 |
/images/archive/gallery/264/954.jpg אמנים. צילום:
פלאש 90  |
|
|
|
|
| לצד הפגנות הימין והסטיקרים, מתפתחים המתנחלים גם דרך מחאה אחרת, שעד עכשיו היתה נחלתו הבלעדית של השמאל. אוצרת ממוזיאון תל אביב: "מה שקורה בשטחים הצמיח אמנות, אבל האמנות הזאת שייכת לצד השמאלני הישראלי ולצד הפלשתיני. היא לא שייכת לימין" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
נאוה צוריאל ושמוליק חפץ, מוסף שבת
25/2/2005 3:46 |
|
|
|
|
|
|
|
"מדברים על שרשרת אנושית,
עצומת תקווה
חתומה באותם פרקי גוף,
באותם גרמי ידיים,
שמא גרמי מדרגות למדורי הכרה שונים".
(תמי גלבוע, בת 26, תושבת גוש קטיף).
שירה של גלבוע, בת היישוב מורג, נכתב ימים ספורים לפני מפגן השרשרת האנושית, אחת מנקודות השיא במאבקם של אנשי גוש קטיף נגד תוכנית ההתנתקות. "שרשרת אנושית, עצומה, אחווה בין חלקים בעם, גרמי ידיים, כולם מתחברים אחד לשני - אבל בעיניי הכל בעצם ציני. אנשים חשבו שזה יעשה משהו, אבל אני חשבתי מהתחלה שזה רק יעורר הד תקשורתי קטן, ובעצם לא יעשה כלום", היא מסבירה.
נדמה כי ניצול האמנות לצורכי מחאה פוליטית כבר אינו נחלתו הבלעדית של השמאל הישראלי. מאז החל תהליך ההתנתקות, יותר ויותר אנשים, המזוהים עם הימין, מרגישים צורך לבטא את מצוקתם בדרך אחרת. לצד הסטיקרים ושלטי החוצות החלו לצוץ מיצגים, קבצי שירה והצגות תיאטרון, היישר מבית מדרשו של הימין האידאולוגי. נראה שהממסד האמנותי הישראלי, שהעדיף עד היום להתעלם מהיוצרים במחנה הלאומי, כבר לא יכול להישאר אדיש.
ביום שלישי יחגוג כתב העת לשירה יהודית-ישראלית "משיב הרוח", את פרסומו של קובץ שירי ההתנתקות הראשון, בערב שייערך דווקא במעוז השמאל - בית האמנים בתל-אביב. גלבוע, אם לשלושה, רפלקסולוגית בהכשרתה, היא אחת היוצרות שמייצגות את הקול החדש. "זו הדרך שלי לבטא את עצמי", היא אומרת, "אני מרגישה מצוקה נפשית כלשהי ומרגישה צורך לבטא אותה באמצעות השירה". עיקר הביקורת בכתיבתה של גלבוע מופנית כלפי "הקמפיין הרך" שהוביל מטה גוש קטיף.
"היו הרבה סיסמאות על 'האהבה תנצח', אבל לדעתי, זו לא היתה צורת מאבק נכונה", מציינת גלבוע, "היה צריך להילחם בנחישות ובכוחניות, לא רק בסיסמאות. זה נאיבי לחשוב שאם נדפוק בדלת של כולם ונגיד 'אני אוהב אותך', זה מה שיעזור. האהבה לא מספיקה, ובעיקר לא כשהיא באה במין התנצלות, מתוך רגש נחיתות, 'אנחנו יודעים שאנחנו תקועים כמו קוץ, אבל תאהבו אותנו'. אבל אנחנו לא קוץ, אלא המיטב שבמיטב ולא צריך להתחנן בשביל האהבה. מתייחסים למתנחלים כאילו דמות אחת יחידנית, בתור הכללה, וזה לא ככה. החליטו בשבילי מה אני. ואני רוצה להיות תמי, אני לא רוצה להיות מתנחלת".
בשירתה מעיזה גלבוע לעסוק בהרהורי האמונה שלה בקול רם, דבר שאינו מקובל בקרב יוצרים דתיים. "עם כל האמונה שלי, לפעמים קשה לי להבין מה מסתתר מאחור", היא מסבירה. "אני יודעת שהדרך הזאת מכוונת מלמעלה, ולפעמים קשה לי להבין למה, מה המטרה". גלבוע בחרה לבטא את מחאתה באמצעות השירה. בעלה בחר בדרך קונבנציונלית יותר, ונעצר לפני כשבועיים
במהלך הפגנה שנערכה בגוש.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
