 |
 |
|
|
| טשולנט וקיגעל זה טעים מאוד |
|
|
|
| אלעד דויטש מכתיר את הדיסק החדש של עדי רן לאלבום מטריקס מדהים של סטאר בהתהוות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמה מילות פתיחה על עדי רן. הוא שר בטונים יותר נמוכים מרפי גינת. הוא יותר זייפן מאביב גפן. הוא האחרון שנראה כמו כוכב רוק שמוערץ ע"י אלפי בני נוער. רוצו לקנות את הדיסק החדש שלו. עכשיו!
גבירותיי ורבותי תשכחו מכל מה שידעתם על מעצבי תרבות. תשכחו מנינט תשכחו מעפר שכטר וכן, זה קשה, אבל תנסו לשכוח גם מאיתמר בן גביר. מי מאיתנו לא חולם באמצע שיעור אנגלית משעמם בתיכון שיבוא יום והוא יראה לכולם מה זה להיות כוכב? אה? האמת שאני לא. די אהבתי אנגלית. אבל אלה מכם שחלמו – אתם בהחלט יכולים להרגיש מרומים. קם לו בבוקר אדם זקן וחמוד עם שטריימל ומחליט להראות לכולם איך עושים רוק יהודי אוטנטי! חברים וחברות, קבלו את הסטאר בהתהוות – עדי רן.
אם תפתחו את קופסת הדיסק בחדש של עדי
רן (מאלה שחייבים להגיד את שמם הפרטי ושם משפחתם בכפיפה אחת. אף אחד לא יבין אם תדברו איתו על עדי. או על רן. זה תמיד יהיה עדי רן) תמצאו הפתעה. ומכיוון שהדבר האחרון שמעניין אותי זה למתוח אתכם, אגיד שמדובר במפרט של גיטרה שכתוב עליו את שם הזמר. (עדי רן, למי שלא עקב). גימיק נחמד ואף יותר. לקחתי את המפרט ביד, הכנסתי את הדיסק למחשב והתרווחתי לי בספה החדשה שקנינו אני ואשתי מהמיליונים שאני מרוויח מטור זה.
בלבי אמרתי לעצמי: אחרי להיט מהסרטים כמו "אתה קדוש" האם ילך עדי רן על להיט חדש? אולי "אתה חונן"? לא היה לי זמן לעוד מחשבות לעצמי. הדיסק החל להתנגן. בלדה קצרה מתהילים בתוספת נגינת גיטרה מאד אישית וכנה של עדי רן. בשיר הבא כבר לא היה מקום לספיקות. עדי רן במיטבו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"סטאר בהתהוות". עדי רן.
|
|
|
 |
|
 |
|
טשולנט וקיגל זה טעים מאד
|
|
|
 |
|
|
|
הרגשתי שלוקחים אותי מהספה. מישהו עם זקן וכיפה שכתוב עליה "נחמן מאומן" שולח יד איתנה ומושך אותי אל תוך מטריקס חבוי. היה רעש עצום. פתחתי את עיני (ובכן שכחתי לספר. עיני היו עצומות. אל תתעסקו בקטנות) ומצאתי את עצמי בתוך הופעה חיה ענקית עם עשרות אלפי בני אדם משולהבים. הגיטרות ניגנו בווליום שחדר לאיפה שהוא בין הסרעפת למערכת העיכול.
"אני אוהב את הקב"ה". גם אני אוהב! גם אני אוהב! רק תחזירו אותי לספה! אבל משהו פנימי השאיר אותי שם. אולי זה היה הסאונד המדהים שריתק וסחף אותי לספירות אחרות? אולי זה היה הקול הייחודי של עדי רן, שכשעולה הוא לטונים גבוהים לפעמים, אתה בטוח שהוא הולך להיחנק? או אולי זה היה בגלל שלא היה מקום לזוז בתוך ההמון? הקצב הלך והתגבר. הדרייב המשיך להפנט. לפתע עצרה ההופעה.
הקהל לחשש בקולניות מרשיעה וציפה למשהו שקט יותר. מרגיע יותר. וזה הגיע. עדי רן התחיל לשיר מתפילת ההלל "אודך כי עניתני...אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא". חיכיתי בסבלנות לסיום השיר. לא רציתי להפסיד קדיש ושיר של יום. אחרי הכול יוה"כ היה לא מזמן. הקדיש לא הגיע (מישהו שם זרק שאולי הרב יגיד קדיש דרבנן אחרי "אין כאלוהינו") אבל מה שכן הגיע זה "הניגון המושלם".
פה התוודענו כולם מחדש לזיופים המתודיים, סגנון שהתווה עדי רן בחינניות כי רבה, ושבלעדיהם עדי רן הוא לא עדי רן ונחמן מאומן הוא בכלל מאמסטרדם. ובכן, למרות שעדי רן ביקש מפורשות מהקב"ה שייתן לו את הניגון המושלם, ואולי הוא ייתן לו את מבוקשו ביום מן הימים, לא יהיה זה שיר מס' 7 בדיסק זה. לא נורא.
בשיר המתוק הבא, "אשרינו שזכינו", הרהרתי לעצמי, הוכיח שוב רן (נשברתי. מעכשיו רק שם משפחה) שמצוי בו גם כישרון כתיבה לא פשוט. הקהל הסכים איתי והנהן. איך לעזאזל הם שומעים אותי, שאלתי עצמי. כמובן שגם על שאלה זו מישהו טרח לענות לי.
ההופעה עמדה לפני סיום. לא לפני ששלהב רן את הקהל האדיר (בתשקורת אמרו שהיו 20 אלף. אני אישית ספרתי 50 אלף) עם הלהיט המטורף "מצווה מצווה מצווה". מילים משוגעות ומקסימות. "טשולנט וקיגל זה טעים מאד...מרק עדיף עם קניידלעך" בתוספת לחן מטריף שדומה להכלאה בין שיר של סעודת שבת להימנון בני עקיבא. רק ב-130 קמ"ש יותר מהיר.
בשיר הבא קרה דבר מאד מעניין. היה תחושה של דז'ה וו. זיעה קרה עטפה אותי. ואז ידעתי: השיר הזה גם פתח את ההופעה! ועכשיו הוא שר אותו באוקטאבה אחת יותר גבוהה! נו, מילא. רק שהזיעה תתייבש כבר.
שיר הסיום הגיע. הקהל זז באי נוחות. "ושמרו בני ישראל את השבת". דואט עם יוסי הופמן בעיבודו של שי ברק. המושג "לא צפוי" קיבל משמעות חדשה לגמרי. המתח צף לו באוויר. האם נשמע פה סוף סוף כלי מלודי אחד אחרי דיסק שלם עם גיטרות? פה כן אשאיר אתכם במתח. הרגשתי שדוחפים אותי. התנגדתי. "שאבעס!", צעקתי במבטא מאה שערים מנסה להתגבר על הווליום מהבמה.
זה לא עזר. "שבת ראש חדש שלא אומרים בו 'צדקתך'!" המשכתי לצווח ללא הועיל תוך משיכה כפויה לאחור. מעדתי. שקט מקפיא. מצאתי את עצמי שוב על הספה. אשתי ניסתה לקחת מידי את המפרט. רצתה לראות אם הציור של עדי רן עליו הוא אימפרסיוניסטי או אוונגארדי.
ובכן, מי ששומע את כל הדיסק הנפלא הזה, מעיין בחוברת המצורפת המלאה בציטוטים מהרבי ולא הופך לחסיד ברסלב ארבע דקות לאחר מכן, שיאשפז עצמו באופן עצמאי במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב.
דבר אחד יש לי להגיד לכם, ומאד הייתי מצפה מעדי רן ליותר התייחסות כלפי זה, או לפחות שיכתוב את זה על הגיטרה שלו: נ נח נחמ נחמן מאומן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
2 מילים על עוזי חיטמן:
|
|
|
|
|
|
|
הצניעות, הפשטות הגאונית, האישיות, הלחנים, חלום עליכם, בץ ואוזה, "לכל אחד יש", "כאן נולדתי", הופהההההההה היי, "אדון עולם". תודה על הכל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בן 27, מוזיקאי, מלחין ומעבד, בוגר ישיבת ההסדר במעלות. למד בבית הספר למוזיקה "רימון", קלידן בתזמורת "איילת השחר", רכז מגמות מוזיקה בתיכוניים ומלחין ג'ינגלים (מכירים את "אין כמו במבה"?). | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
