 |
/images/archive/gallery/204/196.jpg אילוסטרציה הרב אבינר וספר של פוצ'ו
צילום: ראובן קסטרו, איור: אורי ויסלר  |
|
|
|
|
| לא יושבים קרוב, לא מטיילים, לא מתארחים, לא מדברים על ליל הכלולות, גם לא על טהרת המשפחה, לא אוכלים אותו ארטיק ולא מעבירים עט מיד ליד ("בגלל מה שקרה אחר כך"). הרב שלמה אבינר ניסח את מדריך הצניעות למתארסים. בקרוב אצלכם |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
NRG יהדות
16/11/2004 12:01 |
|
|
|
|
|
|
|
מרדכי, כל טוב לך. אני כותבת לך בכוונה: "מרדכי" ולא "מוטי", וגם אתה אנא חדל לקרוא לי "רחלי" או "רחלוש" או "נשמה שלי". נשמור זאת לאחר החתונה, כי עם סגנון הדיבור הזה הגענו למקום לא טוב.
קראתי פסק של רב, שמן הדין, מהרגע שהחליטו להתחתן עד יום החתונה אין להיפגש כלל. ספר "נתיבות לשֶבֶת" על אבן העזר – כמדומני. אני ודאי לא אעמוד בזה. אבל אני רוצה שנישאר טהורים עד יום החתונה, ושתחת החופה נוכל להסתכל על חודשים אלה בגאווה ולא מתוך בושה. לכן אני מציעה לך כמה הצעות.
1. אנו לא עורכים יותר טיולים משותפים לאף מקום. אני לא צדיקה אבל את האיסור הזה איני רוצה לעשות. אני נורא אוהבת טיולים – נשמור אותן לאחר כך.
2. אנחנו לא מתארחים לשבתות, לא אצל המשפחה שלך ולא אצל המשפחה שלי. אתה זוכר מה קרה לנו בפעם הקודמת: לאחר סעודת ליל שבת הסתובבנו כל הלילה, וכן כל השבת למחרת וכן במוצאי שבת עד מאוחר. מאד רע לי מזה. הרגשתי טומאה נוראה.
3. לא יושבים צמוד. בעצם: לא יושבים קרוב. בכלל: לא יושבים על אותה ספה. גם בנסיעה ברכב ניזהר. לא נעים מה שקרה לנו.
4. לא מדברים יותר אפילו מילה אחת על מה שיקרה בליל הכלולות, בשביל זה יש לך מדריך חתנים ולי מדריכת כלות. אינני יודעת איך ירדנו לשפל הזה.
5. גם לא מדברים יותר על עניני טהרת המשפחה. זה לא נושא בשביל ארוס וארוסה. ממש לא.
6. מעניין לעניין באותו עניין. שיחות נפש לעומק הלילה – לא!
7. לא מעבירים יותר חפצים קטנים מיד ליד. שאלתי רב אם אסור. הוא הביע ארשת של תמיהה, והשיב שבין אנשים זרים לחלוטין וודאי שמותר ושאינו מבין את השאלה. התביישתי לספר לו על כך שאנו קרובים קרובים ועל המקרה שמסרת לי את העט שלך ובטעות נגענו זה בזה ומה קרה אחר כך. לכן, לא איכפת לי שזה מותר. מעכשיו – לא.
8. אבל כששאלתי את הרב אם מותר לאכל יחד אותו ארטיק – הוא כמעט התעלף. הוא צעק: אסור! אפילו לא העזתי לשאול אותו איפה זה כתוב. אבל אני מבינה מדבריו שמה שנהגנו לתת לשתות זה לזה ולקרב את הכוס זה לזה – הוא גם איסור חמור.
9. אחרון אחרון חמור: ייחוד. לא ניפגש יותר בספסל בפינה בלילה כאשר אין אנשים. ליבי אומר לי שזה אסור. אך איך שיהיה, אני כבר לא הולכת על זה. לא מקום בודד, לא מקום אפל. גם לא חדר פרטי בבית.
אל תיפגע מרדכי, זה לא אומר רפיון בקשר. אדרבה זה קשר אמיתי. אני כותבת לך בדם נפשי ממש. קבלתי מהקדוש ברוך הוא את המתנה הגדולה בחיי – אותך! ובמקום להודות לו, במקום להוסיף טהרה על מה שהיה לי קודם, התדרדרתי. אני רוצה להגיע לחתונה, כאשר כל מיני דברים יהיו חדשים לגמרי עבורי, לא ישנים טמאים, אלא חדשים טהורים.
המאמר פורסם בעלון "מעייני הישועה".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
