 |
/images/archive/gallery/122/983.jpg איורים לתורה
איור:אורי אלון  |
|
|
|
|
|
ארי גייגר על התכונות הנדרשות ממנהיג אמיתי, הבאות לידי ביטוי בפרשתנו |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
ארי גייגר
2/12/2004 13:30 |
|
|
|
|
|
|
|
כיצד נולד מנהיג? קולמוסים רבים השתברו בניסיון לענות על שאלה זו. ספרים רבים נכתבו בניסיון לשרטט את דמותו של המנהיג האידיאלי ולבנות מודל שיעזור באיתור אנשים הראויים להנהגה. בלימוד התנ"ך מקובל לדון בסוגיה זו סביב דמויות כמשה ויהושע או שאול ודוד.
פרשת וישב, פותחת לנו צוהר לתנאים שעליהם צריך לענות מנהיג ראוי. על ניסיונו של ראובן, הבכור לבית יעקב, לממש את מעמדו הביולוגי ולתפוס מנהיגות בבית - קראנו בשבוע שעבר. המעשה החפוז בו שכב עם פילגש אביו (פעולה שביטאה בתקופת המקרא את תפיסת השלטון) לא הפך אותו לראש המשפחה. מסתבר, שלא מספיק להיוולד ראשון או להיות בן של אדם גדול כדי לזכות בתהילה. המתכון שממנו עשוי מנהיג מורכב מחומרים הקשורים באישיות של הטוען לכתר. לראובן חסרות התכונות המתאימות.
ראשית, הוא פזיז. "פחז כמים אל תותר", כך אמר לו יעקב לפני מותו ביחס למעשה בלהה. שנית, הוא נעדר כושר שכנוע. היה זה דווקא יהודה שהצליח להציל את יוסף מהמזימה שחרשו עליו האחים. כשהציע ראובן לאחים להשליך את יוסף לבור היתה לו אמנם כוונה חיובית – "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו" (בראשית ל"ז כב). אך תוכניתו משתבשת מסיבה שאותה המקרא לא מגלה. דווקא יהודה הוא זה שמצליח להוציא לפועל את תוכניתו למכור את יוסף לישמעאלים. כפי שכולם יודעים, מנהיג שמתקשה לבצע את מה שהוא מאמין בו – חבל לו על הזמן.
עיקרו של השיעור השבועי במנהיגות קשור בדמותו המוסרית של השליט. "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (בראשית ל"ח א) – כך פותחת התורה את סיפור יהודה ותמר. סמיכותו של סיפור זה, אם היתה אמיתית וקל וחומר אם נעשתה במכוון – עוררה את חז"ל לראות את הירידה של יהודה כמטאפורה למצבו לאחר מכירת יוסף:
"ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו: אתה אמרת למכרו. אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך" (בראשית רבה פ"ה ב).
אכן, הכישלון אמנם יתום, אך בסופו של דבר תמיד יתלו את הקולר בצווארו של המוביל. למרות שכולם היו שותפים לפשע – יהודה הוביל, יהודה ניווט.
את הלקח הוא למד מהר – דבר שנדרש מאדם שטוען לכתר, במיוחד זה שהודח ממנו ומבקש לחזור לכסא. מפרשים רבים טענו שהמחמאה שהעניק לו יעקב בסוף ימיו - "מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" מכוונת לתשובה שעשה על מכירת יוסף, תשובה שהחלה בצמד המילים שאמר לתמר ("צדקה ממני"). קשה שלא לשים לב לצמד המילים "הכר נא", שאינו רווח במקרא. ביטוי זה מופיע הן במכירת יוסף, כאשר מביאים האחים את כתונת יוסף לאביהם ("הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא") והן בדברי תמר ליהודה לפני הוצאתה לשריפה ("הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה").
מה הקשר הענייני בין שתי הסיטואציות?
בסיפור מכירת יוסף מתכחשים האחים לחטאם ומנסים להתחמק מהאחריות לפשעם ומהמחיר שעליהם לשלם עליו. הם מסתירים מאביהם את האמת ומניחים לו להתייסר שנים רבות. במעשה תמר מוותר יהודה על האפשרות הנוחה להתכחש למעשהו, הזדמנות שניתנה לו על ידי תמר אצילת הנפש. למרות שמעמדו של יהודה אולי ירד בין האחים, סביר שעדיין נותר אדם מכובד ונשוא פנים. נראה שהוא זה שישב בדין עת באה כלתו לשעבר להישפט (הוא זה שפסק "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף"). נסו לדמיין את הסיטואציה: שופט יושב על כס המשפט, גוזר את דינה של אשה שנאפה (שהרי תמר היתה צריכה להמתין לשֵלָה שייבם אותה), וזמן מועט לאחר שחתם על גזר הדין מודה לעיני כל שהוא זה ששכב עם האשה. כמה אומץ לב דרוש לשם כך! איזו גדלות נפש היא זו!
אין ספק, הלקח שמלמדת אותנו התורה הוא שמי שרוצה להוביל חייב לקחת אחריות, להיות מסוגל להודות בטעותו, ולא רק כמס שפתיים וכתעלול שיווקי, ולהיות נכון לשלם עליה את המחיר.
מסע התשובה של יהודה לא מסתיים כאן. בהמשך הדרמה של יוסף ואחיו, עליה נקרא בשבועות הבאים, ממשיך יהודה לתקן את דרכיו וחוזר להנהיג את המשפחה. הוא זה שמשכנע את יעקב לשלוח את בנימין למצרים לאחר ניסיון כושל נוסף של ראובן להציע תכנית משלו. הוא זה שפורש את חסותו על בנימין ונוהג בדרך הפוכה לזו שנהג בה עם יוסף.
למרות שבנימין היה בן האשה המתחרה, הוא מוסר את נפשו לשם הצלתו והשבתו אל אביו. תכונה זו, של מנהיגות שמועדת לכישלונות אך מסוגלת לתקן את דרכיה, לקחת אחריות ולשוב בתשובה, מוצאים אנו בהמשך אצל צאצא של יהודה ותמר, מייסד שושלת המלכות המפוארת – דוד המלך.
גם יוסף, מנהיג הפלג השני של עם ישראל, נאלץ לשלם את המחיר. בעקבות התיק שנתפר לו על ידי אשת פוטיפר, הוא מושלך ממעמדו הרם בבית אדונו אל שנים ארוכות בבור בית הסוהר. בניגוד ליהודה, שחטא ושילם על חטאו, יוסף משלם את המחיר דווקא על כך שלא הסכים לחטוא. גם זו מסגולת המלכים – לדעת לקבל הכרעות על פי צו המצפון, מתוך דבקות בדרך שבה מאמין המנהיג, למרות שהמחיר עליהן עלול להיות כבד.
לא כל דור זוכה למנהיגים כיהודה ויוסף. "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה…"
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
