יהדות NRG - ה' והאדם – קשר דו סטרי

ראשי > יהדות > בית מדרש > כתבה

סמל המדינה על רקע תלוש משכורת
אילוסטרציה

ה' והאדם – קשר דו סטרי

הימים שציינו השבוע הם הביטוי המובהק של מאמץ אנושי הנפגש עם עזרה משמים. דוד אנסבכר וארי גייגר מבארים הכיצד

דפדף ביהדות

דוד אנסבכר וארי גייגר
13/5/2005 8:54

הביטוי 'מועד' שכיח בתורה כחלק מהביטוי 'אוהל מועד', ומתייחס למשכן ולמקום ההתוועדות של הקב"ה עם עמו. מועד, אם כן, הינו ביטוי לקשר אותו יוזם האל על מנת לדבר אל נביאו ולומר את דברו לבני האדם. זהו כיוון אחד של מגע בקשר הקיים בין שמים לארץ.

בפרשתנו, אנו מוצאים התייחסות נוספת למילה 'מועד'. כאן הכוונה לימים הטובים, לחגי ישראל: "מועדי ה' מקראי קודש". ימים אלו מבטאים כולם זיכרון לאירוע היסטורי מהעבר, בשילוב של התייחסות לעונה חקלאית בהווה. התאריך בו יחולו מועדים אלו, אשר תוכנם, ייעודם והציוויים ביחס אליהם נקבעו בתורה, נקבע מדי שנה על פי בית הדין היושב בירושלים. כיוון שבית הדין הגדול הוא זה שקובע (על פי עדים) מתי מתחיל כל חודש, יוצא שהוא גם מכריע אימתי יחול כל חג. כאן מצוי ההיבט השני של הקשר וההתוועדות של העם היהודי עם בוראו: בניגוד לשבת, שאינה קשורה לתאריך כלשהו אלא נקבעה משמים כל שבעה ימים, זמנם של החגים נשלט על ידי בני אדם ונקבע על ידם. לכן בתפילת השבת מברכים "מקדש השבת" ואילו בחג מברכים "מקדש ישראל והזמנים".

אותו הבדל קיים גם ביחס לתוכנם של השבת החגים ולמשמעות הרוחנית שהם נושאים עימם. לגבי השבת, הצד שנוגע למנוחה של האדם מטרדות היומיום ומעמל השבוע מובלט פחות ביחס לצדדים ההגותיים

שהיא באה לקבוע בנפשנו: קיומו של האל, היותו בורא עולם ומנהיגו, ההשגחה שלו והמחויבות של עם ישראל כלפיו. לעומת זאת, בשלושת הרגלים בולט מאד הפן האנושי: כל חג חל בעונה משמעותית מבחינת חקלאית, ומועד שבו חגגה האנושות כולה את הקציר והאסיף. הרגלים, ובמידה מסוימת גם ראש השנה ויום כיפור שקשורים בסיום השנה החקלאית, באו כדי להפנות את השמחה והחגיגה הטבעית, האוניברסלית, לעברו של האל היחיד, בזמן שבו עמי העולם היו מקדישים אותם לאלילים שונים. לצורך מטרה זו הוצמד לכל מועד אירוע היסטורי משמעותי שקשור אליו ושממנו בוקע מסר רוחני אמוני שנוגע לבורא עולם. הפן הזה של המועד, מעניק לו אופי לאומי ודתי ייחודי לעם ישראל. אולי בשל כך נקבע שבעוד ששבת היא "כולה לה'", המועד – "חציו לה' וחציו לכם", כלומר המרכיב הגשמי של החג (אכילה ושתיה, בגדים נאים וכדו') צריך להיות ברמה גבוהה יותר מאשר בשבת.

השבוע צוינו על ידנו מועדים שחודשו ונקבעו באופן מתבקש כתגובה על ניסים ואירועים היסטוריים מכוננים שמבטאים את השינוי הקריטי בהיסטוריה המתמשכת של העם היהודי, לצד זיכרון מחיר הדמים והשכול שנדרש מעימנו בתהליך משמעותי זה. גם מועדים אלה קיימים בכל עם ומדינה, ומצד שני עלינו ליצוק בהם תכנים ייחודיים לנו, למורשתנו ולתרבות שלנו.


	המנורה כסמל


	שני צדדים אלו, של הקשר הדו-סטרי עם האל, באים לידי ביטוי במשכן. מחד, נמצאים בקודש הקדשים הארון ולוחות הברית, המהווים את הסמל לנתינה האלוקית ולפנייה של האל אלינו. מאידך, כלי השרת המרכזיים אשר מונחים במשכן – המנורה, השולחן והמזבח - מהווים כולם ביטוי למאמץ האנושי אשר עורך האדם הישראלי באמצעות שליחיו הכהנים, לפני אלוקיו. אלו מהווים ביטוי לחשיבות של השותפות האקטיבית של האדם בקשר עם אלוקיו. לקראת סיום פרשתנו אנו מוצאים מספר פסוקים המזכירים את פעולות עריכת השולחן ועריכת המנורה במשכן: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:... עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד: וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת: וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה': (ויקרא כ"ד ב-ו) לנוכח הציווי על הדלקת המנורה שאלו רבותינו: "וכי לאורה הוא צריך?". האם הקב"ה יושב בחושך וזקוק שאנו נדליק עבורו אור? נראה שהמנורה מבטאת את ההשתתפות האנושית במפגש בין האדם לבין האל, את המאמץ שעל האדם להשקיע על מנת לטפס למדרגות הנשגבות האלוקיות במקום לחכות שהאל יירד למדרגתו השפלה. המנורה נבחרה להיות סמל מדינת ישראל. גם במאבק להקמתה חברו יחד המאמץ האנושי עם העזרה האלוקית, שבלעדיה לא היו מתרחשים האירועים הפלאיים, שהכתירו בהצלחה מאמצים צבאיים ומדיניים שנראו מלכתחילה חסרי סיכוי.