יהדות NRG - הבנות לשירות לאומי או לצבא?

ראשי > יהדות > פולמוס

אילוסטרציה.
צילומים: אדי ישראל, ומירי צחי-מקור ראשון. עיבוד מחשב

הבנות לשירות לאומי או לצבא?

האם בנות מגוייסות לצבא למטרות יופי ושעשועים? האם מדי חאקי הם מתכון בטוח להתדרדרות דתית של בנות? האם שירות לאומי הוא בעצם התחמקות? רבקה שמעון ועינת ברזילי מתפלמסות בסוגייה: בנות דתיות - לצה"ל או לשירות לאומי?

דפדף ביהדות

רבקה שמעון ועינת ברזילי
22/2/2005 8:47

רבקה שמעון:
עם הצהרתו של האלוף שטרן על פירוק יחידות ההסדר, שמתי לב שהוסט הדיון הציבורי מהנקודה העיקרית המפריעה לראשי ישיבות ההסדר והיא שירות הבנות בצה"ל. בשביל מה צריך בכלל בנות בצה"ל?

כששאלתי את בניי, ששירתו בצבא, "למה דווקא מד"סיות?" הם גיחכו במבוכה והפטירו: "אימא, תעזבי, את תמימה מדי, את לא תביני". "מה יש פה להבין? הקשיתי, "למה אי אפשר לקחת מדריך?", "נו, למה? הרי שיעורי ספורט זה עסק משעמם, אבל כשקופצת לך בחורה עם חולצת טריקו צמודה מול העיניים, השיעור הופך להיות מעניין יותר.... חוץ מזה", המשיך ופרט לי אחד מהם, "זה עניין פסיכולוגי. בחור שמתגייס לצה"ל, עם מוטיבציה שואפת לאפס, כשהמד"סית רצה, הוא מקבל מוטיבציה להוכיח את גבריותו, והוא רץ, והוא עושה עוד דברים בשביל להוכיח לבנות בבסיס שהוא גבר...". התביישתי.

התביישתי בשביל בניי. התביישתי בשביל המד"סיות, והצטערתי על עם ישראל, שצריך בנות בצבא בשביל המוטיבציה.

מראש נקבע בסאב-טקסט של מדיניות גיוס הבנות, שהן מגויסות ליופי ושעשועים. ארחיק לכת ואומר – הן שם בצבא כדי להיות "זמינות" לגברים שמשרתים הרחק מהבית. אני מציעה למישהי מארגוני הנשים לבדוק מה אחוז ההפלות המתבצע בקרב חיילות צה"ל ב"תל-השומר" ומה אחוז ה"חיילות לשעבר" המטופלות במרפאות לטיפולי פוריות.

ברור לי, שאחטוף קיתונות של ביקורת. יוכיחו לי שחור על גבי לבן שהן עובדות מצוין, ושאין להן

תחליף. הן פקידות ת"ש ומקפלות מצנחים ותצפיתניות נהדרות.

רבותי, עד מלחמת העולם השנייה לא היו נשים בצבאות העולם, והחיילים הסתדרו מצוין. זכורים לי סרטי קולנוע בהם נראה איזה מזכיר צבאי ממושקף, בחיקו מכונת כתיבה מיושנת והוא תולה את עיניו במוצא פיו של הגנרל המככב.

שימושי אינטרנט, מחשב, מקלדת, טלפון – כל ילד יודע. בשביל זה לא צריך בנות בצה"ל. גם קפה אפשר להכין לבד. יש מכונות אספרסו. יסתדרו גם עם המצנחים. ארצנו קטנה, וניתן היה להעסיק בנות על תקן אזרחיות עובדות צה"ל, עם משכורת מסודרת ובלי לינה בבסיס. הצבא עושה את זה במילא עם עובדים אחרים.

כך גם לא נגיע למצב שבו עומד קצין למשפט באשמת הטרדת חיילות, בין אם זה נכון או לא. אם נכונה השמועה שהן נקמו בו על כך שהפליל אותן בהתנהגות לא תקינה, היינו חוסכים לעצמנו סיפורים כאלה אם הן סתם עובדות בצה"ל. עובדת לא ראויה – פשוט מפטרים. והרי ידוע שישנן בנות שלא מגייסים אותן מחוסר נחיצות.

בלי בנות בצבא, נושא הכשרות יהווה "כסף קטן" עבור ראשי ישיבות ההסדר והדתיים. עם קיום נהלים תקינים ניתן לשמור בצבא על מטבחים כשרים. יש משהו קוסם בהגדרה שצה"ל הוא צבא העם. אבל אני הייתי מרחיקה לכת ומוסיפה: קוסם לי יותר שצה"ל יהיה צבא קדוש. קחו את פלוגות ההסדר המצוינות או פלוגות הנח"ל החרדי, והעתיקו את הדגם המצוין הזה על הצבא כולו. את הבנות תשלחו לשרות לאומי.


	עינת ברזילי:


	במחזור הגיוס האחרון לצה"ל המירו 2000 בנות דתיות את חצאית הג'ינס בחצאית טרפז מחרבת גזרה (או במכנסיים) בצבע חאקי. המתגייסות החדשות מהוות 30% מכלל בוגרות י"ב בחינוך הממלכתי דתי, ואף על פי שפסיקת הרבנות הראשית נגד גיוס בנות בעינה עומדת, השירות הצבאי של בנות דתיות הוא עובדה. רק לאחרונה, פנה מפקד גל"צ לעמותת "אלומה" המלווה חיילות דתיות לאורך השירות וביקש רשימת מומלצות לשירות בתחנה. ראשית, הבהרה: אין בכוונת הדברים להיות מניפסט בעד גיוס בנות לצה"ל. מדובר כמובן, בהחלטה פרטית, והאלטרנטיבה שמציעה מסגרת השירות הלאומי היא בהחלט דרך ראויה ומשמעותית לתרומה לחברה. אלא שהגיע הזמן לאוורר כמה טיעונים ישנים מהסוג שרווח בשיעורי חברה באולפנות, לפיהם נערה דתית בצה"ל כמוה ככיפה אדומה ביער מלא זאבים משחרים לטרף. נכון שבמערכת צבאית שוביניסטית ואינטנסיבית מטבעה, יש מקדם גבוה ליצירת סיטואציות מהסוג הזה, אבל אף אחת לא מוותרת על זכותה להצהיר בשביל לשרת בגדוד "קרקל" או כדי להגיש קפה לאלוף משנה ע'. בנות דתיות משרתות בצה"ל בדרך כלל בתפקידי הדרכה והוראה, שם הן נהנות מיחס מכבד של המערכת המכירה בייחודיותן ומצליחות מאד בתפקידיהן. ואתם יודעים מה, אפילו מוגנות יותר בתחום האישי. כשהייתי חיילת (אם אפשר לקרוא לשנתיים של הדרכת טיולים בגליל ושלושה שבועות טירונות - "צבא") נתפסתי עם חברה, מטיילות במדרחוב בטבריה אחרי השעה 23:00. נציגת החוק הצבאי היתה מש"קית בת 19, וזה נגמר במשפט בפיקוד צפון. האשמה: סיכון רכוש צה"ל. כלומר - אנחנו. לחברות שלי, בנות שירות שהתלוננו על מנהל מתנ"ס שמנצל סמכות או על רופא מטריד בבית חולים בו שירתו, לא היתה מש"קית שתדפוק לו תלונה. מחוסנים מפני כל סנקציות, יכלו הגורמים האזרחיים בסביבת בנות השירות להיות נחמדים או לא לפי בחירה. המודעות החברתית הגבוהה כלפי הטרדה מינית והלוחמנות של התקשורת בנושא, בפרט כלפי הצבא, מביאות לכך שכל לובש מדים חושב פעמיים לפני שהוא מחמיא לחיילת על התספורת. מבחינת הנגישות קל היום לעובד בביה"ס להציק לך יותר מאשר למפקד שלך, וגם יש לו הרבה פחות מה להפסיד. כך שאם מתחילים עם שיקולי "איפה יותר בטוח" בכלל לא ברור שהכף נוטה לטובת המערכת האזרחית. סיפורי אימה יש בשני הצדדים והם יכולים לשרת כל אג'נדה. אנחנו הרי לא מתגייסות כדי שמישהו ישמור עלינו. קיבלנו חינוך חזק מספיק עד גיל 18 והוא בדרך כלל עושה את העבודה. אנחנו מתגייסות כי אין שום סיבה שבנות דתיות יהיו מודרות באופן גורף מתוך מערכת שהיא אולי הכי מרכזית בהוויה הישראלית, אין שום סיבה שהן שוב יישארו בגבולות הסקטוריאליים הצרים. יש בצה"ל מספיק מסגרות מגוננות שנתפרו למידותיהן של הבנות הדתיות כמו יחידת מורות חיילות, ומי שלא מרגישה מאוימת מהמפגש הבלתי אמצעי עם החברה החילונית תזכה לתפקידים מאתגרים בהרבה, (במודיעין למשל) וגם לחוויה מעצבת וחד פעמית שלא תחזור על עצמה בשגרת החיים האזרחיים. אי אפשר למתוח את יריעות החממה עד אינסוף. בסופו של דבר כולנו יוצאים לעולם ומקווים שנצלח אותו עם מה שהבאנו מהבית. אני מציעה לחברה הדתית לעשות מה שצה"ל עושה עם הבנות הדתיות כשהוא משבץ אותן בעמדות מפתח - פשוט לסמוך עליהן.