 |
/images/archive/gallery/110/713.jpg קבב.
 |
|
|
|
|
| תימור דיל, מבקר מסעדות הכשרות של NRG יהדות, נסע עד כפר-סבא לדייט סוער ב"חירו" וגילה שם שוק אווז עם עלעל זוטא תחוב בעצם. רומנטי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באחד מסיפוריו הכמוסים של דון קישוט, מסופר שהוא, סנשו פנשה ופרדיננדה החמור הנאמן, ישבו במסעדת טאפסים ספרדית ונשנשו. לפתע הגיחו שני שודדים ופרצו למסעדה, באיומי חרב הם שדדו את כל הנקרא בדרכם, להוציא את דון קישוט שנראה תפרן מדי ומטורף מדי. "הי אדוני האביר" שאלו סנשו פנשה שכולו רועד "האין מתכוון אתה לגרש את השודדים ולהשיב את הצדק על כנו?" "סנשו!", הרעים דון קישוט בקולו ושפמו ריטט מכעס, "גבר אמיתי לא קם משולחן הטאפסים עד שהוא שבע, ברור?"
מצוידים בתובנה מרטיטה זו, נשאנו פעמנו השבוע אל "חירו" - מסעדת טאפסים חדשה בכפר סבא.
מקור השם חירו הוא חירות בארמית. המסעדה נמצאת בשולי אחד המדרחובים השוממים משהו של כפר סבא, ונראה שהשקיעו מחשבה רבה בעיצובו - הקירות צבועים בצבע טרה-סנטה ומעוטרים בכרזות של מלחמות שוורים וריקודי פלמנקו. במקום מספר מוקדי ישיבה: על הבר כאשר ניתן לחזות במנות מוכנות מול עיניך, בקומה הראשונה שפונה אל הרחוב, ובקומה השניה, לאלה שמחפשים פרטיות. כמוני.
מנה עיקרית.
הגענו בשעה 16:29 ולכן נבצר מאיתנו לבחור במנה העסקית שמוגשת עד 16:30. התפריט מוגש בצורה מקורית ומדליקה - קופסת עץ יפה ומסתורית בה ארוזים התפריטים. מצדם האחד - גלויות תיירות מספרד, ומן העבר השני - המנות המוגשות. שכנתי לשולחן עלתה מיד על היתרונות הכרוכים בתפריט הנתון בקופסה. "תראה", אמרה כשכולה מצועפת רומנטיות, "אפשר לבקש להעביר תפריטים בין השולחנות וכך להעביר מספרי טלפון ופתקים...". רומנטי.
התפריט עצמו מורכב בעיקר מטאפסים - צלוחית אישית עם מטעמים שונים מהמטבח הספרדי, במחירים שבין 18 ל-22 שקל. הטאפסים הם המקבילה הספרדית של מנות הפתיחה הקטנות הים תיכוניות – כמו המאזטים במסעדות מזרחיות.
הטאפסים מתחלקים לטאפסי ירקות, בשר ודגים. התחלנו בירקות והזמנו קסרול הפטריות שהיה טעים ביותר. קסרול הוא כלי ברזל קטן וכבד בו מבושל האוכל בבישול איטי ויסודי, הוא הכיל פטריות יער, שמפניון פורטבלו ועלי מנגולד.
שיפוד סלמון ברוטב קוקוס ג'ינג'ר וצ'ילי היה שגרתי למדי. למרות ההבטחה הטמונה במרכיבים של הרוטב, הסלמון היה דומיננטי מדי ולא נתן לטעמים להשתלב בו.
האלבונדיגס טונה ברוטב עגבניות חריף, היתה מנה נחמדה, אלו למעשה קציצות דג בשם משודרג.
שיפוד הסינטה (22 שקל) היה מעולה, בדרגת מדיום רייר, ברוטב סטה פשוט אלוהי.
טעמנו גם קונפי צלע אווז על מצע בורגול וירקות שורש (20 שקל). צורת ההגשה היתה מרנינה, שוק אווז עם עלעל זוטא תחוב בעצם, אך התוכן היה מעט משמים. האווז היה קשה וזעיר ומלאכת הפירוק שלו לא היתה שווה את האנרגיה שבאכילתו.
בשלב זה כבר היינו מלאים, הציפייה והזמן בין טאפס אחד למשנהו יוצרים הרגשת שובע לעיניים ולבטן, אבל בשל המחויבות העולה מהתפקיד המשכנו בחריקת שיניים למנות העיקריות.
שכנתי לשולחן הזמינה אנטריקוט בדרגת מדיום רייר (57 שקל) , שהיה עשוי כמעט מושלם, והוגש עם בטטה וארטישוק ירושלמי, שהפכו את המנה לטעימה מאד.
אני הזמנתי קבב טלה על פירה חציל עם סלט שעועית פיקנטי (48 שקל). הקבב תובל כהלכה, אך הבישול היה קצר מדי והבשר היה קצת קשה. מחית החציל היתה עדינה וטעימה, והסלט בו לא מצאתי זכר לשעועית בלט במיוחד בגלל חריפות הצ'ילי.
אגב, מה הטעם של פיקנטי? איפה זה נמצא בבלוטות הטעם בלשון? ומי הקופירייטר הגאון שהחליט שבמקום חריף נכתוב עכשיו פיקנטי כדי שיותר אשכנזים נפגעי סחוג יקנו את זה? שכנתי ציינה שהשמות של המנות בתפריט ובמיוחד של האחרונות מרגשות ומפתות. אני מניח שהיא צודקת.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
