 |
/images/archive/gallery/122/986.jpg איורים לתורה
איור:אורי אלון  |
|
|
|
|
| דוד אנסבכר על פרשת "שמות", שמזכירה לנו שוב כי כדי לשמר את העם היהודי צריך לפעמים להיות קצת שונים מהעולם הסובב אותנו |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
דוד אנסבכר
30/12/2004 14:05 |
|
|
|
|
|
|
|
רק זר יבין זאת. להיות שייך למקום, להרגיש חלק ממשהו, זהו יסוד הכרחי על מנת להרגיש טוב עם עצמך, להבין מה קורה, ולהשפיע. יש ואדם מצוי בסיטואציה בה הוא מרגיש זר, נוכרי, לא חלק מההווייה שסביבו. יש לכך מחיר כבד: תחושת בדידות, תלישות, חוסר מעורבות.
מצד שני, לזר יש יתרון רב ביכולתו לשמוע דברים ברגישות רבה יותר, להבחין בגוונים השונים, אשר אלה שכבר מורגלים בהם לא מסוגלים לשמוע. הזר, שהכל חדש עבורו, פוקח את עיניו ופותח את אזניו ללא הרף על מנת לקלוט כל פרט בסביבתו החדשה.
לכולנו מוכר הפתגם "אורח לרגע - רואה כל פגע". לאורח יש את הרגישות להבחין בעובדות ובתופעות הנסתרות מעינינו. למרות ביקורו הארעי, אין להניח כי מה שהוא רואה הינו מקרי, אלא מבטא אמת פנימית של המקום בו הוא מבקר. התופעה נכונה גם לגבי ילד - יצור קטן וחלש לכאורה, שרואה לעיתים מה שהמבוגר עיוור לגביו. הוא רואה שהמלך עירום, מסוגל להאיר ולהעיר למבוגרים שעיניהם טחו מראות.
לעיתים נגזר על האדם להיות זר, כאשר הסביבה החיצונית כופה זאת עליו. יש שהוא עושה זאת מתוך בחירה, כאשר הוא מבין שעליו לשמור על עצמו מפני השפעות מזיקות של החברה שמסביב. על חברה שכזו אמר ירמיהו הנביא: "מי יתנני במדבר מלון אֹרחים ואעזבה את עמי ואלכה מאִתם, כי כֻלם מנאפים עצרת בֹגדים" (ירמיהו ט' א). במקרה כזה, על האדם להשקיע מאמץ ביכולתו להישאר זר, ולא להפוך לחלק מהסביבה. מצב אחר של זרות מתוך בחירה (גם אם לזמן מוגבל) הוא כאשר האדם מעוניין לבחון את רקמת החיים שבה הוא חי. רק אם יקפיד להישאר מרוחק, הוא עשוי להיות מופתע ולגלות מחדש את המציאות.
בפרשתנו, אנו מוצאים את בני ישראל מתחילים להכות שורשים במצרים. בתחילה היתה זו עבורם ארץ זרה. בשלב זה הם התבוננו מבחוץ על המציאות הסובבת אותם, עם יכולת לבקר אותה ולשמר על ייחודם. הזמן עבר, חלקם הלכו ונטמעו בסביבתם, הבינו את הסביבה ולמדו כיצד לתפקד בה ולהיות חלק ממנה. להיטמעות זאת מחירים רבים - אבדן העצמיות, האותנטיות, הערכים המסורתיים של הקבוצה הנטמעת. על מנת לשמר את עצמיותם, היה עליהם לשמור על זרותם, על ייחודם.
בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמותם, שלא שינו את לשונם, שלא שינו את לבושם (מדרש רבה במדבר, פרשה כ, פסקה כב).
זאת משמעות השמירה על שמם, שפתם ולבושם, המהווים חוצצים בפני ההתיידדות עם הסביבה ומאפשרים את היכולת להתבונן כזרים על הסביבה שמחוצה לה. זהו סוד העמידה של היהודי בכל הדורות, זהו סוד היכולת שלנו היום להתחדש, לבקר ולהתקדם.
אתגר מיוחד יש לאדם בחברה המודרנית, שחרטה על דגלה את הגלובליות. על האדם, החברה והמדינה, לעמוד כשהם טעונים בערכים האישיים שלהם, אל מול עולם ערכים כוללני. במצב של סתירה עולם זה עלול להתבולל, להיטמע, ולהכניס אל קרבו את הערכים, המושגים וההתנהגויות הסובבים אותו. מידת יכולתו לשלוט בייחודו, לשמור על יציבותו ועל אופיו הייחודי, היא שתאפשר את המשך קיומו האותנטי.
לעיתים, משמעותה של יהדות היא להיות עברי. להיות מהעבר השני של הנהר, להתייצב בעמדה המבקרת את התרבות השלטת, השולטת בעצמה ויודעת להבחין מה נחוץ ומה מזיק לה.
דוד אנסבכר חבר בית מדרש תאיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
