 |
 |
|
|
|
|
| מבקר המסעדות הכשרות של NRG יהדות הוריד 650 שקל על ארוחה רומנטית במסעדת גורמה וחזר מאוהב במלצרית. מסקנה? מסעדת אוליב-ליף מומלצת מכל הקיבה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מתאבן
בדיחה ידועה מספרת על נידון למוות, שתאריך הוצאתו להורג נקבע לחודש ינואר. כאשר שאלוהו מהי בקשתו האחרונה, השיב שהוא רוצה לאכול אבטיח. התליין חיכך את פדחתו ואמר: "תשמע אדוני, אין אבטיחים עכשיו, זו לא העונה" - "אין בעיה" ענה הנידון, "אני מוכן לחכות...". חשבתי על הבדיחה הזו ביציאה מאוליב ליף. חשבתי שאם תינתן לי בקשה קולינרית אחרונה יום אחד, אבקש לאכול שם בשנית.
פסענו אל הלובי של מלון שרתון תל אביב לכיוון אוליב ליף – מסעדה ים תיכונית בניחוח צרפתי. התיישבנו בשולחן זוגי מקסים עם הגב לשם ועם הראש לים. המסעדה מעוצבת באלגנטיות – צבעי צהוב, ירוק וכחול משתלבים בעדינות מופלאה, אריחים עם ענפי זית משובצים במקומות שונים, כסאות כחולים, שחייבו אותי להתמודד עם השאלה – האם המנהג להציע את הכסא למקורבת, שאגב התלבשה בחגיגיות בהתאם לאירוע, הוא עדיין חלק מכללי הטקס, או שמא הפמיניזם ביטל גם את מחוות האבירות הקטנה הזו? דילמה.
מירב, המלצרית המקסימה, ניגשה אלינו והציע את אפרטיף הבית - סיידר תפוחים עם יין אדום ומקל קינמון, או קפיריניה צוננת עם פיסות לימונים (33 שקל). בהמשך הגיעו לשולחן לחם ביתי חם ומשובח עם עשבי תיבול, צלוחית זיתים מהטובים שנצפו ונטעמו במחוזותינו, שמן זית וממרח פסטו.
מן המטבח, שלח השף דגימת מוס סלמון – רולדה אפרורית מעוטרת בפטרוזיליה, פתיחה מעולה. התפריט אשר נפתח בציטוט - "וזית רענן יפה פרי תואר", (המדור תמיד אהב ציטוטים, ממש כמו יואב שוורד...) אינו ארוך מדי ופותח תיאבון.
"תשמע" הבהירה לי המקורבת כבר בהתחלה - "אני לא אוכלת דגים, חצילים ותפוח אפוי, מקווה שתסתדר עם זה...". להפתעתי, למנה הראשונה היא הזמינה קבב דגי ים על מצע טחינה ירוקה, (50 שקל). היא טרפה את המנה ואמרה שהטעם מכחיש כל קשר לדג וזה פשוט נפלא. היא צדקה. הטחינה הירוקה הצליחה לשדרג את המנה לרמת מצוינות.
אני הימרתי על דג ברבוניה, (54 שקל) שהוא דג אדמדם חביב ביותר, בעיקר כשהוא נמצא על צלחת, ולידו עלי גפן מוחמצים היטב עם פילה לוקוס בתוכם. הזמנו יין מרלו של ירדן שנת 2001. המחיר היה קצת מוגזם (160 שקל).
למנה העיקרית הזמינה המקורבת עופיון עטוף באווז מעושן על מאפה של חצילים קלויים ובצל. המנה היתה פשוט מושלמת. אני הזמנתי פווה עגל עם בטטה, בצל וירקות שונים. פילה העגל היה מושלם, פריך מבחוץ ועסיסי מבפנים, הבשר קיבל את הכבוד הראוי לו. אם תשאלו אותי, מהמוצדקות בשחיטות העגלים.
מדושנים מהאוכל, הלומי יין במקצת ומאושרים עד הגג, בחרנו לקנח בטארט קובלר - תפוחים אפויים שהושרו בקרמל זמן רב, על בצק פריך עם גלידת וניל משובחת בצד. המקורבת, שציינה את סלידתה מתפוחים אפויים, נצפתה טורפת את המנה כאילו המטוס מתרסק...
חשבון בבקשה:
ידוע כי דברים זולים עולים פחות, ולפיכך דברים יקרים עולים יותר. המחיר לזוג עמד בסוף הערב על 650 שקל לא כולל תשר. האופציה הזולה מתגלמת בארוחה העסקית בין השעות 12:00-15:00 במחיר של 78 שקל בלבד. בנוסף, המסעדה פתחה את תפריט "ארוחת השבוע" - בשבוע הראשון בכל חודש תוגש ארוחת ערב של שלוש מנות במחיר של 155 שקל לאדם. עדיין לא זול, אבל במסעדה ברמה הזאת זה בהחלט נותן תמורה מלאה לכסף.
הסיר של המכסה:
הלוואי שיהיה לכם מספיק כסף ותוכלו לפרגן לעצמכם ולזוגיות שלכם כזו מסעדה, למרות שבדייט ראשון מקום כזה עלול ליצור לחץ. השולחנות הזוגיים יכולים להיות ממוקמים לפי בקשתכם מול הים, כך שבשעת שקיעה הרומנטיקה תוכל להרקיע שחקים. התאורה נכונה, המוסיקה חרישית, המרחק בין השולחנות גדול והכול פשוט מתאים. יאללה, לכו.
טיפ:
הכי טוב - האוכל.
הכי נאחס- שעד הפעם הבאה נצטרך לחסוך כשלוש שנים.
שורה תחתונה- מומלץ מכל הלב והקיבה.
משפט השבוע - אבל הכי מצחיק זה להגיד כרובית..."(י. גפן).
אוליב ליף, מלון שרתון תל אביב, הירקון 115, 03-5219300.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
