 |
/images/archive/gallery/122/986.jpg איורים לתורה
איור: אורי אלון  |
|
|
|
|
| דוד אנסבכר מוצא בפרשת לך-לך מדריך עכשווי לבחירת מקום המגורים |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
דוד אנסבכר,
21/10/2004 16:33 |
|
|
|
|
|
|
|
כולנו מכירים בודדים או משפחות שבחרו לעשות שינוי של ממש במהלך חייהם. שינוי יכול להיות החלטה אמיצה על החלפת קריירה ועיסוק מקצועי, שינוי במצב האישי והמשפחתי או מעבר דירה. החלפת מקום מגורים - יש שהיא מבטאת רק שינוי קל, תזוזה באותו אזור גיאוגרפי והישארות באותו הקשר תרבותי. היא יכולה לנבוע משיקולים של שדרוג המבנה או ההקשר החברתי. אך לעתים היא יוצרת זעזוע בשל עקירה וניתוק מתרבות ושפה והמרת עולם מושגים אחד בעולם אחר.
כך ניתן לתאר בדרך כלל תהליך של עליה והגירה. הקושי העצום עימו מתמודד המהגר קשה לתיאור והמחיר אותו הוא נדרש לשלם במישורים רבים – עצום. אברהם מתואר כמהגר והעולה הראשון: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך". פרידה כואבת מהקשר החברתי, הלאומי, התרבותי והמשפחתי. מה מניע אנשים לבצע מהלך כה דרמטי בחייהם?
ניתן להבדיל בין מניעים "שליליים" המניעים את האדם לברוח מהמקום הנעזב למניעים "חיוביים". המצוקה הכלכלית והביטחונית או רמה ירודה של איכות החיים, כמו גם איומים כאלה ואחרים, יגרמו למעבר מהיר אל מקום בטוח המהווה עבור העוזבים מקלט מוצלח ולעתים אף ארץ חלומות. אך יש מקרים בהם הארץ החדשה, אליה שם ההלך את פעמיו, היא זו שמהווה עבורו את הגורם המניע והמדרבן לנטוש את עברו למען הווה ועתיד מבטיחים, ללא כל סיבה "שלילית" הקשורה לארץ אותה הוא עוזב.
לעיתים מתמזגים שני הגורמים - בריחה ומשיכה למחוז החפץ החדש משמשים בערבוביה. כך הוא המקרה היהודי. משיכה דתית ולאומית לציון, איכות החיים הגבוהה בארץ, אפשרויות השכלה רבות – כל אלה מהווים גורם משיכה בעל משמעות רבה. לצד זאת, ישנן אוכלוסיות העולות לישראל מחוסר ברירה בשל אחת מהמצוקות שהוזכרו לעיל.
כך דרש הרב אברהם יצחק הכהן קוק את הפסוק "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם" [ישעיה ס' ח] יש הבאים לציון כעב, כענן הנישא על ידי הרוח, ללא רצון וכמיהה פנימית, אלא בשל רוח והקשר בו הם מצויים. לעומתם יש החותרים כל ימיהם לשוב אל קינם, כיונים השבות דרך קבע אל הקן, אנשים בעלי רצון יוזמה ומטען המושך אותם לציון.
גם אצל אברהם קיימים שני סוגי המניעים. אנו מוצאים תיאור אחד של יציאה ממניעים אישיים: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" [בראשית י"א לא]. יחד עמו ישנו גם ציווי אלוקי: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" [בראשית י"ב א].
פרשתנו איננה עוסקת רק בגורמי היציאה, קשייה וייחודה. היא עוסקת גם בשאלת בחירת מקום המגורים.
כאשר אברהם ולוט נאלצים להיפרד, עומדת בפניהם ההתלבטות האם להעדיף מגורים בסדום המוריקה והמיושבת, "עמק הסיליקון" של אותם הימים, אך מה לעשות – מקום בו מתגוררים אנשים רעים וחטאים - או להעדיף את המגורים באזור הצחיח יותר, בבדידות מסוימת אך ללא השפעה חברתית שלילית.
הד להתלבטות שכזו, שבפניה ניצבים אנו רבות פעמים בסוגיות של בחירת מקום מגורים ומסגרת חינוכית, אנו מוצאים בסיפורים מדרשיים רבים שמכוונים להעדפת שיקולים ערכיים ולא תועלתניים בבחירת אתר המגורים.
כך מופיע למשל בספר תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח: "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ושנת בצורת היתה ומצאני אדם אחד ואמר לי: רבי, מאיזה מקום אתה? ואמרתי לו: בני, ממקום פלוני אני, שכולם חכמים ורבנים. ואמר לי: רבי, שב במקומי, שאני מראה אותך ואני נותן לך חיטין ושעורין וכל מיני קטניות. ואמרתי לו: בני, אפילו אם אתה נותן לי אלף אלפים דינרי זהב אין אני מניח מקום תורה. ואמר לי: רבי, מפני מה? ואמרתי לו: …לפי שאין מלַווין לו לאדם לבית עולמו אלא דברי תורה ומעשים טובים בלבד…".
לעיתים האדם נדרש שלא להיגרר אחר הפיתוי הנוח, הנוצץ והמגרה. לעיתים עליו לדבוק במקום בו הוא נמצא, לקבל את הטוב המצוי בו, ולהשפיע בדרכו שלו על הטעון שיפור. גם החלטה שכזו היא אמיצה ועשויות להיות לה השפעות מכריעות על עתידו ועתיד ילדיו. שיקול הדעת לעקירה ממקום למקום - ראוי הוא שיהיה ערכי, מהותי ומשמעותי. סוגיות של מהות ותוכן כגון חינוך ילדים, קהילה תומכת, חברה אידיאליסטית, פיתוח אישי – חובה שיהוו גורמים הדוחפים למימושו המתחדש של הצו המתמיד "לך לך".
אין להיגרר אחר שיקולים עכשוויים ונהנתניים, בעיקר אם הם גורמים לויתור על ערכים משמעותיים עבורנו.
דוד אנסבכר הוא חבר בית מדרש תאיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
