 |
 |
|
|
|
|
|
|
| אפרת ליבמן בסך-הכל רצתה לארגן לעצמה ארוחת שבת ביצתית אינטימית (13 איש) אבל נשארה בסוף רק עם האינטימית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שבע בערב, יום חמישי. זוהי שעתם הטובה של רווקי המגזר שעסוקים בלסגור את יומן הפגישות שלהם לסוף השבוע הקרוב. יש כאלה שצריכים אמרגן, מזכירה ויחצ"ן כדי לצלוח בשלום את סוף השבוע. אחרים, לעומתם, מבלי ננקוב בשמות, בוהים בטלפון ומחכים לצלצול הגואל.
זר לא יבין את חוקי הביצה הנוקשים, אבל לקו הסיום של ערב שבת מגיעים רק אלו שניצחו בתחרות הפופולאריות של השכונה. חבר השופטים הוא אכזרי ואם תמצא אשם בחוסר מקובלות, העונש יהיה נידוי חברתי במיידי. אין עיכוב ביצוע ואין ערעור. תקנון ההשתתפות אולי בלתי כתוב, אבל הקריטריונים שלו ברורים מאוד – אצל מי אכלת (על השתתפות בארוחה עם סלבריטאי מהמגזר מקבלים בונוס מיוחד), כמה אנשים היו בארוחה (מינימום 6, יש ניקוד מיוחד אם השתתפו בה יותר מ- 10) ועד איזה שעה היתה הארוחה (קריטי). בוא נגיד את זה ככה - אם אכלת אצל חבר, הייתם רק שניכם וגמרתם לאכול בשבע ורבע, כבר עדיף שתגיד שנסעת להורים לשבת.
אז יום חמישי. שבע בערב. אני עדיין בעבודה. מחכה לטלפונים לאישורי ההגעה הסופיים. מתחילת השבוע, כשעוד דיברו על שלג, התחלנו
לתכנן את השבת. החבר'ה שלנו מביצת גבעת שמואל, הודיעו שבכוונתם לעלות לרגל וכבר חילקנו את העבודה בינינו (כמו תמיד הבנות משקיעות בסלטים ובמנות עיקריות, מהבנים, אנחנו מבקשות רק דברים סגורים כמו יין, חומוס ושתייה, וגם אז צריכות להדגיש להם שוב את חשיבות הדיאט קולה).
לפי הספירה שלי היינו אמורים להיות 11 איש, וזה עוד לפני ספירת קולות הימאים והחבר'ה של הרגע האחרון, אלה שכבר לא מצפים להזמנה לפני יום שישי בצהריים, אלה שיודעים שיוזמנו רק אחרי שכל ה"שווים" הבריזו ושידרגו את עצמם לארוחה שווה יותר. בחינוך שאני קיבלתי בבית, עדיף להזמין אותם ושנהיה 13 (טפו) איש מסביב לשולחן הלא כזה גדול שלי ואני אשב בפינה ואקח את הסיכון שלא אתחתן בשבע השנים הקרובות.
יום חמישי. שבע וחצי בערב. כבר ביקשתי מהמזכירה שתאפר אותי לקראת המסיבות של הערב (כנראה שבקורס מזכירות מלמדים אותן גם איפור בוקר ואיפור ערב, אין לי הסבר הגיוני לעובדה שכל מזכירה שהכרתי, היתה גם מאפרת, מסדרת גבות ובכלל, קוסמטיקאית לעתות חירום) ואז הם התחילו להבריז לי. לא סתם, זוגות זוגות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מעבירה עוד ערב בדייט
|
|
|
 |
|
|
|
הראשונים להבריז היו מאיר ושגית. בקול רוטט ועיניים בורקות של זוג שיוצא חודשיים, הם הודיעו "שאחרי שהם היו שבת אצל ההורים שלה ואז שבת אצל ההורים שלו הם רוצים שבת רק לעצמם, ככה כזה בשביל לחזק את הזוגיות". את ההברזה שלהם עוד קיבלתי בהבנה ובחיוך: "אין מישהי שמגיע לה אושר יותר משגית", אמרתי למפלצת הירוקה שהתעוררה לי בבטן. הכי טוב ככה, אני לא באמת רוצה לארח 11 איש. מתאים לי הדילול טבעי באוכלוסיית הטורפים מסביב לשולחן שלי. חייכתי לשפופרת בפרגון ואמרתי לה "תיהני. אויש סליחה. תיהנו, מתוקים שלי".
חמש דקות אח"כ התקשר דודי, ה"גבר – גבר" שלנו, להודיע שהוא נוסע להורים בשבת כי הוא גוסס - יש לו שפעת. מחניקה את הצחוק, עוד גיליתי הבנה ובלבי אמרתי "אוי הגברים האלה, בצבא הם יכולים להרוג שלושה מחבלים לארוחת בוקר, אבל קצת נזלת והם גוססים". איחלתי לחייל רפואה שלמה והבטחתי לדאוג שיהיה מי שיעשה לו "מי שברך".
אחריו התקשרו ניצן ויונתן להודיע שהם לא מגיעים כי הם רוצים להתפנק אצל ההורים שלה, ושירה הודיעה שחמותה לעתיד (לא חשוב מאיזו עדה) עושה לה פרצופים בטלפון על זה שהם לא הגיעו בשבת שעברה, ומה זה קשור בכלל שלפני שבועיים הם היו אצלם, ובכלל מאז שהיא התארסה לבן שלה, היא מרגישה שאין לה יותר בן, אבל זה בסדר העיקר שהם מאושרים. אז כדי לשמור על קשרים טובים, לפחות עד החתונה, הם נוסעים להורים שלו לשבת, נכון שאני מבינה? בטח מבינה, מאוד מאוד מבינה, כולם מסביבי בונים להם זוגיות מכילה, בריאה ותומכת ורק אני, שמעבירה עוד ערב בדייט, מבינה למה התכוון זוהר המלך במילים: "בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום".
כאילו, מה קורה?! זה בגלל החורף הקשה, תוכנית ההתנתקות או פולמוס הטבילה במקווה לרווקות? כולם מתחתנים, ואלה שעוד לא הודיעו על ארוסיהם נמצאים כבר ד' אמות עמוק בתוך "מערכת יחסים מחייבת" ורק אני מבלה עוד ערב בקפה השכונתי, שותה "הפוך" בכמות שיכולה להביא את מפלס הכינרת לקו האדום העליון.
בלילה הודעתי ללאון שבקצב הזה זה אנחנו נאכל שנינו לבד (ובמילים אחרות – תתחיל לדאוג לך להזמנות חלופיות). הוא בכלל לא הבין על מה אני מדברת. נכון שהוא אמר שהוא נשאר בשבת בדירה, אבל למה הסקתי מזה שהוא אוכל בדירה? הוא כבר מוזמן לשישי בערב ולשבת בבוקר. סגר את כל הפרטים עם חברים כבר ביום רביעי והוא צריך לשתי הארוחות בקבוק קולה. "דיאט – תביא דיאט", לחשתי לו בכוחותי האחרונים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | שם עט של עו"ד בת 27, רווקה בגמילה, בוגרת כתב העת היוקרתי "הצופה". דור שלישי ליוצאי גליציה בירושלים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
