 |
/images/archive/gallery/286/239.jpg ענבל וינברגר.
 |
|
|
| התשב חצאית ארוכה עם פירסינג?
|
|
| שישה טיפוסים שונים יושבים בספרייה וכולם לומדים לבגרות. השמיניסטית ענבל וינברגר מבלה יותר מדי שעות מול ספרי הלימוד |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
ענבל וינברגר
9/5/2005 15:08 |
|
|
|
|
|
|
|
לרגל יום העצמאות, יצאתי לבדוק איפה כור ההיתוך האמיתי של המדינה הזאת. ומנקודת המבט השמיניסטית שלי הגעתי למסקנות מעניינות.
זו סוף עונת התפוזים ותחילת עונת השבו"זים. זו עונת הבגרויות שמתחילה השבוע, ושגורמת להצטברותן של שקיות גדולות תחת עיניהם הטרוטות של בני הנוער בארץ. זו העונה בה החוף היחיד מבחינתי הוא חוף המבטחים של אחרי הבגרויות אליו אני שואפת להגיע, ועונה בה השיזוף שאני מקבלת הוא רק מהפלורוסנטים
של הספרייה העירונית בה אני מבלה את רוב זמני כשבאמתחתי ערימת ספרים מפוארת.
מכל שכבות העם מגיעים לספרייה. תלמידים בבתי-ספר ממלכתיים, פרטיים, בני ישיבות, תלמידות אולפנא, חילונים, דתיים, חרדים, כולם נקבצים ובאים.
יש משהו מאחד בלימוד. בספרים. סוג של ערבות נוער הדדית. משהו שפותח במה להידברות. וכך, הבילוי בספריה הפך לאחד הבילויים האטרקטיביים והמסקרנים בחיי ועם הזמן הצלחתי לקטלג את באי הספרייה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
משקפיים ועט בכיס
|
|
|
 |
|
|
|
1. "הכבדים" - הם באו ללמוד. נקודה. רגלם הימנית תזוז בויברציות מטורפות והם שקועים באטרף בסיכומים. מפריחים לאוויר "שששש" נרגנים ופונים לאחרים בפניות מעצבנות ומשטנקרות נוסח "הדיסקמן שלה ממש מפריע לי", או- "אתה מוכן ללעוס את המסטיק יותר בשקט?!". יש שמהדרים ופונים בנופת צופים אל הספרנית שמוכיחה את כישוריה כדיקטטורית.
2. "המעופפים" - הם באים ללמוד מתמטיקה ושוכחים מחשבון מדעי, יש להם המון זמן ומדי פעם תראה את עיניהם משוטטות באדישות על הנוכחים בחדר.
3. "הנועזים" - הם מורידים ת'ראש מתחת לשולחן הפתוח לארבע רוחות השמיים ועונים לטלפון בלחישה רמה, מגניבים סנדוויץ' תחת בגדיהם ואפילו מגניבים את התיק בטענה ש"יש להם שם דברים אישיים".
4. "החכמים" - הם פצצת אינטילגנציה מהלכת. גומעים בשקיקה את הערימה שמונחת לידם ופוקדים את הספריה דרך קבע. הספרנית חברה שלהם והם מריצים איתה דאחקות. בדרך-כלל יתאפיינו במשקפיים ובעט בכיס.
5. "המציצים" - הם חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר ופוזלים לעבר הספר שלך בעניין רב, הם גם מסננים "מממ, מעניין" ומצפים שתגיב אותו דבר לגבי הספר שהם בחרו.
6. "החברותיים" - או, על זה רציתי לדבר איתכם. מדובר באנשים שאוהבים להגדיל את מעגל החברים שלהם, מבקשים עזרה מזר, משווים תשובות, מחלקים איתו חוויות. הסוג הזה מבחינתי הוא, הוא הפיתרון לבעיית הקומוניקציה בין המגזרים השונים בארץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פעמיים 'מאה שנים של בדידות', לי ולציצית
|
|
|
|
|
|
|
חצאית ארוכה ומתנחלת ניגשת לכיפה שחורה ומבקשת עזרה בתרגילים לפסיכומטרי, בין השניים מתפתחת שיחה מהותית על תובנות החיים ועל אידואולגיות. מישהו חוזר בתשובה לאחר שעמל על תרגיל ובסיומו צעק - "אלוקים, תעשה ש-a יהיה שווה ל-3" ואכן, מגלה שיש אלוקים. בחור גלוי ראש עם חצ'קונים ניגש אל חצאית יפה ושואל מחשבון, תוך כדי גם מספר לה שהוא הלבן הראשון בעיר שלומד אמהרית. חולצה לבנה עם ציצית בחוץ מבקש מבחורה עם מכנסיים שתפרוט לו כסף למכונת צילום. דברים טובים קורים בספרייה העירונית.
אשר על כן, אני מציעה בזאת אלטרנטיבה מופלאה לדיסקוטקים בהם נרצחים ילדים בגלל מריבה על בחורה: "ה-ס-פ-ר-י-ה"! אלטרנטיבה שתהיה גישור מיוחד במינו בין המגזרים השונים. קירוב לבבות שעוד לא היה כמותו.
תארו לעצמכם מציאות נפלאה בה חצאית תגיד לקוצים "אחי, יורדים היום על בני גורן?" (לזקנים - מחבר ספרי המתמטיקה, כאילו דה) והוא ישיב לה בתמורה - "אני יותר בקטע של ECB היום" (כנ"ל אנגלית). וחולצת תנועה של בנ"ע יקרא לרעו משכבר הימים חובש הכיפה השחורה - "בוא נקרע ת'צורה על איזה תוספות", והוא ישיב לו - "היום בא לי השכלה, אתה בא לטולסטוי?" ועל דלפק הספרייה תשב במקום ישישה מקומטת עם טלסקופ על חוטמה, איזו חיננית שתגיד - "מה תשתו?" והנזם באף תענה לה - "פעמיים 'מאה שנים של בדידות', לי ולציצית".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
