 |
 |
|
|
|
|
| גם בית מלון לא יפריע לפולניות להטיל את חיתתן על כולם. רויטל ויטלזון בחוויות מהלובי. היה מרור |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רויטל ויטלזון-יעקבס
2/5/2005 8:39 |
|
|
|
|
|
|
|
איזה כיף זה בית מלון. קמים, אוכלים, הולכים לבריכה, אוכלים, הולכים לישון – קמים, הולכים לבריכה (הפעם לא כדי לקבל סרטן העור אלא באמת לשחות), אוכלים ושוב הולכים לישון. תענוג.
האמת שהשנה נהניתי יותר מבשנים עברו (ולא, זה לא קשור לזה שהגעתי עם בעל, ואני סוף סוף שווה כמעט כמו הבת
של השכנים שעברה לרעננה, מתהדרת בתואר שני, שתי בנות מהממות ובן זוג בעל משרה בחברת היי-טק ששוהה רוב זמנו בחו"ל).
אולם, לפתע אורו עיניי. הפולניות לא מתה. ממש מולי, בלובי של המלון, ניצבו להן בזו אחר זו, חיות מתמיד, ארבעה טיפוסים של פולניות אמיתיות. הבה ניתן בהן סימנים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
היידישע סבתא
|
|
|
 |
|
|
|
הסבתא: מנצחת על כולם. היא שילמה על החדרים של כולם ולכן כולם חייבים לתת לה בכבוד. וזה לא איכפת לה שהבעל של הנכדה תכנן לעשות טיול ג'יפים, שלא ישכח הפרזיט מי קנה לו את הג'יפ הזה ומי הביא אותו למלון הזה. מי ניצלה בעור שיניה מהמלחמה, כדי להתחתן וללדת ילדים, שילדו ילדים ויביאו לו את כלתו? – חד גדיא.
היא יושבת ברוב נחת בראש השולחן ומסתכלת גאה במשפחה הגדולה, ואם היא לא אוהבת את מה שהיא רואה, היא פשוט מבקשת מהפיליפינית שתביא לה שנייה את המשקפיים.
לפתע מגיעה חבורת הכליזמרים שהוזמנה מראש. הם ניגשים אליה בנגינת "היידישע מאמע" – ברגע זה כלב לא נבח, זבוב לא עף ואיש לא מצמץ. ואז הוא הגיע - קרעכץ אחד ויחיד של נחת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בטוח מנותחת
|
|
|
|
|
|
|
האימא: האמהות, שהן למעשה כבר סבתות בעצמן, אבל עד שהזקנה לא מתה הן עדיין צעירות, מאוד מודאגות. בארוחת ערב שבת הן קולטות את כל מה שמתרחש, (ועם כובעים כאלה, פלא שהן לא קולטות גם yes, Hot והכבלים הירדניים). ולהלן המשוואות:
1. כל רווק מעל גיל 25 - חובב את בני מינו.
2. כל רווקה שעברה את גיל 25 - חייבת לקחת את עצמה בידיים לפניי שיהיה מאוחר.
3. כל זוג שעברו תשעה חודשים ויומיים מיום חתונתם וטרם הביאו ילד - נמצאים בטיפולים במעבדת פוריות.
4. כל אישה שעברה את גיל הארבעים ונראית נהדר – מנותחת.
5. כל גבר נשוי שעבר את גיל ארבעים ועדיין מחייך – בוגד באשתו או נוטל כדורי הזיות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בייבי גאפ ומעלה
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו: טוב, פה מדובר בחתך מעט רחב: מאמהות צעירות, דרך נשואות טריות ורווקות מתבגרות ועד לשמיניסטיות אולפניסטיות מתלהבות. עם כל המבט האדיש והקולי, וזה שהרדיוס של הכובעים שלנו טיפה יותר שפוי, עלי אל תעבדו.
כל אחת דופקת הופעה, מתאמת איזה-צבע-את-לובשת-מחר-שאני-לא-אבוא-אותו-דבר. גם אם בבדיקת חמץ ילדת תאומות, את מופיעה לחג שני בלוק האנורקטי. והילדים החדשים, גם הם אביזרי אופנה קטנים. אז מה אם הילד זוחל וכולו מלא לכלוך – שלא תעיזי להלביש אותו בתוצרת הארץ – רק בייבי גאפ ומעלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למה אין פנקייק?
|
|
|
|
|
|
|
הקניידעלאך: ילדות מתוקות וורודות שעוד לא יודעות עד כמה החיים הולכים להיות קשים. הן עוד צוחקות לפעמים וגם נהנות מאכילת עוגה. אבל אוזן רגישה תוכל לשמוע שגם הסופגניות הללו כבר מדקלמות את מה שכולנו רוצים להגיד: "אוף אימא, בא לי במגלצ'ה של הבריכות, אבל המים שם מלוכלכים", "אוווף! שום דבר פה לא טעים לי!", "אימא, נכון שסבתא רבה דומה קצת לדינוזאור?".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חם לי, קר לי
|
|
|
|
|
|
|
והנה יצא החג ואני עם סימני שינה על הלחי, מגיעה לכמה תובנות בנוגע לאביב הזה. שבאביב הזה אהיה פחות ביקורתית, יותר סובלנית, ויותר חייכנית, רגועה ושלווה. כי באמת צריך להגיד תודה על הכול.
כל זה החזיק מעמד בדיוק עד הרגע שנכנסנו לאוטו. שם חזרו הצעקות הרגילות: "תיסע יותר לאט", "למה אתה נדבק אליו?", "אני מבינה שהחיים שלי לא חשובים לך, אבל הם חשובים לאמא שלי אז בבקשה תיזהר יותר", "הלו? היתה שם משאית, מה אתה עוקף?", "חם לי", "קר לי, תוריד קצת את המזגן", "כמה פעמים צריך להגיד לך שאילו לא סימונים זוהרים של שוליים, אלא רוכבי אופניים?".
זהו, מהחירות חזרנו לעבדות. למרות שניקיתי באקונומיקה וגם בקוטל מכרסמים, היא חזרה ובגדול, עם כוחות מחודשים, פריחה על הפנים ופטריות בין האצבעות של הרגליים – הפולנייה שלי. ויש לה חומרים חדשים להציק, לפחות עד הפסח הבא.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
