 |
/images/archive/gallery/150/777.jpg צילום הדמיה.
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| היריקה שנשלחה השבוע על-ידי צעיר חרדי לכיוון תהלוכה נוצרית בירושלים היתה התפתחות משונה במסורת ארוכה של עימותים בין מאמינים יהודים לנוצרים |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אבישי בן חיים, המגזין
13/10/2004 10:55 |
|
|
|
|
|
|
|
ביום ראשון השבוע צעדה קבוצת נוצרים ארמנים בסמטאות העיר העתיקה במסגרת תהלוכת חג נוצרית. בראש התהלוכה, שעשתה דרכה באזור כנסיית הקבר, הוצב צלב גדול. מספר הצועדים היה כמה עשרות בודדות. בחור ישיבה יהודי בן 21 חלף על פני התהלוכה וירק לכיוון הצלב שנשאו הצועדים. במקום התפתחה קטטה שבמהלכה נקרעה שרשרת ועליה צלב שענד סגן הארכיבישוף.
שוטרי משטרת ישראל שליוו את התהלוכה "טקסית ואבטחתית," כהגדרת המשטרה, עיכבו את בחור הישיבה היורק במטרה להעמידו לדין. בבית-משפט השלום בירושלים הוצא נגדו צו שהרחיק אותו ל-75 יום מהעיר העתיקה, עם ערבות של 5,000 שקלים. היורק לעבר הצלב הגיש תלונה
נגדית נגד סגן הארכיבישוף, וטען כי איש הדת הנוצרי הוא שתקף אותו. סגן הארכיבישוף נחקר אף הוא.
לכאורה, תיאור יבש אודות אירוע בודד של יריקה רטובה ומבישה. אך על פי דניאל רוסינג, מנהל "מרכז ירושלים ליחסים בין יהודים לנוצרים," מדובר בתופעה שבדרך כלל מסתיימת בהפניית הלחי השנייה של הנוצרים, המותקפים על-ידי יהודים אך מעדיפים שלא להגיב. לדבריו, מתוך שיחות יומיומיות עם נוצרים מצטברות עדויות רבות על יריקות שסופגים נוצרים שהולכים בגלימה או עם צלב. בנוסף לכך, בחלק מהמקרים מדובר על תקיפה פיזית ממש, או על ציור כתובות גרפיטי אנטי-נוצריות כמו "עבודה זרה" או "נוצרים לכו מכאן" על כנסיות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"עם החילונים אין בעיה"
|
|
|
 |
|
|
|
עיקר החיכוך הוא באזור העיר העתיקה בירושלים. בכיר בכנסיה הארמנית טען אתמול כי בנוסף לבחור הישיבה היורק היתה עוד אשה יהודייה, בשנות השבעים לחייה, שצירפה יריקה משלה לכיוון התהלוכה הנוצרית. "לפני חודש בערך הסתובבתי בערב באזור שער יפו," הוסיף, "והייתי מתהלך עם כומר. פתאום התקרב בחור צעיר בן ,22 דתי עם כובע, התקרב עוד כמה סנטימטרים, ירק על הרצפה לכיוון רגלי הכומר וברח."
הוא הוסיף וסיפר על כומר נוסף, שהחליט לשנות את מסלול הליכתו כדי להימנע ממפגש עם יהודים, שכן נמאס לו לספוג יריקות "לא כל יום, אבל שלוש-ארבע פעמים בחודש." "היהודים זה עם נורמלי," הדגיש, וציין כי מדובר ביהודים בודדים. "עם הצברים אין לנו בעיה, עם החילונים אין לנו בעיה, גם עם התושבים של הרובע היהודי אנחנו מסתדרים טוב כבר 30 שנה. אלה, היורקים, באים מבחוץ."
גם בציבור החרדי אפשר למצוא כאלה שמודים כי מדובר בתופעה רווחת. אחד מהם, שסיפר אתמול כי אף הוא ירק לפני מספר שנים לעבר תהלוכה נוצרית שעברה סמוך למגדל דוד, לא גילה סימני חרטה וניסה להסביר: "בראש התהלוכה היה צלב גדול. זו הסתה לרצח היהודים והאשמה כי היהודים רצחו וצלבו את ישו." על השאלה איך ייתכן שיהודים, שהתלוננו על כך שסבלו אלפיים שנה מרדיפות דתיות בגולה, לא נוהגים בסובלנות כלפי מיעוטים דתיים שחיים בקרבם, השיב: "וכי היהודים התלוננו על יריקות? הם התלוננו על עינויים, רציחות, עלילות דם, אינקוויזיציה ומעשי אונס."
דובר משטרת ירושלים, סגן-ניצב שמוליק בן-רובי, מסר כי למשטרה הגיעה רק תלונה אחת נוספת על מקרה דומה, לפני כשנתיים וחצי, וכי בעקבות המקרה האחרון הוחלט לערוך סדרת פגישות עם ראשי ישיבות בעיר העתיקה. בפגישות הם מתכוונים לבקש שהרבנים ישוחחו עם תלמידיהם ויורו להם לגלות סובלנות כלפי בני הדתות האחרות. בנוסף, הם מזהירים כי ישתמשו במצלמות האבטחה המוצבות בעיר העתיקה וסביב החומות כדי לאתר מקרים דומים, וכי יריקות ותקיפות של נוצרים עלידי יהודים יטופלו במלוא החומרה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום הדמיה. צילום: אי.פי.
|
|
|
|
|
|
|
"משתחווים להבל וריק"
|
|
|
|
|
|
|
לא ברור עד כמה תשפיע הפעילות החינוכית עליה חולמת משטרת ישראל. הסבר למקורו של "המנהג" לירוק לעבר אנשי דת נוצרים היה קשה למצוא השבוע. היה מי שאמר כי אולי השורש נעוץ בתפילת "עלינו לשבח" שחותמת כל תפילה יהודית. היא פותחת בשבח "לאדון הכל" על "שלא עשנו כגויי הארצות," וכוללת את האמירה "שהם משתחווים להבל וריק (בגימטריה – ישו) ומתפללים אל אל לא יושיע." הרבה בלגן היה ליהודים בימי הביניים סביב המשפט הזה. הנוצרים כעסו, בחלק מהסידורים הוא צונזר והיו שנהגו ללוות את אמירתו ביריקה.
באופן מפתיע או לא, גם היום רוחשת בציבור החרדי שנאה ענקית לנצרות. לא מדובר רק בחלחלה האוחזת לשמע צמד המילים "עבודה זרה" ב"שפוך חמתך על הגויים" של פסח, בברכה האנטינוצרית "ולמלשינים אל תהי תקווה וכל המינים כרגע יאבדו" הנאמרת בתפילת שמונה-עשרה, ובעובדה שהנוצרים מדווחים על התגברות היריקות וההתקפות כל שנה לקראת חג פורים, שנתפס עלידי רבים כחג הנקמה בגויים.
הארגון החרדי הפופולרי "יד לאחים" זוכה לגיבוי מחשובי הרבנים ועסוק בפעילות נמרצת נגד המיסיון הנוצרי בישראל. ראשיו, אגב, הביעו אתמול הסתייגות חריפה מהיורקים ואמרו כי לצערם "יש שאינם מבחינים בין מיסיונרים שמנסים להעביר יהודים על דתם לבין נוצרים תמימים." אך פעילות הארגון יוצרת אווירה אנטי-נוצרית חריפה. אפילו הנוצרים אוהדי ישראל, שהגיעו לאחרונה לארץ למצעד תמיכה בישראל ובזכות העם היהודי על ארצו, זוכים ליחס צונן, ורבים מהרבנים מבהירים כי אסור לקבל מהם תרומות. הנימוק המרכזי הוא שבסופו של דבר גם נוצרים אוהדים אלו חולמים על חזון אחרית ימים שמשמעותו התנצרות העם הנבחר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מרים בגדה בארוסה"
|
|
|
|
|
|
|
לפני מספר שנים ערכו עשרות חרדים פוגרום בביתן של שלוש נשים נוצריות, אזרחיות שווייץ שהתגוררו באזור מאה-שערים ונחשדו בפעילות מיסיונרית. עיתון חרדי דיווח על האירוע תחת הכותרת "פריז'ידרים התעופפו באוויר," וסיפר בחדווה על ההרס שעשו החרדים בבית ועל כך שבמקום "התקיימה מדורה לטובת כל החפצים המושלכים, ולשונות האש הגיעו עד גובה של שתי קומות. בדירות התגלה חומר מיסיונרי רב." שיא נוסף במאבק החרדי נגד הנצרות היה בהפצת חוברת אנטי-נוצרית בעשרות אלפי עותקים. החוברת, "כל האמת על הזיוף הנוצרי" שמה, לעגה לנצרות בקביעות כגון "מרים בגדה בארוסה וכך נולד ישו" ו"סגידת הנוצרים לצלב כמוה כסגידה לכיסא חשמלי."
את פשר השנאה לנוצרים גם היום, כשמנהיג חרדי חשוב כמו הרב יוסף שלום אלישיב מגדיר את ארצות-הברית כ"מלכות של חסד," הסבירו בחוברת כך: "אי אפשר להתעלם מאין-ספור בני עמנו, אשר עונו ונטבחו ונשרפו חיים בשם הדת אשר נוצרה בעקבות שאיפת הגדלות העצמית של אותו האיש, אשר התיימר להיות מלך ומשיח היהודים." וכן: "לאחר שבעידן המודרני אין הכנסייה הנוצרית יכולה להמשיך בגישתה האמיתית-ההיסטורית לכפות את אמונתה באכזריות על הבלתי מאמינים בה, היא פשוט עברה שינוי קוסמטי חיצוני ועל פרצופה האיום עטתה מסכת חיוך רחב."
בהקשר הזה של שנאת הנוצרים, יש בין החרדים מי שיודעים לצטט גם את פרופ' ישעיהו ליבוביץ,' שסירב לסלוח למרגל האטום מרדכי וענונו לא בשל מסירת סודות האטום של ישראל, אלא בשל העובדה שהתנצר. ליבוביץ' התייחס בעבר לשאלה "כיצד ניתן לפתור את בעיית מצבה המיוחד של ירושלים שבין החומות, לאור תוצאות מלחמת ששת-הימים, באופן שיוכל לספק את רצונם של בני הדתות השונות,"? והשיב כשהוא נוגע בשורשי הסכסוך: "הנצרות יכולה להשלים עם שלטונם של בני כל דת אחרת בירושלים, אך לא עם שלטון יהודי. מהותה של הנצרות היא שלילת זכות קיומה של היהדות. הנצרות טוענת שהיא היא היהדות האמיתית." עוד קבע כי "הידברות בין יהדות ונצרות אפשרית רק בין יהודים שנטשו את היהדות ונוצרים שנטשו את הנצרות."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"מלכות של חסד". הרב אלישיב. צילום: פלאש 90.
|
|
|
|
|
|
|
שיעור בהיסטוריה יהודית
|
|
|
|
|
|
|
כך או כך, אחרי 2,000 שנות גלות, רדיפות וייסורים כמיעוט דתי, מתברר כי יש בין היהודים מי שעדיין לא הסתגלו לעובדת קיומה של מדינה יהודית. נראה כי גם היום, לא כולם מכירים בחשיבותה של מערכת ערכים שתתאים לא למיעוט יהודי מתגונן ונרדף בין גויים, אלא לרוב יהודי שמנהל מדינה, שבתוכה חיים בני מיעוטים ודתות אחרות.
קרוב לוודאי שהפוסקים החרדים, שמן הסתם מסתייגים מהיריקות, לא ייגעו בסוגיה העמוקה באמת על אודות היחס הראוי לבני דתות אחרות תחת רוב יהודי. זאת מתוקף העובדה שהם אינם מכירים במדינת ישראל כשלטון יהודי אמיתי, ועדיין מגדירים את הקיום היהודי בישראל כהמשך של החיים בגולה. אבל מה לעשות שיש בקרב צאן מרעיתם מי שדווקא כן אימצו את תחושת הכוח הציונית בישראל, בלי לוותר על שנאת הגויים, בנוסח שהיה אולי אנושי עבור המיעוט הנרדף בגולה. כך יוצא שמיעוט זה מתנהג כפי שחרדים לא היו מעיזים להתנהג בגולה, וכפי שציונים לא אמורים להתנהג בישראל. בדרך, הם לא רק מכתימים אותם ואת רבניהם, אלא גם מעניקים שיעור עצוב בהיסטוריה יהודית.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
