 |
שירות מיוחד לגולשים מדרום הארץ. לרגל הקאמבק הבלתי צפוי של חגבי הארבה: הצצה חוזרת לשיפודי ארבה כשרים. רוב הציבור נתקל היום בארבה רק בין דפי ההגדה של פסח בסעיף מכות מצרים, אבל בימי קדם ואפילו עד שנות ה50- של המאה הקודמת, נחשב החרק המאיים למעדן של ממש בכל רחבי המזרח התיכון.
הארבה מזין ומכיל הרבה חלבון, ויטמינים, מינרלים ומעט מאוד שומן. את כל חלקי גופו, מלבד הרגלים והכנפיים אפשר לטגן, לבשל, לקלות על האש ואפילו לאפות ממנו עוגות. אבל מסתבר שהוא לא רק טעים, אלא גם ראוי למאכל. "באופן עקרוני הארבה כשר לפי כולם, לא רק לפי התימנים," אומר הרב שלמה עמרם קורח, מחשובי הרבנים של העדה התימנית ורב העיר בני-ברק. לדבריו, הפסוק בספר ויקרא "את אלה מהם תאכלו, את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגול למינהו ואת החגב למינהו,"
הוא ראיה אחת מרבות לכשרות הארבה. הרב קורח הדגיש כי הוא עדיין לא יודע אם הארבה שעלול להגיע לארץ כשר, והרבנים יצטרכו לבדוק את סוגו ורק אז לתת לו הכשר. הוא ציין כי גם בעדה התימנית כבר לא מקובל בימינו לאכול את החרק: "היום כבר מפונקים, יש כבשים ובשר והמבורגר, אז למה שיאכלו ארבה." על פי הרב קורח ההבדל בין התימנים לבני העדות האחרות, שאינן נוהגות לאכול את הארבה נובע מהעובדה שאכילת חי מחייבת שני דברים מרכזיים: סימנים מיוחדים המעידים על כשרותה, וגם מסורת שהזן המסויים כשר. "במשך השנים, רוב העדות הפסיקו לאכול ארבה והשתכחו מהן הסימנים, רק בתימן אכלנו כל הזמן ארבה ולכן לא נשתכחו מאיתנו הסימנים".
לאכילה מידית יש להכניס את הארבה החי לסיר שמן רותח ולטגנו עד פריכות. התוצר המתקבל די דומה למקלות מלוחים, אבל הצבע שחור. הטעם, לפי עדויות, הוא כטעמו של דג מטוגן. דרך נוספת לבישול מובאת במתכון המצורף. בתיאבון.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
שיפודי ארבה
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מרכיבים: ארבה, מלח, פפריקה ושמן זית. הוראות הכנה: תחילה יש לשטוף היטב את הארבה. לאחר מכן יש להשחיל אותו על שיפוד ובוזקים עליו מלח. מתבלים בפפריקה ומוסיפים מעט שמן זית. לבסוף יש לצלות את השיפוד על האש או לבשל בתנור עד שהארבה נהיה פריך ובצבע זהוב. |  |  |  |  | |
|