 |
/images/archive/gallery/210/175.jpg הרב שך
צילום: נאור רהב  |
|
|
|
|
| הרב שך לא פחד לעורר מחלוקת ולסמן גבול ברור בין עולם התורה לבין עולמם של "אוכלי השפנים והחזירים." הוא גם היה הראשון שטען ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודים" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אבישי בן חיים
19/5/2005 19:43 |
|
|
|
|
|
|
|
בתודעה החרדית נחרתה שנת תשמ"ט כשנת שיא במנהיגותו של הרב אלעזר מנחם מן שך - המנהיג החרדי הכי משמעותי בשליש האחרון של המאה ה.20- בתחילת תשמ"ט, סוף ,1988 נערכו הבחירות לכנסת ה,12- והרב שך, שארבע שנים קודם לכן כבר הקים מפלגה חרדית בשם ש"ס ופיטרן עליה, הקים עוד מפלגה חרדית, "דגל התורה" - מפלגה ליטאית בהנהגתו.
בכנס ההקמה עמד האיש שקנה את יוקרתו מתוקף תפקידו כראש ישיבת פוניבז,' וניפק טקסט שב"צו פיוס" לא היו אוהבים לשמוע, ובו הסביר האיש שנכנס לפעילות פוליטית רק בסביבות גיל ,70 כי הנהגה משמעותה אומץ להיות בעל מחלוקת. "אין אני יודע כיצד אפשר להיות 'צדיק נסתר,"' אמר ותקף את אלו המסתגרים בפינתם, מתעטפים בפרווה ומחממים רק את עצמם. "וכי מי שמסתגר
בפינתו ומתעטף בפרוותו צדיק ייקרא? וכי מי שדואג רק לעצמו הוא צדיק...? אין לחשוש מפני המחלוקת... חייב להיות בעל מחלוקת. אין זו חוכמה להסכים עם כולם."
ואכן הרב שך לא חשש מהמחלוקות, ההפך. כאחד משלושת הגדולים שהעמיד הציבור החרדי בתקופה זו, הוא לחם בחריפות בכל מי שהעז לזוז מטר מהחרדיות הקלאסית לדעתו, בכלל זה בשני הגדולים האחרים: ברבי מלובביץ' ובשלוחיו - בעוון משיחיותה של חב"ד, וברב עובדיה יוסף ובשלוחו אריה דרעי - בעוון השותפות עם השמאל בימי ממשלת רבין.
הנסיבות הבשילו, ושנה אחר כך התוודה גם הציבור החילוני אל אידאת המחלוקות של הרב שך. היה זה בנאום שזכה לכינוי "נאום השפנים והחזירים," ושיירשם כאירוע שיא בספר דברי הימים של הסכסוך הדתי-חילוני בישראל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ממלא אצטדיונים
|
|
|
 |
|
|
|
במרס ,1990 רגע אחרי שהרב שך דפק את "התרגיל המסריח" שנועד להפיל את ממשלת האחדות ולהקים ממשלה צרה בראשותו של שמעון פרס ובשותפות ש"ס והחרדים, הצטופפו באצטדיון הכדורסל יד אליהו אלפי חרדים ולא מעט כלי תקשורת, כדי לשמוע את המניפסט האנטי-חילוני של הרב שך ואת יסודות "ההַשקופֶ ה" (ההשקפה) שלו. להלן תזכורת מהטקסט הפומבי הכי פשוט ואולי לכן הכי עמוק, הכי אותנטי והכי נוגע בשורש המחלוקת של החרדים מול הזהות היהודית החילונית האלטרנטיבית.
הרב שך, חמוש בעברית לא משובחת בלשון המעטה, ובכריזמה ממגנטת ובלתי מפוענחת, העלה לדיון את חידת הישרדותו של העם היהודי, שאת מצבו בין העמים המשיל ל"שה אחת בין 70 זאבים." הוא תהה מי מחזיק בנוסחה הביטחונית-האסטרטגית שתבטיח את המשך קיומו של העם היהודי - ההנהגה החילונית של מדינת ישראל או הציבור החרדי. 2,000" שנה אנחנו לבד בידיים ריקות, אין לנו נשק. איך אפשר לעמוד? ואנחנו ניצחנו - אנחנו עומדים וקיימים. מה הסוד בזה? מה המופת בזה."?
התשובה התפלמסה עם התפישה הציונית-מדינית-כוחנית, והציגה את האלטרנטיבה החרדית-תרבותית-שעוברת מדור לדור: "האות היא, המופת היא: אני יהודי ואני חזק יותר מהם. יהרגו אותי, אבל בניי יישארו חיים. אני לא ניתקתי מורשת אבותיי, אני לא ניתקתי את הקשר עם האבות שלי." "אני חי! ואני אחיה! מתי? אם אני לא אקרע את הקשר, אם אני אלך בדרך האלֶ א, בדרך הסלֶא ובדרך הסבתֶ א שלי ואני לא אחפש חוכמות אחרות ודעות אחרות. אני אלמוד את חוכמתי שלי, את הקולטורא שלי." אחרי שהעמיד עצמו המנהיג החרדי כמייצג היהודי הישן והקלאסי, פנה ליהודי החדש והחילוני: "אתה גם יהודי, אתה נימול, אבל אתה יודע את הקולטורא שלך? מה הקולטורא שלך? אנגלית? זה הקולטורא שלך? זה יודע גם ערבי, זה יודע כל עכו"ם, מצרי גם כן יודע, מה עוד."? "אתה פותח את החומש אתה יודע פירוש המילות? אתה זרקת את החומש, אתה ניתקת מאבא שלך. אין לך קשר עם האבות. אם אין לך קשר אתה מוכרח להיאבד. אם רוצים לברואת אומה שלא יהיה לה קשר עם האבות האומה לכתחילה דינה להיאבד." גם לאלו שתהו כיצד זה המנהיג החרדי הידוע בדעותיו המדיניות היוניות, מתנגד לכל שותפות עם השמאל בישראל, נכונה תשובה. אחד מהם, יצחק רבין, פקד את ביתו של הרב שך לרגל התרגיל המסריח כדי להבין אם יש שמץ של סיכוי שזה יורה על שותפות עם השמאל. הרב שך הבהיר כי הוא מעדיף את הימין המסורתי בישראל על השמאל האידאולוגי, שמעוניין "בשיטה ובפרהסיה" לשנות את אופיו של העם היהודי. במהלך השיחה אמר לרבין: "בליכוד נמצאים היהודים עם האמונה הפשוטה והתמימה" ואז הזדקף הישיש, אז בן ,92 ונעמד על רגליו והבהיר: "אני שייך לפשוטי העם ואני ליכוד." לאחר הקמת ממשלת שרון-שינוי, אגב, עדכן יורשו של הרב שך, הרב אלישיב, שמעתה אין יותר הבדל בין הימין לבין השמאל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החיים זה לא קיבוץ
|
|
|
|
|
|
|
ביד אליהו פנה הרב שך ישירות אל אלו שראה בהם את ממשיכי אויבי החרדים הקודמים: אנשי האליטות התרבותיות החילוניות, שאיימו ביצירת זהות יהודית אלטרנטיבית. קודמיו בהנהגה החרדית ראו באויביהם הגדולים את אנשי תנועת ההשכלה, הרפורמה, החילון, הציונות. הרב שך סימן את השמאל הפוליטי בישראל כגלגול הרעיוני של אלה. הוא פנה ליהלום שבכתר, הקיבוצים: "אם יש קיבוצים, אני לא אפחד ממשהו, אם יש קיבוצים מה שלא יודעים מה זה יום כִ יפֶר, לא יודעים מה זה שאבעס לא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים. יש להם קשר עם האבא שלהם? זה יקום את הקיבוץ הזה? זה נקרא שיש להם קשר עם אבא שלהם? אבא שלהם גם כן אכל ביום כִ יפֶר...? זה נקרא יהודים."? "מתי יהודי, מתי עם ישראל קיבל שם 'עם?' עם ישראל קיבל את השם עם כשכרת ברית עם התורה, כל זמן שלא היה ברית עם התורה לא היו נקראים עם. לא חשוב אם יש טריטוריה, מי שיש לו טריטוריה עדיין זה כלום, במלחמה הוא יכול לאבד אותה. בסאןרמו הסכימו אומות העולם לתת לנו את כל ארץ ישראל אפילו עבר הירדן. ומה נשאר לנו? כמה עיירות. זה נקרא עם? במה נזכה שאנחנו נישאר עם."? אחר כך עבר ליידיש ולמפלגת השמאל הגדולה: "מערך? מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור אז במה הוא יהודי."? לקראת סיום חזר לשורש הוויכוח, שלילת האפשרות לזהות יהודית תרבותית אחרת, כזו שבמרכזה לא עומדת תורת ישראל ואמר: "יש כאלה שיאמרו שהדברים שאני אומר הם דברים של פאנאטיקער, דברים אלטע זאכן. אבל התורה הקדושה אומרת 'כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים' ומעידה שהתורה היא חוכמת היהודים בעיני האומות."
רק 15 שנה חלפו מאז נאום השפנים והחזירים, מאז שהתעמת הרב שך עם הזהות היהודית-חילונית המתוקה והמרעננת שהעניקה הציונות, זו שגם הצליחה לחולל את נס הקמת מדינת ישראל. עם זאת, אם הרב שך היה מגיח מקברו בבית העלמין של נציבי פוניבז' בבני ברק לחגיגות העצמאות ה,57- ומחפש את ממשיכי מעצבי הזהות היהודית-חילונית שאת שמותיהם אהב להעלות בשנאה: ביאליק, אחד העם, טשרניחובסקי, גורדון, מחפש אותם, סתם כדי להתפלמס עוד קצת ולהפחיד שאם תוותרו על הקולטורא היהודית בסוף תגלו שאיבדתם את הזהות היהודית לגמרי, הוא בטח היה מתבאס לגלות, שכבר אין לו עם מי לריב מהי זהות יהודית אמיתית. הוא בטח היה מתבאס לגלות, שמה לעשות, הוא יותר מאשר קצת צדק.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
