 |
/images/archive/gallery/108/055.jpg לג בעומר
אדי ישראל  |
|
|
|
|
| רשב"י, רבי עקיבא, מרד בר-כוכבא, חץ וקשת והילולה במירון. הרב חגי גרוס עושה לכם סדר במדורה |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
הרב חגי גרוס
26/5/2005 8:34 |
|
|
|
|
|
|
|
ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה למניין ספירת העומר, אותה מתחילים ממחרת ליל הסדר ומסיימים בערב שבועות, סה"כ 49 יום. ספירה זו מוזכרת כבר בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה…" [ויקרא כג' 15-16]. מתקופת המקרא ועד לימי בית-שני, ספירת העומר הייתה תקופה שמחה - קציר שעורים,
אביב ופריחה. בימינו, נוהגים בתקופה זו מנהגי אבלות שונים כגון איסור תספורת, איסור נישואין ועוד.
מדוע נהפכה תקופה זו מזמן של שמחה וגיל לתקופה של עצב ואבלות? ומדוע זכה דווקא יום ל"ג בעומר לעדנה מיוחדת? התשובות לשאלות אלו מקורן באחת התקופות ההיסטוריות המרתקות של עם ישראל, תקופת מרד בר-כוכבא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הטבח הנורא ביהודי ביתר
|
|
|
 |
|
|
|
באביב של שנת 132 לספירה, החלה לנשב רוח המרד בעם ישראל. הסיבה העיקרית – שמועות כי אדריאנוס קיסר מתכנן לבנות על הריסות ירושלים עיר אלילית. מנהיגו הצבאי של המרד, שמעון בר-כוכבא ומנהיגו הרוחני ר' עקיבא, אשר ראה בו את מלך המשיח, שיתפו ביניהם פעולה - חייליו של בר כוכבא באו מספסלי בית המדרש של ר' עקיבא. אמונתו של ר' עקיבא יחד עם חוזקו ועוצמתו של בר כוכבא, נסכו גאווה ואמונה בקרב היהודים וכעבור שנה של מרידה הם החזיקו כחמישים מבצרים ולמעלה מאלף ערים באזורי יהודה ושומרון [ע"פ ההסטוריון דיו קסיוס]. בשלב מסויים נכבשה גם ירושלים בידי המורדים היהודים ולתקופה זו מייחסים את המטבעות עליהם נתגלתה הכתובת "לחרות ירושלים" ומצידן השני המילה "שמעון".
כאשר ראו כי הם אינם מצליחים לשלוט ביהודים וכי המרד הולך וצובר תאוצה, שלחו הרומאים למערכה את אחד מהמובחרים שבמפקדיהם, יוליוס סוורוס. סוורוס החל בהשמדה איטית של חבורות המורדים היהודים ובצורה זו הלך וסגר על ירושלים ועל מנהיג המרד, בר-כוכבא. הקרב האחרון היה בביתר בה התבצר בר-כוכבא. מקורות חז"ל מרבים לתאר את הטבח הנורא אשר נערך ביהודי ביתר.
הד לאוירת החורבן הקשה ניתן למצוא בתלמוד הבבלי: "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא וכולם מתו בפרק אחד מפסח ועד עצרת …" [מסכת יבמות ס"ב]. נראה כי מדובר בחיילי בר-כוכבא אשר מצאו את מותם בקרבות המרד ברומאים.
ואכן, הפוסקים אשר קבעו כי ימי הספירה יהיו ימי אבל וצער, נסמכו על גמרא זו וקבעו: "יש הנוהגים אסור נישואין ותספורת בכל הזמן כולו לפי שתלמידי ר' עקיבא מתו במשך זמן זה".
אולם זכה ל"ג במסורת היהודית להוות פסק זמן של מנהגי האבלות בגלל מסורת עתיקה הקובעת כי ביום זה פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות: "ויש שנוהגים היתר מל"ג בעומר עד שבועות שאומרים שבל"ג בעומר פסקו התלמידים מלמות" [המאירי].
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גאולה, גבורה, פוגרומים ואבל
|
|
|
|
|
|
|
על פי החוקרים נראה כי יום זה, יח' אייר - ל"ג בעומר, היה גם היום בו התרחש אחד הנצחונות המזהירים של בר-כוכבא על הצבא הרומאי. לניצחון זה אין ביסוס נרחב בכתובים, מחשש שהיה בשעתו לתגובה קשה מצד השלטון הרומאי על פרסום ארועים מעין אלו. המנהגים השונים הנהוגים ביום זה, כגון משחקי חץ וקשת והדלקת מדורות, רומזים על היותו יום חג לזכר ניצחון צבאי על הרומאים בתקופת המרד הגדול.
ל"ג בעומר, אם כן, נסך תקווה בלבבות המוכים של יהודים בתקפות המרד והדליק מחדש את הכיסופים לגאולה ולגבורה.
מנהגי האבלות התעצמו בקהילות אשכנז, בעיקר בתקופת מסעי הצלב, עת נשמדו קהילות שלמות באכזריות על ידי הנוצרים. חורבן זה ידוע כמאורעות תתנ"ו ותתק"ו [1096 ו-1146]. בפוגרומים אלו, שאירעו בין פסח לשבועות, הומתו, נרצחו נאנסו ונפצעו רבבות יהודים מקהילות אירופה. תקופה זו הטביעה את חותמה על פוסקי אשכנז, שפסקו כי בתקופה זו ינהגו מנהגי אבלות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לזכר הניצחון על הרומאים. חץ וקשת.
|
|
|
|
|
|
|
רבי שמעון בר יוחאי
|
|
|
|
|
|
|
המקור להילולא ביום פטירתו של רשב"י נמצא בספר הזוהר: "אותו יום ביקש רשב"י להסתלק מן העולם, נכנסו חברים לביתו וכך אמר להם: עתה שעת רצון היא …מילים קדושות שלא גיליתי עד עתה רצוני לגלותן לפני השכינה… וכל אותו היום לא פסקה אש מן הבית…משיצאה מיתו פרחה באויר ואש הייתה לוהטת והנה נשמע הקול עולו ואתו להילולא של רשב"י. [זוהר פרשת ויחי].
העלייה לקברו של רשב"י הפכה למסורת עממית ורבים נוהרים לקברו ביום יח' אייר, הוא יום ל"ג בעומר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
