 |
/images/archive/gallery/179/677.jpg יוסף סידר. צילום:
קובי קלמנוביץ  |
|
|
|
|
| יוסף סידר, הבמאי של "מדורת השבט", בילה ימים ארוכים מעבר לים בקידום סרטו, שהיה בין המתמודדים על קטיגוריית האוסקר הזר. חברי האקדמיה אהבו, אבל לא מספיק כדי להכניס אותו לחמישייה. מבט על אחורי הקלעים של הטקס הנוצץ בעולם |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רותי רוסו, המגזין
26/1/2005 9:44 |
|
|
|
|
|
|
|
עד אתמול ב-15:30 עוד היתה תקווה. מסביב רצו שמועות שאולי אחרי עשרים שנה שוב יתמודד סרט ישראלי על האוסקר הנכסף (הפעם האחרונה היתה ב-85' עם "מאחורי הסורגים"). "מדורת השבט" שהתקבל בארץ באהבה (146 אלף כרטיסים), ועל פי השמועות התקבל באהבה די גדולה גם בהקרנה המיוחדת לחברי האקדמיה האמריקנית, לא עלה שלב ולא נכלל בחמשת המועמדים לפרס, בקטיגוריית הסרט הזר.
היוצר המוערך מאחורי המדורה, יוסף סידר, מודה שהוא מאוד מאוכזב ("תהיה עוד פעם"), אבל גם מאוד מופתע מהסרטים שכן נבחרו לחמישייה: "נכנס הסרט 'דאון פול' על היטלר, שהבנתי שהוא טוב, אבל אף אחד לא נתן לו סיכוי. משוודיה הגיע הסרט'מתחת לראדר' שאף אחד לא שמע עליו ולכן
זה לא היה צפוי, ומדרום-אפריקה נכנס הסרט הצנוע'יסטרדיי' - זה סרט קטן ויפה אבל הוא לא עומד בסטנדרט של הסרטים הגדולים של השנה. היה ברור שהסרט הספרדי יכנס, והוא גם זה שיזכה. אבל מפתיע שהסרטים הסיני והיפני שכולם היו בטוחים שיכנסו, לא בפנים. גם מ'קונטרול' היו ציפיות גדולות, וגם הסרט הצ'כי, 'אפ אנד דאון', לא נכנס, וגם אנחנו לא".
שעה וחצי לפני הבחירה סיפר סידר ל"מעריב" על המאמצים הגדולים שעשה לאחרונה לקידום סרטו בארצות-הברית, ועל שיטת הבחירה המורכבת מנקודת מבטו של יוצר. שעה וחצי לפני ההכרזה הטלוויזיונית עוד שמר הבמאי (וגם אנחנו) על אופטימיות זהירה, התייחס לסימנים החיוביים אבל לא מיהר לקפוץ למסקנות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מתוך "מדורת השבט".
|
|
|
 |
|
 |
|
אף אחד לא יצא באמצע
|
|
|
 |
|
|
|
איך מקדמים סרט בארצות-הברית לקראת האוסקר?
"האוסקר לסרט הזר מתנהל באופן כזה שלכסף שיש לחברות להשקיע בקידומו לא תהיה השפעה על סיכויי הבחירה שלו. הסרטים הזרים מוקרנים בהקרנות מיוחדות לחברי האקדמיה, שבסופן הם מעניקים לו ציון, מ-6 עד 10. חמשת הסרטים עם הממוצע הגבוה ביותר הם אלו שיכללו ברשימת המועמדים".
מה צריך לעשות בפועל כדי לקדם את הסרט?
"שמים מודעות בעיתונות המקצועית, דבר המביא את קיומו לידיעת אנשי המקצוע בהוליווד וגם מודיע על מועדי ההקרנות. זו גם הזדמנות של היוצרים לפרסם את הפרסים והביקורות הטובות. במקביל מנסים לארגן הקרנות למעצבי דעת קהל בהוליווד ולייצר עניין תקשורתי סביב הסרט. אנחנו עבדנו נורא קשה כדי לארגן כתבה ב'ניו-יורק טיימס."'
במה מתאפיינת אווירת האוסקר בתקשורת האמריקנית בשבועות האחרונים?
"היוצרים של כל הסרטים הנבחרים מטעם המדינות שלהם מקבלים מין תקופת חסד, אותה אפשר לנצל בלי קשר לאוסקר. כל הדלתות נפתחות, כולם רוצים לדעת מי הבמאי שמייצג את המדינה שלו ומה הפרויקט הבא, והאם הוא מתכוון לעבור להתגורר בארצות-הברית. מצעד הבולשיט ארוך ולא צריך להאמין לכל המחמאות. אבל עדיין, ההרגשה טובה מאוד. כשחוזרים מלוס-אנג'לס צריך לעשות בדיקת מציאות נוקבת. אם אתה נשאר עם האשליות שמוכרים לך - זה משתק. בכלל, יש משהו במירוץ לאוסקר שהוא כמעט אנטי-אמנותי. מוציאים כל-כך הרבה אנרגיה כדי לבלוט, שלפעמים שוכחים את האמינות ומתחילים לתכנן את הסרט הבא עם המחשבה על הפרסים בראש."
אתה יודע איך עברה ההקרנה של הסרט לחברי האקדמיה?
"לפי הדיווחים שקיבלנו, היתה הקרנה מצוינת. קודם כל אף אחד לא יצא באמצע, מה שקורה ב-90 אחוז מהסרטים. הצופים מחויבים לצפות ב-20 אחוז מהסרט כדי לנקד אותו, ורבים לא נשארים הרבה אחרי. לאולם ההקרנה שלנו הגיעו 300 חברי אקדמיה עם 300 בני-זוג, כך שהיה מלא עד אפס מקום ואף אחד לא יצא. הדיווחים אומרים שהיו גם מחיאות כפיים, צחוקים ובכי. אבל בשביל להיכנס לחמישייה צריך להגיע לממוצע של 9.4 - מה שאומר שהרוב המוחלט צריך להצביע 10".
אתה חושב שלנושא שבחרת או לרקע האמריקני שלך יש השפעה?
"לא. אני חושב שהסרטים נמדדים על-פי הרושם האישי שהם משאירים על הקהל. זה נחמד שלא צריך לשבור את השיניים כשמדברים עם אנשים אחרי ההקרנה, אבל הסרט צריך לדבר בעד עצמו".
הכתבה המלאה מתפרסמת ב"מגזין".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
