אוהל נחמה, ירושלים
|
|
|
|
|
|
|
משופע בדוברי אנגלית מהבית, הפך בית הכנסת "אוהל נחמה" הממוקם במרכז שכונת רחביה למרכז לצעירים דתיים לובשי חולצות צהובות עם עניבת מיקי-מאוס, נעליים איטלקיות, גרביים תואמות לעניבה וכיפה מזערית הממוקמת על שפיץ הגולגולת במרחק שווה מהאוזניים. רובם, כמתבקש, עסוקים בשיחות מזדמנות בכניסה לאתר ובצפייה על בנות המגזר הנאות והחסודות, המשרכות רגליהן לעבר בית הכנסת. רחבת הכניסה כה אטרקטיבית היא, עד שהאגדה מספרת על בחור שכבר שנתיים וחצי הולך כל שבת לתפילה ב"אוהל נחמה", ומעולם לא ראה את בית הכנסת מבפנים.
בקומה השנייה גרות בנות אוהל נחמה. לבושות במיטב הקולקציה של סיגל דקל\נעמה חסין, ועוסקות רוב הזמן בתצפית ממרומי היציע לעבר הכיפות למטה, אך רואות רק את אלה שתפסו מקום (עניין לא פשוט).
הנשואות, בפרגון מהול ברחמים, מפנות את השורה הראשונה לחברותיהן הרווקות ושחות אודות האחיין החמוד. נוסח התפילה: ארכאי למדי, עם מבטא אנגלוסקסי כבד וטרחני. אבל מי מקשיב. נושא שיחה מועדף: חופשת הסקי האחרונה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
700 שקל לכיסא. בית הכנסת הגדול בירושלים. צילום: פלאש 90.
|
|
|
|
|
|
|
הכי "פֶנסי" - בית הכנסת הגדול, ירושלים
|
|
|
|
|
|
|
כמעט בכל בית כנסת ירושלמי שבו תדרוך כף רגליכם, תוכלו לשמוע סיפור שמלווה אותו ומשווה לו ניחוח מסורתי. בית הכנסת הגדול, שהוקם בשנת 1982, מתקשה להתמודד מול ההסטוריה רוויית המורשת האופפת את עיר הקודש, אך מצליח ליצור לעצמו ייחודיות מסוג אחר: קטעי החזנות המשולבים בתפילות וההוד וההדר של הבניין עצמו.
מדי שבת וחג עובר לפני התיבה החזן נפתלי הרשטיק כשהוא מלווה במקהלתו של אלי יפה. מדובר בחזנים בעלי שם עולמי, שעומדים בראש רשימת החזנות הבינלאומית. נוסח התפילה הוא על פי מסורת אשכנז, אך המתפללים בבית כנסת זה באים מכל העדות. מדי חודש מוזמן לבית הכנסת חזן אורח שמצטרף לחזני הבית. בתפילות אלו כל 1,500 המקומות נתפסים ומי שמאחר לתפילה ייאלץ להנות מהחזנות בעמידה.
בתקופה שלפני החגים נערכת מכירת מקומות שמבטיחה כיסא לקונה. תושב ישראל מקבל כיסא בעזרת הגברים וכיסא בעזרת הנשים בסכום סמלי של 700 שקל. תושב חוץ ישלם אותו סכום בדולרים. ההסבר, למי שמתעניין, נעוץ בעובדה, שביחס למחיר מקום בבית כנסת בגולה, מדובר בהנחת סוף
עונה.
תחושה של מוזיאון אופפת את בית הכנסת, ולא בכדי. בקומת הכניסה ישנה תערוכה של בתי מזוזות ומעל ארון הקודש ישנם חמישה ויטראז'ים מפוארים. התערוכה, יחד עם הויטראז'ים, האקוסטיקה המשובחת והעיצוב החדשני, מעניקה תחושה של מלאכותיות ומבדילה את המקום משאר בתי הכנסת העתיקים בעיר.
הצ'ופר: מדי בוקר, לאחר תפילת שחרית, יש ארוחת בוקר שמבטיחה את קיומו של המניין גם בימות חול.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בית כנסת. צילום: ברקאי וולפסון.
|
|
|
|
|
|
|
הכי זמני - חוות גלעד
|
|
|
|
|
|
|
לפני שנתיים בדיוק הוקם בית הכנסת הראשון בחוות גלעד. בצל חשש כבד מפינוי שנקבע ליום המחרת עמלו עשרות מתנחלים במשך כל הלילה, ותחת גשם זלעפות מלווה בברד הקימו מבנה שיועד לשמש בית כנסת ועליו מגן-דוד מרותך. כעבור 12 שעות נהרס בית הכנסת על ידי שופל צבאי, וחוות גלעד פונתה.
חוות גלעד נבנתה מחדש וכיום שוכנות בה ארבע משפחות וכמה רווקים. לפני 12 חודשים, ערב ראש השנה, נחנך בית הכנסת החדש הנקרא על שמו של גלעד זר ז"ל, שנרצח קילומטרים ספורים ממקום החווה הקרויה על שמו. בתוך קראוון משופץ בנה משה זר, אביהם של גלעד ושל איתי, מקים החווה, ארון קודש מעוטר בפסוק: "גלעד אתה לי ראש הלבנון" (ירמיהו כ"ב).
אין ספק כי ביחס לשאר יישובי יש"ע, בית כנסת זה היה מדורג באחד המקומות האחרונים ברמת הפאר והנוחות שלו. גם מספר התפילות שנערכו בו הוא מועט יחסית, אך ניתן לומר בוודאות כי בלקסיקון בתי הכנסת הפזורים ברחבי הארץ מקבל בית הכנסת של חוות גלעד את התואר "הכי זמני". לפחות עד שייבנה במקומו בית כנסת של קבע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הכי דרומי. בסיס מג"ב ליד מסוף טאבה. צילום: יהודה בן יתח.
|
|
|
|
|
|
|
הכי דרומי - בסיס מג"ב ליד מסוף טאבה
|
|
|
|
|
|
|
נהוג לחשוב כי בית הכנסת הכי דרומי בארץ נמצא במלון הנסיכה באילת. אז זהו שלא. "הרוצה להחכים - ידרים", כתוב במסכת "ברכות", ומי שירחיק כ-500 מטר דרומה ממלון הנסיכה, כמאתיים מטר צפונה ממעבר הגבול מצרים, יוכל לפגוש את בית הכנסת של בסיס משמר הגבול השוכן ליד מסוף טאבה.
כמו בכל בית כנסת צבאי, גם בית כנסת זה מצויד בספר תורה צה"לי, סידורים של הרבנות הצבאית ותפילין בנרתיק בצבע זית. בית הכנסת משמש את 60 הלוחמים ו-40 בקריות הגבול המשרתים בבסיס ואת חיילי המילואים שמסיירים באזור. למרות המספר הגדול יחסית של מתפללים פוטנציאליים, תפילה במניין היא אירוע נדיר ומתרחשת רק לעתים רחוקות בתפילת מנחה בימי חול. בניגוד לכל בית כנסת אזרחי, דווקא בשבתות וחגים מעולם לא נערכה תפילה במניין, מהסיבה הפשוטה שמרבית החיילים מתפללים בבית.
הרב ארליך, רב מג"ב בדרום, מספר כי הממונה על בית הכנסת בבסיס הוא רס"ר הבסיס המשתייך לעדה הדרוזית. "הלוואי שכל היהודים היו דואגים לבית הכנסת בקהילה שלהם כמו הרס"ר הדרוזי בבסיס", אומר ארליך.
אם כבר הגעתם למסוף טאבה ובדרך לשנורקל בים סוף חשקה נפשכם בתפילה, בכל זאת כדאי שתנסו
קודם במלון הנסיכה. אחרי הכל, כי עדיין מדובר בבסיס צבאי. למרות זאת, אזרח שיבקש להתפלל בבית הכנסת של מג"ב יוכל לקבל אישור מהמפקד התורן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכי צפוני - בית הכנסת של מטולה
|
|
|
|
|
|
|
במטולה יש בית כנסת אחד. הוא ממוקם במרכז המושבה והוקם לפני 106 שנים על ידי הברון רוטשילד. בחודשים האחרונים נערכו במקום שיפוצים נרחבים. את המרפסת הפכו לאולם שיוכל לאכלס בחגים ובשמחות כ-300 איש ואת משטחי הדשא הרחבים החליפו מרצפות חדישות, אבל למרות החידושים נותרה האווירה של פעם. בגג הרעפים נותרה אפילו עדות לפגז שנורה לעברו במלחמת
העולם הראשונה, אך לא גרם לנפגעים.
בפינת בית הכנסת אפשר למצוא מתקן המיועד להנחת כלי הנשק של החיילים הרבים שעברו במהלך השנים דרך מטולה בדרכם ללבנון וחזרה. על הקיר תלוי לוח "עלינו לשבח" ממוסגר במסגרת מפוארת, זיכרון לחייל לירז טיטו ז"ל שנפל בלבנון. הרב משה ברוך פכטר, רבה הראשי של המושבה, מספר את הסיפור שמאחורי הלוח. "אחרי היציאה החפוזה מלבנון, מצא רכז הביטחון של מטולה בשדה סמוך את הלוח המקורי שקנו הוריו של לירז טיטו לבית הכנסת של מפקדת צה"ל במראג' עיון, עוד בעודו בחיים.
הלוח היה זרוק לצד ארגז תחמושת מלא בסידורים וחפצי קודש, שחלקם השתייכו לחייל עצמו. הבאתי להם את החפצים, וברשותם מסגרתי את הלוח המקורי שעליו רשום קטע התפילה 'עלינו לשבח' והצבתי אותו כאן בבית הכנסת לזכרו. הוריו של לירז תרמו עוד 999 לוחות של 'עלינו לשבח', שמפוזרים בבתי כנסיות ברחבי הארץ, והלוח שתלוי כאן הוא 'לוח האלף'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דמבו לבקן. בית הכנסת באוניברסיטת תל אביב. צילום: רובי קסטרו.
|
|
|
|
|
|
|
הכי "פיל לבן" - בית הכנסת של אוניברסיטת תל-אביב
|
|
|
|
|
|
|
בלב אוניברסיטת תל-אביב, מעוז השמאל, "הכזה כאילו" וחולצות הבטן הזעירות, ניצב לו בגאווה בית כנסת מפואר, כשר למהדרין ומבנה ארכיטקטוני מיוחד במינו. לא ברור מה חשבו המתכננים וראשי האוניברסיטה כשבחרו למקם מקום תפילה לבורא עולם בלב אוכלוסייה כה עוינת. הרעיון נראה הגיוני כמו לשכנע את נסראללה להצטרף לפרוייקט "תגלית".
באוניברסיטה עצמה מספר הסטודנטים הדתיים הוא מיעוט בטל בשישים. גם מספר המרצים חובשי הכיפות הוא זעום. אם כבר מרכז רוחני, הגיוני היה יותר לבנות אשרם לטובת השבים מהודו, מאכלסים את בניין גילמן למדעי הרוח הסמוך לבית הכנסת.
ההגדרה "פיל לבן" עבור בית הכנסת הזה היא אנדרסטייטמנט. ראוי היה לכנות את המבנה בתואר
"דמבו לבקן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכי פוליטי - בית הכנסת של הכנסת
|
|
|
|
|
|
|
בית הכנסת שבבית הנבחרים. זה ככל הנראה המקום היחידי שבו יושבים זה ליד זה אפי איתם וזבולון אורלב, ועד לפני חודשיים - גם אברום בורג. ההבדל העיקרי בין בית מקדש מעט זה לאחרים ברחבי הארץ הוא שהמניינים הקבועים יוצאים לפגרה יחד עם חברי הכנסת, ורק בשעה אחת וחצי בצהריים מתקיימת תפילת מנחה לעובדי הכנסת.
כדי שחלילה לא ייאלצו לשבת על אותו ספסל שני חברי כנסת שהתקוטטו לפני רגע במליאה, יש לא פחות מ-60 כיסאות מרופדים (מעור. לא של צבי). ובפינה - עזרת נשים נטושה מאחורי ווילון בד עבה על מסגרת ברזל מגולפת. החזנים לא נבחרים דווקא על פי קולם הערב. ח"כ יצחק ועקנין (ש"ס) שהתייתם בשנה האחרונה, מתכבד לעלות לדוכן כמעט מדי יום.
ספרי התורה כתובים על פי נוסח אשכנז, אבל רוב המתפללים ספרדים. בהגבהת הספר קיימת התלבטות כל פעם מחדש, משום שמנהג ספרד להגביה לפני קריאת התורה ומנהג אשכנז - לאחר הקריאה. ח"כ שבילה את הלילה בצפייה בערוץ הכנסת, ולכן התעורר מאוחר, יוכל להניח תפילין במקום גם בשעת בוקר מאוחרת. בפתח הכניסה: כד ענק מנחושת לנטילת ידיים ושלט "נא לכבות פלאפונים".
באי בית הכנסת: חברי כנסת, עוזרים פרלמנטרים, אנשי המשמר, עיתונאים ואורחים.
הגבאי: יצחק מזון, מוותיקי סדרני הכנסת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכי שיוויוני - שירה חדשה
|
|
|
|
|
|
|
לקבוע כי קיים בזרם האורתודוכסי מניין שוויוני כמעט גובל באוקסימורון. עד היום אף רב לא נתן חותמת כשרות למניין כזה, ובכל זאת, לאף רב אין עיגונים הלכתיים שפוסלים אותו בצורה חד-משמעית.
במרכז תרבות עמים לנוער, במושבה הגרמנית שבירושלים, נערך המניין ההאורתודוכסי הכי שיוויוני במזרח התיכון והסביבה. וילון בגובה הכתפיים חוצה את האולם בדיוק באמצע. בקצה הוילון ניצב ארון הקודש ולידו בימת שליח/ת הציבור. עדיין באמצע.
המניין, כשמו, מתבסס על עקרון השיוויון בין גברים לנשים. בניגוד למרבית בתי הכנסת, שבהם מקופחות הנשים ומתפקדות על תקן צופות בלבד, בדרך כלל בקומה השנייה או הרחק מאחור, בבית כנסת זה יש לנשים חלק פעיל בתפילה ובקריאת התורה, והגבאים מחלקים את התפקידים הצורה שווה, על פי ההגבלים ההלכתיים. לדוגמא, בתפילת "קבלת שבת" אשה ממלאת את תפקיד החזנות ובתפילת ערבית מחליף אותה חזן ממין זכר. בקריאת התורה נשים יכולות לקרוא בתורה, אבל רק גבר יוכל להיות חזן בתפילת "מוסף".
בשמיני עצרת, המכונה גם "שמחת תורה", נהוג לרקוד עם כל ספרי התורה. בחג דאשתקד נעמדה אחת ממארגנות המניין והכריזה: "השנה הצלחנו להשיג ששה ספרי תורה, שלושה לגברים שלושה לנשים. בכל הקפה נשיר רק שיר אחד. אני חוזרת, שיר אחד בכל הקפה. את הפסוקים שלפני ההקפות חילקנו לשניים. את החלק הראשון יאמרו הגברים ואת השני - הבנות. גם את הפתיח של כל הקפה חילקנו, תשימו לב בהמשך". שוויוני, אמרנו כבר? בין מייסדות המניין הייחודי: רננה רביצקי, בתו של פרופ' אבי רביצקי.
ועוד עובדה קטנה שיכולה להעיד על פופולריות המניין: כשלושה שבועות לפני ראש השנה, שחל לפני עשרה ימים, נמכרו כל מקומות הישיבה למניין.
סייעה בהכנת הכתבה: שרה פכטר.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר במוסף בתי הכנסת של מעריב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
